שתף

מדיטציה ביהדות - חלק א' / יעל ליבוביץ

25.04.09

בין קוראי שורות אלה ודאי התנסו לא אחת במדיטציה ויודעים מהי. דרך חיים. נהוג באופן אוטומטי לשייך את כל מה שמביא למודעות והתעלות רוחנית יחד עם רזי המדיטציה לבודהיזם ואת המצוות והחוקים ה"חיצוניים" לאיסלאם לנצרות וליהדות.

על תועלתם של מצוות אלו ואחרות לאדם תקצר היריעה מלהרחיב במאמר זה שבא לתת הצצה אל עולם של כוונות התבודדות ועל חוויות עשירות ביותר שנחוו בתחום המדיטציה בלי לדבר או לפרסמם בריש גלי, במגרש הביתי – התנ"ך וממנו כפועל יוצא גם בחסידות ובקבלה.

כשהולכים ללמוד רייקי המורה בדרך כלל מתחיל את הסשן בלהגיד שרייקי זו אנרגית החיים הפשוטה ביותר שעוברת באופן האוטומטי בין אם לולד שלה, וכמו ברייקי גם על המדיטציה אין בעלות לשום דת מלבד לאחד שבתוכנו ומחוצה לנו – בורא עולם. הוא נותן את הבינה להבחין בה ולחוות אותה ולעיתים נוטל מאיתנו את הזכות לחוותה. יחד עם זאת החל מאברהם אבינו ועד המקובלים של דורנו אנו, אותו כלי רוחני הוא אחד מהכלים החשובים ביותר ביהדות לפתיחת צינורות של שפע והתקרבות לעצמנו ולבורא. האר"י ( האלוקי רבי יצחק אבי תורת הקבלה י.ל.) אף מעיד עליה כעל בעלת יכולת לשנות את המציאות.

אריה קפלן היה תלמיד ישיבה באחת מהישיבות הליטאיות – חרדיות הבולטות ביותר בארץ, ישיבת "מיר" המפורסמת. לאחר מכן גם למד פיסיקה. הוא קישר בין עולם התורה לבין עולם המדע באמצעות הפיסיקה של הרוחניות – הקבלה שמעטים הם אנשי הציבור הליטאי שעוסקים בה בגלוי אבל בספרו "מדיטציה וקבלה" הוא כותב שקיבל באישור לעסוק בקבלה לשמה כדי "לפצות" על אותם מורים שעוסקים בה בצורה מסולפת. הוא הושפע מחסידי ברסלב ומתייחס בחלק מכתביו – שישים במספר, להתבודדות כאמצעי מדיטטיבי. במשך שנים הוא חלש על ספריות ברחבי העולם, ומצא עדויות לחלק ביהדות שהוכפש והוצנע בספרות היהודית וגילה שיש למדיטציה מסורת ענפה ביהדות. בהקדמתו לספר מדיטציה וקבלה (הוצאת ארגמן) מציין קפלן הזוהר מכיר בשיטות המזרח למדיטציה וטוען שהדמיון בין היהדות לבודהיזם בתחום זה מוכיח את אמיתותה של השיטה אבל מסייג ואומר שאת השימוש הנכון בשיטה אפשר לעשות דווקא מנק' מבט יהודית והיא הגעה לגאולה רוחנית והתנערות מהגשמיות.
מאחר ואריה קפלן לא נמצא איתנו כבר היום בחרתי להביא את עיקרי דבריו מהספר "מדיטציה יהודית" (הוצאת פראג) על סוגי מדיטציה שונים ביהדות כשיטות, ובמאמר נוסף את השתלשלות דרכיהם של הנביאים והמקובלים שבספרותם ובשורתם ניכרים השימוש במדיטציה.
פוליטיקה של צדיקים.

"בהיסטוריה היהודית יש ראיות רבות לכך ששיטות של מדיטציה רווחו בקרב היהודים. החל בתקופת התנ"ך וכלה בתקופה הקדם מודרנית. קיימות גם ראיות לכך שבמהלך התקופה שבה נכתב התנ"ך עסקו במדיטציה רבים מבני ישראל. התלמוד והמדרש מציינים שלמעלה ממיליון איש היו מעורבים בפעילויות כאלה, היו בתי ספר למדיטציה והתלמידים נקראו "בני הנביאים". אלה היו לפי המקובל רבי חיים ויטאל (1620 -1543) יורשיה הגדולים של מורשת הנביאים. מקובל נקרא מי ש"קיבל" מרבותיו ובקיא בתורת הסוד. מעבר למשמעת הנוקשה בענייני רוחניות מצוות התורה מילאו תפקיד מרכזי בבתי ספר אלו. אחת הסיבות להתעלמות מעובדה זו היא שאוצר המילים הקשור במדיטציה אבד ברובו במהלך המאה האחרונה.

המונח בעברית המשמש בעקביות את המפרשים לציון מדיטציה הוא "התבודדות." רבי חיים ויטאל שייחס בספרו "שערי קדושה" פרק למדיטציות קבליות שנגנז, דן לעתים קרובות בבידוד רוחני מסוג זה, ואומר : " והאדם עצמו צריך שיתבודד במחשבתו עד קצה האחרון" . בהתבודדות זו הוא מפריד את נשמתו מגופו עד שאינו חש עוד בישותו הפיסית החומרית וכך הנשמה מבודדת. ורבי חיים ויטאל מסכם "וכל מה שיתפשט מהחומר יתגבר השגתו" . (מדיטציה וקבלה – הוצאת ארגמן).

גם רעיונו של ספר הבהיר ספר קבלה נוסף הוא דומה, ואומר בעצם שהמחשבה העליונה ביותר של האדם היא השקפת עולמו וכדי לצפות ברזי המרכבה (עליה יפורט בהמשך) על האדם לרדת מזווית ראייתו. מושגים נוספים הנמצאים בספרות המיסטית היהודית למדיטציה הם כוונה שפירושה רגש או מסירות. הספרות מדברת על תפילה עם כוונה או התכווננות בעת מעשה מקודש, והתבוננות כאמצעי להגיע להבנה עצמית.

עד לתקופת עלייתה של ההשכלה היהודית מילאו המסורת המיסטית והאינטלקטואלית תפקיד שווה ביהדות. עם ההשכלה הראשונות שנדחקו לקרן זווית היו מיסטיקה יהודית בכלל ומדיטציה בפרט. כל דבר שהוכתם כדעה קדומה ותורת הנסתר, נדון להיות חסר ערך ולא ראוי להילמד. גם הקבלה כשלעצמה שכוללת את המיסטיקה בהא הידיעה הפכה בתקופה זו ללימוד אינטלקטואלי ולא מעשי. באופן מפתיע הדבר נכון לגם לגבי הספרות החסידית שאותה ייסד הבעל שם טוב, שעסקה באופן מאסיבי במדיטציה ובכתבי קבלה ושיטות של כוונות קבליות בתפילות, ספרות שמתעלמת ממנה ואפילו לא מרמזת עליה.

אחד מאחרוני הנביאים היה יחזקאל שחי בבבל בראשית הגלות. פרק א' בספר יחזקאל הוא אחד הפרקים המיסתוריים ביותר בתנ"ך כולו. בפרק זה מתאר יחזקאל בפירוט בלתי רגיל חיזיון ובו מלאכים וכיסא הכבוד. לפי מסורת אחת מכיל חיזיון זה את המפתחות למדיטציה נבואית. פרק זה נועד בכינויו מעשה מרכבה.
כפי שצוין כבר דרשה המדיטציה היהודית משמעות נוקשה ושנות הכנה מרובות. האפשרות לשלב מדיטציה כחלק מוכר ביהדות העלתה חשש שהדרישות ירפו את יד העם ויגרמו לו לנסות שיטות מדיטציה בתורות אחרות, דבר שהיה עלול להביא אז, בתקופת בית ראשון, בגלות להתבוללות.

כתוצאה מכך קיבלה המנהיגות החלטה שמשעשה המרכבה יהפוך לתורת סוד שאותה ילמדו רק נבחרים באופן שבו המידע יועבר מיחיד ליחיד לאדם "המבין מדעתו" היינו שאת הידע שלו קיבל לא רק מהספרים אלא גם מבינתו. הוטו המאוחר יותר של החסידות כנראה ע"פי קפלן נובע ממהוקעה והמלחמה הגדולה בין שני הזרמים הליטאי והחסידי, על הפצת תורת הקבלה ברבים.

בספרו מציג קפלן את שני המקורות החשובים ביותר שדיברו על מדיטציה שהם ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו שנחשב לטקסט המיסתורי ביותר במיסטיקה היהודית. כל עניין ספר היצירה הוא חשיבותם של שמות האדם אותיות וכוכבים לא בפני עצמם אלא כמדע שאם לומדים אותו ניתן להגיע דרכו להבנה כיצד לעורר שפע.
הטקסט השני הוא ספר היכלות השמים הגדול או היכלות רבתי. בספרות ההיכלות האדם מתחיל את עלייתו הרוחנית באמצעות שינון שמות הקודש מאה ושתים עשרה פעמים. כתבי ההיכלות דנים בעשיית "מרכבה של אור" שבאמצעותה עולים להיכלות העליונים.

פילוסופים יהודיים כמו הרלב"ג (רבי לוי בן גרשון) והרמב"ם ניתחו לעומק את נושא המדיטציה תוך השוואת החזיונות שיש לאדם במצב מדיטציה עם אלו של מצב חלימה.

המשך יבוא .....

יעל

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©