שתף

חג הפסח - זוויות רוחניות עכשוויות / מיכאל אסדו

09.04.17

ליל הסדר וליקוי הירח הצמוד אליו, מהווים הזדמנות להוציא לפועל את התפיסה והייעוד שלנו

שנה מיוחדת – ליישום הייעוד שלנו
השנה היא שנה מיוחדת. שנת מיון. זוהי שנה בה האני העליון של כל אחד ואחת מאיתנו (האני העליון הוא הנשמה המשודרגת שלנו, עם כל הלקחים, השיעורים התוספות והשדרוגים שצברנו במשך גלגולים רבים), בודק את האפשרות לנחות לתוכנו, לתפקד מתוכנו, להאיר מתוכנו, וליישם את כל מה שנאסף דרכנו (הלקחים, השדרוגים, התובנות והתיקונים) במשך 26,000 שנה. זוהי שנה שמסכמת את הבריאוֹת הקודמות, ופותחת לנו עידן חדש, בו אנחנו כאור וככלי, מחוברים ומיושמים. אולם, זה אינו נכון ומתאים לכולם. כיוון שאנו כמו פתיתי שלג או פופקורן. כל אחד מאיתנו הוא עולם אחר, בא מדורות וגלגולים אחרים. כל אחד מאיתנו הוא רמת אור שונה ואין נשמה שדומה לנשמה אחרת.

בשנה זו כל צומת וכל חג, הוא הזדמנות לתקן, להתעורר, וללמוד לחשוב כמו רוח. הוא הזדמנות לנסות להכיל את האני העליון בתוכנו, שהיה יורד רק פעם אחת בשנה (ביום כיפור), ועכשיו רוצה לשכון בתוכנו בכל ימות השנה. שנה זו היא הזדמנות לשנות חוזה עם עצמינו, מצורך קדום של חוזה התגמדות ושורד, לחוזה של יוצר, לחוזה שמיישם, ולחוזה של אדם מבין שיש משמעות לחייו. לחוזה של אדם שרוצה לקדם את התפיסה שהוא הנציג שלה בעולם – את הייעוד שלו.

וכמו שאין נשמה אחת שדומה לשנייה, אין גם תפיסה שדומה לשנייה. לכל אחד ייעוד ותפקיד אחר בעולם. לכן, שנה זו היא גם הזדמנות לרדת מהפחד מהאחר, לרדת מהתחרות האינסופית, וסוף סוף שכל אחד ירגיש הכי פשוט והכי מיוחד, כשהוא מיישם את התפיסה והקונספט שהוא/היא הנציג שלה בעולם.

סידור המגירות – ולא רק לפסח...

הסיבה העיקרית שאנשים מאבדים צלם, והרוח עוזבת אותם, והגוף יוצר סרטן או מחלה קשה אחרת, היא סדרי עדיפויות וסידור המגירות. ולכן, בשנה זו נלמד כולנו לסדר את מגירות סדרי העדיפויות שלנו בסדר הנכון.

הסדר הנכון של המגירות הוא להלן:
המגירה הראשונה בסדרי העדיפויות שלנו, שמיקומה מעל הראש שלנו, היא "הייעוד", היא הסיבה שבחרתי להיוולד כזה או אחר, והיא הדבר היחידי שאני רוצה באמת ליישם בעולם.

המגירה השנייה בסדרי העדיפויות שלנו היא "כסף" (שמיקומה בגרון שלנו), שבא כדי לשמור עלינו בייעוד שלנו. כדי שלא נצטרך גם לבנות במו ידינו את הבית שלנו, את המכונית ואת הלחם לאכול.

והמגירה השלישית בסדרי העדיפויות שלנו היא,"אהבה" (שמיקומה בצ'אקרה של הלב), ומשמעותה – לאהוב את מה שאנו יוצרים. כי אין אהבה לאחר, ואין אהבה עצמית, אלא רק ללמוד לאהוב את מה שאנו יוצרים. וזה הכי קשה. ובלי לפתח כלים רוחניים ליומיום, בלי ללמוד את חוקי הבריאה, ובלי ללמוד לחשוב כמו רוח בכל רגע ורגע בחיינו, קשה מאוד ליישם ולתקן את מושג ה"אהבה" בתוכנו והתגשמותו בחיינו.

בימים אלו, סידור מגירות סדרי העדיפויות שלנו, הוא גם זכות וגם חובה. ודרך זה אפשר לבחור חיים. חיים שמרשים בפעם הראשונה את מעיין הנעורים, את שמחת היצירה, ותיקון שמושתת על עיקרון התענוג בכל רגע ובכל תחומי החיים.

חג הפסח – כוח הפריצה הראשוני
חג פסח, הוא החג שמוציא אותנו מעבודה למלאכה. עבודה מלשון "עבד" ומלאכה מלשון "מלאך". חג הפסח מסמל את תחילת האביב, שהוא אב י"ב (הראש של 12 החודשים), שבו היום והלילה שווים, שהוא כוח הפריצה הראשוני, האש הראשונית, השדה הראשוני, היכולת לפרוץ ולהתעצם, והיכולת לפנות בתוכנו יותר מקום לנו. כי אין לנו באמת מערכת יחסים עם אחרים, אלא רק מערכת יחסים בין הרוח והגוף, בין האור והכלי, בין הנשמה לגוף, ובין המוּדעות ליכולת לבטוח ברוח, ליד האחר.

לחם, מלחמות והזדמנויות
המילה "לחם", היא ראשי תיבות של "לידה", "חיים" ו"מוות". כי בחג הפסח ובתחילת האביב, יש לנו הזדמנות מחודשת, במיוחד בשנה זו, לתקן ולשדרג את מעגל החיים, להכניס בו יותר אור, שמחה ועינוג, ולשדרג את היכולת שלנו להיוולד, לחיות, ולמות. בכל יום אנו נולדים מחדש כאשר הרוח חוזרת לגוף בבוקר, בכל יום אנו מנסים לחיות את התיקונים שאנו יוצרים. בכל יום אנו מתים בלילה, (אם הרוח שלנו עוזבת את הגוף בלילה – דבר שהוא חיוני לתפקודנו), וע"י כך אנו מתחדשים ומתמלאים כוח.

אם איננו מיישמים את מעגל ה- לידה, חיים ומוות, אנו הופכים מעגל זה ל"מלחמה". שהרי בעברית, גם המילה "מלחמה", בנויה מלנסות את כל 40 הדרגות של יישום מעגל זה – מ' "לחם". ומי כמונו בארצנו יודע כמה אנו רוויי מלחמה, ולא מיישמים את התיקונים שאנו יוצרים.

"חמץ" בא לסמל שלא נחמיץ את ההזדמנות לתקן. שלא נפספס את ההזדמנות לצמוח, ההזדמנות לפרוץ ולהתעצם בכוח הפריצה הראשוני שלנו שמגיע באביב, כוח והזדמנות שכל פרח וכל בעל חיים מרגיש אותם בתקופה זו, במיוחד בחג הפסח.

אי אכילת לחם בחג הפסח, היא חוויה בסיסית ושורשית, שקשורה במהות היהדות (ביהדות כידוע מברכים על הלחם). ועל זה אלוהים אמר למשה "של נעליך מעל הרגלך"...
ההימנעות מאכילת לחם בפסח, באה על מנת שננסה לבנות בתוכנו מערכת עיכול חדשה ומאוזנת, ועל מנת שננסה לאזן בין הזכרי והנקבי בתוכנו.
ואיך שני אלו קשורים? כיוון שמערכת העיכול שלנו מתחילה בפה ונגמרת בפי הטבעת, ואלו הם החיבורים של הקווים של הזכרי והנקבי בתוכנו. לכן בתקופה זו אנו מנסים לאזן ולהשוות את הכוחות והקווים בתוכנו, כמו שבטבע היום והלילה שווים, כיוון שהזכרי והנקבי זה היום והלילה.

לא סתם בעברית המילה "מצות" באה מהמילה "מצוות" (משהו שקשור ליהדות הישנה). ולדעתי אכילת מצות עושה הרבה יותר נזק במערכת שלנו, כיוון שהיא מעוותת את המהות של החג, שהוא לבנות לנו מערכת עיכול חדשה, מאוזנת ומתוקנת.

ליל הסדר, ליקוי הירח והפריצה שלנו
יציאת מצרים, היא יציאה מן המיצרים. יציאה מן הצרות אל השדה הראשון.
ליל הסדר זהו יום של המחשבה הראשונית שלנו, זהו יום שמוציא החוצה את התפיסה (הייעוד) שאנחנו נציגים שלה בעולם (כל אחד והתפיסה/ייעוד שלו/ה). זהו יום גדול ברוח. יום שבא ללמד אותנו, שכדי לקדם את התפיסה שאנו נציגים שלה, שכל המהות שלנו והבחירות שלנו והתיקונים שלנו קשורים בה, אנו בוחרים את כולם – כמראות מסביבנו.

בשנה זו, ליל הסדר מתחבר עם ליקוי ירח. לכן דווקא בשנה זו, חשוב מאוד בליל הסדר וביום הראשון של פסח לא להתעסק עם החיצוניות, עם המראות והכוכבים. כי הכוכבים לא משפיעים עלינו, הם רק אותיות דרכן אנו קוראים מה קורה ומתרחש ומה שאנו יוצרים בתוכנו.
במקום להתעסק בחוץ, עלינו לעשות בחג זה עבודה הפנימית. עלינו להשתמש במראות שאנו יוצרים סביבנו, ותוך כדי כך להתיר מבפנים את יציאת הקונספט שאנו נציגים שלו – מבפנים החוצה.

להרשות לקונספט שלנו לצאת החוצה, זה כמו לתת שם לחנות, או לעסק שאתם נציגים שלו. להרשות לקונספט שלנו לצאת החוצה, עוזר לנו לאזן בין הפנים והחוץ שלנו, להתחבר ללוח הזמנים של הרוח בתוכנו שמתכננת לנו את התיקונים והחיכוכים, ולהרשות בתוכנו את החיכוך הראשוני, את הפריצה הראשונית, שהיא ערובה להצלחה, שמחה ויצירה. והכל מתעצם פי אלף בשנה מיוחדת זו.

הליקוי ואני
כמובן שהכל מתעצם עבורי (מיכאל אסדו), כיוון שאני יוצר שכל זה יתרחש ביום הולדתי 4.4, יום לאחר ליל הסדר, בו יתרחש ליקוי הירח.
ליקויים הם צמתים חשובים ועוצמתיים. כל סיפורי התנ"ך הם ליקויים. כל המנהיגים, המלכים, הנביאים, אז והיום, שהובילו וייצגו את התת מודע הקולקטיבי, ואת רצון העם, הם אנשים שנולדו בליקויים או יום-יומיים ליד ליקוי. גם אני (מיכאל), המשמש הדורמן לנשמות שרוצות להתעורר בבריאה זו, נולדתי בליקוי. לכן, אחד התפקידים הגדולים שלי, היא הזכות, למי שרוצה להיכנס לבריאה, לעבור דרכי ולידי, ולהתחבר (רוח וגוף, אור וכלי) ובכך להיכנס לעולם הזה וליכולת לתקן.

קצרה היריעה
במאמר קצר זה לא אוכל להרחיב את כל הזוויות שקשורות בכוח הפריצה הראשוני, באיזון שבו, בויטאליות ובחיות שמתעוררת דרכו, וביכולת הריפוי שלו. מה שכתבתי פה זה טיפה בים, ממה שעובר דרכי על שנה זו, על חג הפסח, על התיקון הגדול, על הליקויים, ועל החיים שלנו בעולם זה.

שם הכותב: מיכאל אסדו
אודות הכותב: מאסטר רוחני. הילר ומורה רוח בארץ ובעולם מזה 35 שנה. מיכאל הוא הדורמן של הנשמות שרוצות להתעורר. הוא מחבר את האור לכלי, את הרוח לגוף, משנה לאדם חוזה עם עצמו, ומלמד כלים רוחניים פרקטים להתייחסות נכונה לכל תחומי החיים, על מנת להביא לזרימה, שפע ועינוג מכל התחומים.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©