שתף

חסכי ילדות / אוסנת הרמן

11.02.18

כיצד להתמודד עם חסכים רגשיים מהילדות?

 

כילד היית ספוג ולמדת איך לחיות בעולם הזה. רכשת אמונות, התנהגויות, הגדרות, למדת איך להיות בקשר עם סביבתך ומה צריך לעשות כדי לקבל חום ואהבה. בתקופה הזו שלרוב נמשכת בין גיל שנה ל-שש שנים ספגת את תבניות ההתנהגות שלך ועיצבת את האישיות שלך מבחינת ערכים, עקרונות ואמונות. האופן שבו אתה מתייחס לעצמך, לאחרים. כמות האמון שיש לך בעצמך ובעולם נובעת ישירות מהדרך שבה גידלו אותך הורייך או האנשים האחרים שטיפלו בך.


רובנו חווינו ילדות שבה חסרו לנו חום ואהבה באופן שבו רצינו לקבל אותם. למעשה חווינו סידרה של אירועים מכאיבים שנמשכו על פני תקופות ארוכות. ההורים או הסביבה שלנו גידלה אותנו בצורה שאינה אידיאלית ולפעמים לא טובה מספיק. חווינו הרבה כעס, פחד, הזנחה, שתלטנות, אובססייה, ניתוק רגשי, חוסר בתשומת לב בחום ובאהבה.


צורת הגידול הזו יצרה הרגלים לא בריאים ויצרה חורים בנפש. פצעים ישנים וחורים שחורים – צרכים שלא סופקו. המצבים האלו יצרו כאב רגשי גדול שלמעשה אנחנו מבלים את רוב החיים בגילאים מאוחרים יותר בנסיון למלא את הצרכים האלו בדרכים אחרות שלא עובדות אבל מספקות הקלה זמנית, אנחנו יכולים למצוא בן או בת זוג שמהם נצפה שיתפקדו כמו אמא או אבא כדי שהפעם זה יעבוד והם יגרמו לנו אושר, אנחנו יכולות לאכול יותר מידי מתוך נסיון לקבל פיצוי רגשי ונחמה דרך האוכל. אנחנו יכולות להתיש את עצמנו בעבודה או להעסיק את עצמנו בטיפול בילדים, הכל כדי להקטין את הכאב הפנימי.


בילדות הבנו שאהבה לא נקבל ולכן המרנו את האהבה בתחליפים. במקום אהבה, נקבל הערכה וכך מתחיל המרדף אחרי השגים חומריים והצטיינות בתחומים השונים, במקום אהבה נקבל הכרה וכך מתחיל מרדף אחרי פירסום או קבלת תגובות בפיישוס ובאינסטוש, במקום אהבה יהיה לנו כסף ואז מתחיל צבירת חפצים כדי שיעריכו אותנו או צבירת כוח שכולל מעמד גבוה או תפקיד נחשב בלי שזה בהכרח ממלא בנו אושר או סיפוק, אלא יותר בשביל ה"מה יגידו"... כדי להרגיש טוב אנחנו בורחים מהכאב, המתח, הפחדים ונמצאים בתנועה לכיוונים הלא נכונים ומפחדים להפסיק את התנועה ולעצור כי אז התחושה היא של חלל שחור, ריק, כלום שמפחיד לפגוש.


להפרד מהתניות והרגלי העבר


ביסוד התהליך שאנשים עוברים בטיפול המסע מונחת השאיפה לעצור במרכז של הכאב הכי גדול ולהסכים לחוות אותו ולשהות בו תוך כדי חזרה לשורש הכאב הטמונה בילדות, כדי שלאפשר לך להתבונן בדרך בה הותנת, בחויות, בזכרונות, באמונות שעוצבו מנקודת המבט של ילד חסרת אונים שרוצה חום אהבה והשרדות. המטרה היא להסכים להעלות לפני השטח את אותם רגשות מוכחשים, מודחקים שהיו גדולים עלינו כילדים שעל מנת לשרוד היה לנו צורך להדחיק אותם ולאפשר להם להשתחרר מהגוף, ממש לנקות את הפסולת הרגשית שנאגרת כמו ביצה כאשר הרגש נאלץ להיות בקיפאון בתוך התאים של הגוף במקום בתזוזה שזה הטבע שלו.


נתבונן בתפקידים ששיחקת ושיחקו הורייך ושוכפלו על ידי דמויות עכשויות, נחווה כעס, אהבה, פחד ועצב. אך הפעם נעבד את הרגשות, נגיע לתובנות, יפלו אסימונים ונחווה ניקוי עמוק עמוק עמוק. נרפא את הפצעים של הילד הפנימי באמצעות המשאבים שיש למבוגר שהננו כיום. היכולת לעבד את הרגשות מאפשרת להפסיק את מעגל הסבל ולא להוריש אותו לדור הבא.


התהליך הזה מגדיל את דרגות החופש שמתאפשרות כי האוטומט הישן מפסיק ויש בחירה מהלב, מהאמת ומנקודת ההשקפה הבוגרת. ברגע הזה השיחזור נפסק. הילד שבתוכך לא נעלם אלא ממשיך לחיות ולהגיב למציאות מהמקום הילדי הפגוע.


הילד הפנימי קיים בגופך של הבוגר/ת שאת/ה היום. הילד מחזיק את כוח החיים, את הפליאה, הסקרנות, האומץ והאהבה יחד עם המטענים הרגשיים שנתקעו בתאי הגוף והזכרונות הכואבים. הילד הפנימי חי וקופץ בכל פעם שאנחנו מגיבים למציאות בצורה מוגזמת. כל פעם שיש תגובה קיצונית, תמיד יש מאחורי ההתנהגות הזו פצע. כשאנשים מבינים את זה הם מתמלאים בחמלה ומושיטים יד.


מנקודה זו, מתחילים לעבוד עם מה שאינו סגור עם ההורים. העניינים עם אבא הם בדרך כלל סביב סמכות או נטישה. אנשים באים במגע עם הטינה כלפי האב שלא היה שם, או שלא הפגין דאגה כלפיהם, או שהם באים במגע עם געגוע עמוק הנובע מהיעדרו של אב, או מאב שהיה מאד מרוחק רגשית. אחרי שנגעו בכל הרגשות הקשורים לאבא, חלקם צריכים להביע את הכעס שלהם, אחרים את שברון הלב, או את הכמיהה לאב שנוצרה בעקבות הנטישה.


העניינים מול אמא הם בדרך כלל העניינים ההישרדותיים: הרי איננו יכולים לשרוד בלעדיה כתינוקות וכילדים. זה תמיד מתעתע יותר לעבוד על דמות האם, מכיוון שההיקשרות היא חזקה יותר. ההכחשה עולה בעוצמה, משום שבדרך כלל יש לנו אובססיה להגן על אמא. אך לאחר שנחוותה פריצת דרך עם דמות האב מופיעה עוצמה, המאפשרת לנו להתמודד עם אמא.


בתרגילים בהם אני משתמשת, אנשים מקבלים הזדמנות לשחרר את אמא ולהביע את מה שהם צריכים להביע. אנו עושים זאת בעזרת טכניקות מתרפיית גשטלט, פסיכודרמה, תרפיה גופנית, והרבה קתארזיס רגשי. אם אנשים חשים כעס, הם יכולים להכות בקירות, הם יכולים להכות בכריות. אם הם צריכים לבכות, הם יכולים לבכות. זה חשוב מאד גם לומר במילים את מה שיש צורך שייאמר.

דרך הבעת הרגשות מתרחש הריפוי. ברגע שאנשים עוברים דרך הכעס והעצבות, הם משלימים משהו – במובן של השלמת מסע שלם עם ההורים. העניינים הישנים מוסרים מהדרך. לראשונה, הם יכולים לתקשר עם ההורים באופן בוגר הרבה יותר. ברגע שהם ניקו את העבר, האנרגיה אינה כבולה בשנאה חשאית או בטינה כלפי ההורים. ברגע שאדם מתמודד עם עברו, הוא חופשי להרפות ממנו, ולהשתמש באנרגיה שלו כדי להעצים את חייו. האנרגיה הזו יכולה אז לזרום שוב לעבר חיים של אהבה ומימוש.

שם הכותב: אוסנת הרמן
אודות הכותב: מאמנת ומטפלת הוליסטית בשיטת המסע של ברנדון בייס.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©