שתף

שמחה זה עניין רציני / רונית אידלמן

21.06.15

האם שמחה היא חלק מה-D.N.A שלנו? או שאנו יכולים לטפח אותה בקירבנו מידי יום...

 

פעם, הרחק במאה שעברה, חשבתי שאנשים שמחים הם אנשים שאין להם צרות או כאלה שההתייחסות שלהם לחיים היא שטחית, שהם חפיפניקים, פוטרים כל קושי או עימות כמו שמנפנפים זבוב בהינף יד. שהם לא חכמים במיוחד, לא מוכנים לפגוש רגשות אמיתיים.


זוכרים את הימים כשנתנו בהם סימנים? אמרנו שאם מישהי צוחקת הרבה סימן שהיא טיפשה? (למה דווקא מישהי ולא מישהו?) שאם הוא שמח יש לו בטח הרבה כסף? (למה הוא ולא היא?)


פעם גם חשבתי ששמחה זה עוד רגש, ולא ממש ערך...


הסמינריון הראשון שעשיתי בחיי היה בנושא "ערכים" (לתואר חינוך לא פורמלי). מה אגיד לכם? - הערך שמחה כלל לא עלה שם.
מאז זרמו הרבה מים בנהר הפתוח. למדתי - גם כאדם פרטי וגם כמנחת קבוצות ומטפלת - ש"שמחה" הוא לא רק רגש אלא ערך חשוב מאין כמוהו ואינו מובן מאליו. הוא חשוב לבריאותנו הנפשית, הגופנית, הוא חשוב ליחסים, הוא חשוב בארגונים, הוא חשוב לרחוב הישראלינ יתן לאמת אותו כגישה לחיים.


נכון, יש אנשים עליצים מטבעם. השמחה באה להם יותר בקלות. היא חלק מה- D.N.A שלהם. האנרגיה הזו מפעפעת בתוכם ומהם החוצה. אשריהם.


אבל מי האנשים שבאמת סוחטים ממני התפעלות?


אלה שהחליטו להיות שמחים למרות נסיבות החיים הקשות. למרות הכאב והצער הנלווה בעיקשות לחיי היום יום שלהם.

הם מעסים את שריר השמחה כל יום:
הם מטיילים, מקיפים עצמם באנשים אהובים, ממשיכים בתחביבים או מאמצים חדשים, יוצאים להרפתקאות קטנות כגדולות שמשמחות אותם ובעיקר: מאמצים לעצמם נקודת מבט חיובית, אופטימית ושמחה.


לייצר שמחה, להחזיק אותה, לא לתת לציניים (מלשון "צינה") מסביב להשבית אותה – זה אתגר. לעיתים די במבט מצמית אחד כדי לשתק. מניסיוני, דווקא הם אלה שכמהים להצטרף להילולה שהשמחים מציעים וכשהם מרשים לעצמם - הם הופכים למסמר השמחה.


כשאנחנו שמחים מתרחשים בנו שינויים פיסיולוגיים וביוכימיים שגורמים לתחושה של רווחה גופנית ונפשית אפילו עד כדי שינוי נקודת המבט שלנו על הסובבים אותנו (גם הסובבים המעצבנים...) ועל האתגרים שהחיים מזמנים.


השמחה מדבקת, השמחה מרפאת, השמחה מרחיבה: לא רק את הלב ואת המרווחים בין הצלעות אלא גם את מעגל המכרים והחברים. שמחה זה רגש מפעפע, מרחיב, מדבק שאי אפשר לעמוד בפניו.


כיון שהוא גם ערך - ניתן להנחיל אותו. אם הוא כזה ויש לנו אותו במינון גבוה מאשר לאחרים למה שלא נחלוק אותו איתם?
20 ₪ נתרום למבצעי התרמה שונים ושמחה חינם לא? למה שלא נדביק בשמחתנו את מי שבסביבה? כל כך פשוט להיכנס לחנות במאור פנים, להצהיל ברכה למאבטח במגרש החניה, להתבונן על סיטואציות מצחיקות ברחוב ולזרוק בדיחה ספונטנית מהלב, להעניק מתנה בלי לחכות לתמורה.

בספרה "ההזמנה" מעידה על עצמה אוריה מאונטיין דרימר שהיא אישה חמדנית: רוצה את השמחות היומיומיות הקטנות וגם כמהה לחוות שיכרון חושים בעת התנסות מלהיבה במיוחד.


אני מזדהה איתה לחלוטין...


האם אפשרי להתחייב לחיות מתוך שמחה?
בהחלט אתגר.


שם הכותב: רונית אידלמן
אודות הכותב: מנחת קבוצות ריו אביירטו Rio-Abierto, יוצרת סדנאות חווייתיות וטיפוליות במים, מטפלת במים. מאפשרת שינוי והתפתחות באמצעות ריקוד, מדיטציות, מגע וקול בשילוב עם "תקשורת מקרבת", שיטה מילולית המשנה איכות תקשורת בכל מעגלי החיים.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©