שתף

פרק ג' - מה באמת קורה כאן? / סטיבן פולדר

26.04.15

לפרק ב' לחץ כאן...

 

הדרך שלנו עשויה להיחוות לעיתים קרובות כפרדוקסאלית, ואנו נדרשים להחזיק ביחד דברים שנראים סותרים, להישאר עם דברים לא ברורים או לא מובנים.

 

ישנה אמרת זן: "ספק קטן – הארה קטנה; ספק בינוני – הארה בינונית; ספק גדול – הארה גדולה". אין הכוונה כאן לספק כמכשול בתרגול, ספק שמוביל לבלבול או לשיתוק, אלא לחקירה פתוחה, שנשארת עם השאלה ואינה מובילה לאמונות ולהנחות, במיוחד לא ביחס לעצמי. זהו ספק שמאפשר לדברים להיוותר בלתי ידועים, או פחות ידועים, פחות ברורים ומובנים מאליהם. ישנן תמיד נקודות מבט שונות שעלינו לאפשר להן להתקיים במקביל, מבלי לאמץ אחת ולדחות את האחרות. דוגמא אחת לכך היא ההשקפות הסותרות ביחס לתרגול – זו המדגישה התקדמות הדרגתית באמצעות תרגול פורמאלי לעומת זו הגורסת כי הדברים מושלמים כפי שהם. מצד אחד, אם הדברים מושלמים כפי שהם, אז מה הטעם לתרגל? ומצד שני, אם לא נתרגל כיצד נדע זאת? אם כך, עלינו לתרגל! אך האם לחיות חיים רוחניים זה לשבת בעיניים עצומות ולשים לב לנשימה? (דבר שאינו קל בכלל...) או שאולי עדיף לצאת החוצה, להיות עם הציפורים והעצים, להירגע ולהנות. לשתי ההשקפות הללו יש מקום. שתיהן נוגעות באמת, שתיהן נחוצות. שתיהן תורמות למשהו שהוא גדול יותר מאשר כל אחת מהן בנפרד. כך, אנו מטפסים במעלה ההר, ויש לנו יעד שאליו אנו מעוניינים להגיע, יש שביל שבו אנו צועדים. אך מדוע לא להתבונן בפרחים שבדרך, ומדוע לא לעצור להביט בנוף, ופשוט להנות? לא לעצור ולהירדם, ולהתעורר מאה שנה אחר כך, ובו בזמן גם לא להיות יותר מדי רציניים לגבי הדרך ולהפוך אותה ליותר קשה ממה שהיא. ישנה דרך אמצע, דיאלוג בין שבילים שונים ופרדוקסים שאפשר להחזיק בהם, ואנו מנווטים את דרכינו בעדם. ואם לא ניקח את המושגים ואת ההשקפות השונות ברצינות רבה מדיי, נראה שהם יוצרים עניין במקום בעיות עבורנו.


מתוך הספק, מתוך ההישארות הזו על הקצה של דברים לא ברורים, מופיעה בדרך כלל הבנה חדשה, מתגלה שכבה חדשה, עמוקה יותר, של ידיעה, שיש לה איכות שונה, חופשית יותר. לשם כך עלינו לבלות זמן במרחב של הבלתי-ידוע, תוך הרפייה מן הידיעה הישנה. כפי שכותב ת.ס. אליוט, כדי לגלות את הלא-ידוע, עליך ללכת בדרך של אי-ידיעה, של אי-אחיזה. לא ניתן ללכת מעבר לידוע באמצעות רעיונות על הידוע. עליך להיות בתוך הלא-ידוע, להיות הלא-ידוע, לעבור דרך הלא-ידוע, כדי להגיע מעבר.


את החקירה האותנטית הזו אנו יכולים להביא הן אל חיי היומיום שלנו והן אל התרגול הפורמאלי שמספק תנאים נוחים, שקטים יחסית, להתבוננות. המדיטציה יוצרת עבורנו מרחב של התכנסות פנימה, שבו אנו יכולים לפגוש את עצמנו ולהתבונן לעומק במראה. התמונות שנראה יכולות להיות של חוויות נעימות, או של חוויות לא נעימות. אנו יכולים לראות את הכעס והמגבלות שלנו, או את השמחה ואת החופש שבנו. אין זה משנה. החוויה הבלתי אמצעית שלנו היא חומר הגלם של ההתבוננות. אנו ערים ומודעים בעקביות למה שעולה, ממשיכים להתבונן ביציבות ובכנות במה שקורה מרגע לרגע. מה שנשקף מן המראה עשוי לפעמים להיראות כמו עניינים אישיים, פעוטים, חסרי חשיבות. לפעמים הסיפור האישי שעולה עשוי להרגיש אפילו קטנוני או מטופש, מעין אופרת סבון אישית שחולפת מולי כשאני מתבונן במראה. זו כמובן אינה בעיה.

 

באווירה של חקירה, מתוך גישה של אמון ושל אומץ, אנו מזהים את הדברים כמו שהם, נוכחים באמת שבהם. ואם נוכל כך, להישיר מבט אל התמונה שנשקפת במראה, נוכל להיווכח כיצד היא מתמוססת ומשתנה, מתגלה כמשהו אחר ממה שנראה היה בתחילה. מה שמתמוסס, בין השאר, היא ההבחנה הזו בין "העניינים האישיים שלנו" לבין "העולם". העולם ואנחנו אינם מימדים נפרדים, שאינם נוגעים זה בזה. בכל פעם שאנו מתבוננים בעצמנו אנו מתבוננים למעשה בעולם. תהליך החקירה הינו חשוב כל כך, כיוון שהוא מלמד אותנו על עצמנו ובו בזמן על העולם ועל הקשר עם העולם – זהו קשר אינטימי, שבבסיסו אחדות. אנו נוכחים בזרימה המתמדת בינינו לבין העולם, שיוצר אותנו ונוצר על ידנו ללא הרף. כך, אותם קולות שאנו מייחסים לעצמנו ומכירים כ'שלנו', שייכים למעשה לעולם, להורים שלנו, לתרבות שלנו וכו'. באותו אופן, אנחנו, בדברים שאנו אומרים ועושים משפיעים על העולם ויוצרים אותו מחדש. כך שהתבוננות בעצמנו לעולם אינה מנותקת מהתבוננות בעולם כולו.


התרגול, אם כן, הוא הזמנה להרפות מכמה מהוודאויות שבהן אנו מחזיקים, מהשקפות שהתרגלנו לחשוב עליהן כעל עובדות, כעל אמת, ובמקום זאת להתבונן בחוויה העכשווית שלנו, מתוך גישה של חקירה ועם מידה של אומץ. זוהי חקירה שמונעת מאהבה, לא מחרדה או משיפוטיות. המבט שמגלה את עומקם של דברים הוא תמיד מבט אוהב, מבט של טוב-לב. בחיפוש הזה אנו מגלים שאיננו צריכים לצוד את האמת, שכן האמת היא שצדה אותנו.


שם הכותב: סטיבן פולדר
אודות הכותב: המייסד והמורה הישראלי הבכיר של עמותת תובנה. מתרגל מדיטצית ויפאסנה משנת 1975. סטיבן הוא מדען שהקדיש את חייו לבחינה של רוחניות וריפוי פנימיים וחיצוניים: התמחותו היא בתחום צמחי המרפא , פרסם 12 ספרים אקדמיים והוא מנחה קורסים של מדיטציה ודהרמה ברחבי הארץ. סטיבן דוגל בשימוש בדהרמה לקידום שלווה בחברה. הוא ממייסדי ומחברי ההנהלה של שביל זהב, עמותה לקידום אי אלימות, חמלה ושלום בחברה. כמו כן, הוא חבר בהנהלה של אזרחים למען הסביבה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©