שתף

לשחרר / דנה ראובני

23.04.17

לשחרר משהו יכול להיות טריקי. אתם יודעים, כדי לשחרר שריר תפוס למשל, אפשר לפעול דרך שתי קצוות הפוכות של גישה:
לעסות, להרפות, להרגיע, לחמם – על מנת שישתחרר. בעדינות ובנוכחות - לראות איך הוא בנוי, להקשיב לו, מה הוא מבקש? מדוע הוא נאחז? איך הוא בנוי?
או ההיפך לכווץ חזק חזק, הכי חזק שאפשר ואז זה משתחרר. או במילים אחרות, לעקוב/להתלוות לתנועה של הכיווץ/האחיזה/ההתקשחות הפנימית ולתת לה לעשות את התנועה עד סופה. אם יש כיווץ, לתת לו להתכווץ עד תומו.


הכיווץ הזה בהקשר של סבל נפשי, אני רואה אותו לעיתים כמעין מסה בצורת כדור וככל שהסבל גובר, נדבקת עוד ועוד מסה של סבל (היאחזות בסבל- נאחזים בעוד ועוד סבל) אל הכדור ומצטופפת ומצטופפת – עד שהיא נהיית כ"כ כ"כ צפופה ואין לה ברירה- אלא, להתפוצץ (להשתחרר).


לרוב, ההיאחזות הזאת משרתת אותנו - פשוטו כמשמעו, היא עושה לנו שירות. לעיתים ההיאחזות הזאת היא בלון החמצן היחיד שיש לנו מתחת למים ואם נשחרר, לא יהיה לנו אויר. ההיאחזות הזאת היא ההישרדות שלנו. המנגנון האוהב שדרכו אנו שומרים על עצמנו ומקיימים את עצמנו.
מה שבטוח, לא ניתן לשחרר בכוח. "לשחרר בכוח" הוא צמד מילים אשר מבטל את עצמו.
כאשר אנחנו משחררים בכוח, אנחנו בעצם מנציחים את ההיאחזות. אנחנו נאחזים ברעיון שחייבים לשחרר, חייבים לשחרר כדי ש...
לשחרר כדי שמשהו יקרה הוא היאחזות בדבר הבא שאנו מתעקשים שיקרה, אני משחרר רק כדי להיאחז בדבר אחר.


כשדרך חיינו היא אחת כזו של היאחזות (לרוב לא במודע), אנו עשויים לחוש מותשים פיזית ונפשית/רגשית. אנו עשויים לחוש חסרי אנרגיה, משועממים, כבויים, מפוחדים. החיים עשויים להיחוות כאינספור רחובות ללא מוצא. ההרגשה היא שאם אשחרר כאן, מייד אצטרך להיאחז במשהו אחר. אם אתרכך כאן, מקום אחר בי מייד יתקשח. וכך אנו עוברים , מענף לענף, ולעולם לא מרגישים את הקרקע המזינה תחת רגלינו.


במה אנו נאחזים ואיך?
-אנחנו נאחזים בתקווה שיש מזור מבחוץ (כילד שמחכה להוריו שיספקו את צרכיו). התקווה שהגאולה תבוא מחוצה לנו, או הציפייה לפתרון חיצוני לנו, מושלכת פעמים רבות על האנשים בחיינו. למשל, אנו נאחזים בציפייה שיום אחד בן/בת הזוג ייראו אותנו לעומק, יבינו אותנו עד הסוף- נאחזים במערכת היחסים. למשל על מנת לקבל/להשיג הכרה.


-אנחנו נאחזים בעבודה מסויימת, למשל משרה יוקרתית, גם אם איננה מספקת אותנו כלל, לשם תחושה של ערך.


-אנחנו נאחזים בהתמכרויות שלנו- אשר מספקות לנו "חווייה יותר נעימה של המציאות".כמו תרופה מטשטשת רגשות (כגון- תסכול, שיעמום,חוסר אונים, דיכאון וכו), אנחנו לא יכולים להפסיק וחלילה שמישהו ינסה לקחת את זה מאיתנו.


- אנחנו נאחזים בתפיסות שלנו על עצמנו, למשל :'אני יפה', 'אני מסכנה', 'אני צריך לעזור', 'אני אמפטי', 'אני אדם פתוח', 'אין לי מה לתת' וכו. בדר"כ התפיסות הנוקשות שלנו את עצמנו מסתירות את מה שבאמת מתרחש בתוכנו. אנחנו חייבים לפעול בדרך זו או אחרת כדי לא להרגיש (למשל- חוסר בטחון תהומי, זעם שנכבש במשך שנים, כאב קורע לב).


-אנחנו נאחזים גם בתפיסות שלנו על העולם/החברה/החיים , למשל: 'העולם הוא מקום חרא' –על כן זה לא משנה איך אפעל ומה אעשה. אין לי שום השפעה על זה.

 

- 'החיים יפים'-לכן אני חייב להיות חיובי כל הזמן, היאחזות בחיוביות.

- 'החברה היא פוגענית/פולשנית'- על כן עדיף שאסתתר ולא אבוא במגע עם אנשים.


אנחנו נוטים לפספס את עצמנו כאשר אנחנו נאחזים, לא תמיד אנחנו שמים לב בכלל שאנחנו נאחזים או במה הבכלל אנחנו נאחזים. כאשר אנחנו נאחזים, אנחנו אחוזים. אחוזים באותו הדבר אותו אנחנו אוחזים. הוא הופך להיות הכלא שלנו, מעין תרופה רעילה.
ושוב, חשוב לראות, שההיאחזויות הללו שלנו אוהבות אותנו ומגנות עלינו. אם מקשיבים להן לעומק, הן מראות לנו איפה קשה לנו, איפה אנחנו מבקשים עוד אהבה, איפה אנחנו צריכים יחס, באיזה מקומות בתוכנו איננו חיים ונוכחים באמת.
למעשה ההיאחזויות האלה, הן הדרך הכי בטוחה שלנו אל החופש.


ומה עם ריפוי?
בעצם, כל דבר שאנחנו בטוחים בצידקתו, אך איננו יודעים איך אנחנו מרגישים כלפיו באופן פשוט, הוא משהו שאנחנו לא משחררים. אנחנו כמו אוחזים בו חזק חזק ובכוח, כי אם, חלילה, נפתח את ידינו/ראשנו/ליבנו, הוא עשוי להשתנות.
למעשה ככל שאנו אוחזים במשהו יותר חזק, כך אנו יודעים עמוק בתוכנו שזוהי לא האמת. שאנחנו צריכים לאחוז בחוזקה, כדי שהדבר הזה לא יתפרק, ישתנה יתפוצץ לנו בפנים. כדי שזה לא ישתנה. אנחנו בעצם מסרבים לראותו לעומק, לראות אותנו לעומק.

היאחזויות רבות שנים יכולות להיראות כהרגלים נוקשים, כאובססיות, כמחלות בגוף ובנפש, כאבים כרוניים, תגובות אוטומטיות. אלו יכולים להיות חיים של סבל, שעמום וחוסר משמעות.
כדי לשחרר, יש לראות את מה אני משחרר. יש להודות שהדבר אותו אני רוצה לשחרר קיים בתוכי. יש לפגוש אותו. הדוגמא הפשוטה לכך היא - אם אני רוצה לשחרר את הרצועה, אני צריכה להבחין שיש לי כלב. כדי לשחרר, אנחנו יכולים להשתמש באינטלגנציה שזמינה לנו בכל רגע, שהיא אנחנו.


אז את מה אנחנו משחררים? בראש ובראשונה את עצמנו. את עצמנו מעצמנו. ומה נותר כאשר אני משחרר את עצמי מעצמי?
נשארת נוכחות. מודעות ערה, חיה, משחקית, מתנסה, פתוחה, חוקרת, פגיעה, שובבה, רגישה ומרגישה, נולדת מחדש ללא הרף ומתפתחת עד אינסוף. אחת כזו שלומדת איך לרפא את עצמה, איך לגדול ולצמוח, איך לחוות אהבה יותר ויותר רחבה ועמוקה בתוך עצמה.

שם הכותב: דנה ראובני
אודות הכותב: ליווי רגשי של תהליכים אישיים לימוד של הקשבה עמוקה לעצמנו תמיכה אוהבת, חיבור לרגשות ולילד הפנימי והדרכה פנימה אל הלב
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
11/05/15 21:03
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©