שתף

"משהו רקוב בממלכת דנמרק" / לניר בוגנים

25.01.15

"אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן" - מה בין רמנה מהרשי ורבי נחמן מברסלב?

לעניות דעתי, המשפט הנ"ל המיוחס לרבי נחמן מברסלב, מקפל בתוכו את הדרך הרוחנית כולה מ א' ועד ת'.

הצעד הראשון שאדם עושה בדרך הרוחנית הוא ההכרה בכך שישנו קלקול כלשהו בתוכו. הקלקול הזה יכול ללבוש פנים רבות למשל: דכדוך עמוק, ייאוש, דיכאון, חמדנות, חוסר שקט, זעם מתמשך, חוסר שביעות רצון, שנאה לכל ועוד ועוד.

משהו לא עובד כמו שצריך או כמאמר שייקספיר "משהו רקוב בממלכת דנמרק". משהו רקוב בממלכה הפנימית שלנו. אין לנו מושג למה ומדוע אך ההכרה בכך מתחילה לחלחל אלינו ותובעת פעולה מיידית.

בדרך כלל הפעולה היא פנייה לסמכות רוחנית כלשהי. זה עשוי להתחיל בקריאת ספרים, ביקור אצל הפסיכולוג, הליכה לסדנאות, פנייה לדת ולמורים רוחניים.

מורה רוחני מדרגתו של רבי נחמן מברסלב יודע את האמת הפשוטה והישירה שאין מה לתקן ואין מי שיתקן ושכל הנפילות והריקבון הם בדעת בלבד ולא במציאות, אך הוא גם יודע שאדם שרק מתחיל את חייו הרוחניים אינו יכול לקבל זאת ולכן אין לו ברירה אלא להציג למחפש הרוחני הטרי נתיב שכביכול יוציא אותו מהבוץ.

וכאן מתחיל הקרקס...

דון חואן אמר פעם שכל הדרך הרוחנית היא דרך של רמייה ושקרים שאמורים להביא את המחפש להיווכח באמת הפשוטה.

אם אדם מאמין שמשהו מקולקל בתוכו ודורש תיקון אז ניתן למכור לו כל דבר כמעט. כל התורות הרוחניות, הדתות, הסדנאות לשיפור עצמי, ספרי המודעות, ספרי קודש, מורים רוחניים, יוגה, מדיטציה, חבים את קיומם לאמונה של האדם שמשהו מקולקל בתוכו.

רמנה מהרשי אמר שהדתות מזינות את המחפש הרוחני במזון שמקרבו בהדרגה אל האמת. בתחילת דרכו האדם אינו מוכן לשמוע את האמת הפשוטה ולכן הוא חייב לעבור דרך ארוכה רק כדי למצוא את עצמו עומד, לאחר שנים של חיפוש, בדיוק באותה נקודה בה החל... רק שעכשיו הוא מוכן ובשל לשמוע. הוא בשל להבין ולעכל את האמת.

רמנה מהרשי ורבי נחמן מברסלב שייכים לאותו סוג של מורים שמדברים לאדם שמולם על פי רמת הבנתו ונותנים לו כלים להמשיך הלאה מהמקום שבו הוא נמצא.

כל אדם שהגיע לרמנה קיבל בתחילה את הלימוד הישיר ביותר: "אתה הוא העצמי הטהור, הייה מי שאתה". אלה שלא הבינו, קיבלו דרך רוחנית, נתיב להתפתחות ולתרגול. רמנה האמין שהעצמי הפנימי שלנו אינו מודע לשום חטא ושגם אם אנו 'חוטאים', אל לנו לחשוב על עצמנו כחוטאים.

רבי נחמן מברסלב מפנה את תשומת ליבנו להגיון הישר שאומר שמה שניתן לקלקל ניתן לתקן. אך חשוב מכך, היא האמירה שהבעיה האמיתית שלנו היא האמונה שאנו יכולים לקלקל. האמונה הזאת ממררת את חיינו ושולחת אותנו לחיפוש רוחני מייסר ונפתל.

האמונה שניתן לקלקל היא הבסיס למה שמכונה בעגה של העידן החדש 'האגו', או יותר מדויק, היא עצמה האגו. האמונה שמשהו לא בסדר בתוכי מעניקה לי את הלגיטימציה להילחם בתוך עצמי, על מנת לנסות לשפר ולתקן. ברם, המלחמה הפנימית רק מחזקת את האגו ואת כל הדברים שבהם אני נלחם.

אם אפשר לקלקל אז אפשר לתקן. אך הבעיה היא שמה שתוקן יכול לשוב ולהתקלקל! אין סוף לקלקולים ולתיקונים.

לפיכך, ברור שגם רמנה מהרשי וגם רבי נחמן מברסלב מכוונים את המחפש לעבר זה שאינו יכול להתקלקל ולכן גם אינו דורש תיקון. כאשר אנו שומעים הכוונה מסוג זה, מייד אנו מדמיינים איזה עצמי טהור, מרוחק ובלתי מושג, או אלוהות מושלמת שאין לה דבר וחצי דבר עם הרגשות והמחשבות הסוערות שבתוכנו.

אין זה כך. "קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". זוהי נפשנו כפי שהיא עכשיו ברגע זה. האמונה שאני מקולקל הופכת את הנפש לגיהינום וההבנה שאין מה לתקן הופכת את אותה הנפש לגן עדן.

ניקח לדוגמא את הכעס. אם אנסה שלא לכעוס מן הבחינה הפנימית הרי שאני מפצל את עצמי – יש את הכעס ויש את זה שאינו רוצה לכעוס. הרצון לא לכעוס רק מזין יותר את הכעס בכך שהוא גורם לי לכעוס על עצמי שאני כועס. כל עוד אני מאמין שמשהו מקולקל בתוכי, אני אמשיך ואלחם ואגרום אומללות לעצמי ולסובבים אותי. זהו מעגל קסמים ללא מוצא, הניסיון להיפטר מרגש שלילי רק מעניק לו עוד אנרגיית חיים, וזה בתורו גורם לי להמשיך ביתר שאת את המאמץ להיפטר ממנו.

כאן המקום לציין, שאני מדבר על העולם הפנימי בלבד. הביטוי של הכעס כלפי חוץ הוא עניין אחר. כלפי חוץ עלינו להפעיל שיקול דעת נבון בהתאם לסיטואציה שלפנינו. אני מדבר על הניסיון שלנו להכחיד את הכעס באופן פנימי. כעס הוא דבר טוב ונחוץ. הוא אנרגיה שמניעה אותנו לפעול. אין טעם לנסות לדכא אותו מבפנים אך יש את כל הטעם לשקול איפה הוא נחוץ מן הבחינה החיצונית.

השלום הפנימי של רמנה מהרשי ושל רבי נחמן מברסלב נבע מכך שהם לא ניסו לתקן שום דבר מן הבחינה הפנימית. האמונה שיש משהו לתקן נשרה מהם ומה שנשאר היה זרימה טבעית של הדברים כפי שהם. מחשבות, רגשות, תחושות שבאים והולכים באופן ספונטאני. חלקם ימומשו לכדי פעולה וחלקם לא, הכול בהתאם לאינטליגנציה ולמצב הנתון.

אז כיצד נושרת מאיתנו, בני תמותה רגילים, האמונה שמשהו בנו רקוב ומקולקל?

באמצעות ניסיון, אמונה והבנה.

הניסיון במלחמה פנימית ממושכת ועקרה יביא אותנו בסופו של דבר להכיר בכך שזו אינה הדרך. לאחר שנים ארוכות של ניסיון לבער מתוכנו את הכעס, הפחד והחמדנות אנו מוצאים שהללו עדיין חיים ובועטים! אנו מאמינים שהאשם הוא בנו, שאנו לא מתאמצים חזק מספיק או גרוע מכך, יש בנו פגם בסיסי שלא יאפשר לנו להשתחרר לעולם. ההתלהבות שמאפיינת את המאמצים הרוחניים בתחילת הדרך הולכת ופוחתת ואנו מוצאים את עצמנו במבוי סתום.

בשלב זה, בדרך כלל, יופיע בפנינו מורה, ספר או מאמר שיציג בפנינו פרספקטיבה חדשה: אין מה לתקן מן הבחינה הפנימית! אנו עדיין לא מוכנים לקבל זאת. אנו פוחדים להרפות מן המאמץ הפנימי שמא נדרדר חזרה ונפסיד את כל מה שעמלנו עליו במשך שנים... אך יחד עם זאת אנו נמשכים באורח קסם אל הפרספקטיבה החדשה שניחוח של חרות ואמת נודף ממנה.

אט אט, אנו קולטים את המסר, ומוכנים לבחון אותו בחיינו. הידיים הפנימיות שלנו מתחילות להרפות את אחיזתן ומידי פעם אנו מרפים לגמרי ומאפשרים לכל לזרום בחופשיות. הניסיון שלנו מאשר את מה ששמענו מהמורה או קראנו בספר ובסופו של דבר אנו מגיעים למסקנה שזוהי האמת.

ברגע שאישרנו לעצמנו שזוהי האמת: "שאין מה לתקן", נפתחת בפנינו הדרך לשלום פנימי אמיתי שאינו תלוי בדבר.

שם הכותב: לניר בוגנים
אודות הכותב: מורה ליוגה ומדיטציה. עוסק בחקר תורות המזרח משנת 92', בעיקר בזרם האדוויטה ודנטה.
אימייל: [email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©