שתף

מכירים את כיפה אדומה? / טלי פייג

04.03.18

שלבי הכלה וקבלה של מצבים בחיים כך שנוכל להשתמש בהם לטובתנו במקום לרעתנו


באגדות ובסיפורים של פעם והיום גם בסרטים, כשהגיבור פוגש את האמת שלו, הוא מיד מחליט ומשנה. כתוצאה מכך הסדר שהיה חסר כמאה שנה מיד שב על כנו, וממלא אותנו השראה.
בחיים אנחנו גיבורי הסיפור שלנו, כנועים כמאה שנה לאמונות מושרשות היטב שמקורן במשפחה ובשיוך אליה ובחברה שאליה היא קשורה. ברגע שאנו מגלים כי מה שחשבנו כאמתי וטוב לנו, הוא בעצם שקרי ומזיק, השינוי בדרך כלל לא מגיע כהרף עין. הוא מגיע לאט ועם עזרה.


העניין הוא שלרוב אין לנו סבלנות ללאט הזה. כבר בזבזנו חיים שלמים.
היה-הבנתי-זוז! אנחנו מצווים על עצמנו. מתעלמים מכך שכל תא בגוף שלנו עובר טלטלה כרגע וזקוק לליטוף וחמלה.
כשאנחנו פוגשים מישהו שגילה שחייו לא התגלגלו כמו שהתכוון וחווה מפולת, אנחנו בדרך כלל מעודדים אותו להיכנס ישר לפעולה. יש לנו תמיד עצות עבורו שמעוררות אותנו. כי קשה לנו שקשה לנו. וקשה לנו שקשה לו.
הסרטים והסיפורים שכנעו אותנו שכך זה באמת קורה. בפועל "למשוך את השמיכה מעל הראש" ולתת לתסכול ולקושי מקום מתוך הבנה, בעזרת מישהו תומך ומכיל ולא מאיץ לשום כיוון, זו הדרך היחידה לגלות שחולשותיי הן בעצם חוזקותיי. שמה שניסיתי להיות היה רלוונטי לאחרים או לזמן אחר, אבל לא לי ולא לעכשיו. משם כבר אין צורך לבעוט אותי החוצה. זה יקרה בקלות מעצמו אחרי מספיק קבלה.
אתם חושבים שכיפה אדומה נותנת את זה לעצמה? ואם כן ספרו לי. מה זה מעורר בכם?

היו היתה ילדה ושמה כיפה אדומה. את שמה קיבלה כי הלכה תמיד עם גלימה אדומה ארוכה ולה כיפה. כולם חשבו כי חבשה אותו כל הזמן כי אהבה את פריט הלבוש אותו קיבלה מסבתה האהובה, אך רק כיפה אדומה וסבתא ידעו כי לבשה אותו לכל מקום כדי להסתיר את שערות הזאב שגדלו מאוזניה ומעורפה. שיערות אלו היו מסתוריות, מקורזלות, צבעם אפור ושחור בשונה משיער הדבש הקטיפתי שצמח על ראשה של כיפה אדומה.
בנוסף, לאורך גבה של כיפה אדומה גדלו קשקשים ירוקים דוקרניים, והגלימה עזרה להסתירם.
סבתא וכיפה אדומה ידעו שאסור שסודם ייחשף פן כיפה אדומה תנודה מהכפר וממגע עם שאר הילדים, ושוחחו ביניהן על יופיה ונוחותה של הכיפה כל עוד היו אנשים אחרים בסביבה, כדי לבלבלם מהסיבה האמתית.
לסבתא נודע כי יש ביער אזור מסוים שבו יש רסיסי פיות ושאריות קסמים והאמינה כי אם כיפה אדומה תעבור בו ותבקש להשתחרר מעול מוזרויות גופה, ברגע נתון ועם בסיבוב וחצי שמאלה, הן ייעלמו כלא היו וצרותיה של כיפה אדומה יתפוגגו לפני שמישהו ידע מהם. ועל כן סבתא הייתה ממציאה מיני סיפורים על מנת לשכנע את בתה שתשלח אליה את כיפה אדומה דרך היער.

האם שחשדה שיש סיבה נוספת לכיפה ולטיולים התקופים לסבתא אך לא הצליחה לגלותם, פנתה אל הזאב הגר ביער וביקשה ממנו לרגל אחרי כיפה אדומה ולנסות לגלות את פשר העניין.
הזאב שלא הבין את התעסקותם של אנשים בזוטות, כמו כיפות והסתרות, עשה זאת רק כי הובטחו לו 3 תרנגולות צעירות מחצרה של האם.
הוא חיכה לה על השביל עם ג׳ורנל גלימות יוקרתי, אותו גנב מספסל הגינה של השכנה וכשכיפה אדומה התקרבה אל השביל פנה אליה בטענה כי כיפה סגולה וחשופה תתאים לה הרבה יותר.

״מה אתה מבין, זאב אידיוט!״ צעקה עליו כיפה אדומה. ״אופנה אמתית ואיכותית נשענת על קביעות ואיכויות גזרה סגורות. מה אתה מבין באופנת גלימות?" הזאב, שנשען על העץ בנונשלנטיות ענה: אני מבין ביופי נשי ובמיוחדות אישית. ואת זה אני רואה משתקף בעיניך. בכיפה שאת לובשת יקירתי, אין את הניצוץ הזה. אמר, והפנה אליה את גבו בעודו מדפדף בדפי הג׳ורנל.
כיפה אדומה, המומה, התבוננה בגבו של הזאב. ידה עלתה לראשה וליטפה את הכיפה, וכמיהה להוריד אותה ולשחרר את שיער הדבש שלה עבר בה. אך בטרם איפשרה לה לגלוש אחורה, נזכרה בשער הזאב שפרץ ללא סדר מאוזניה, והיא עצרה את עצמה וחזרה אט אט אל השביל.
המחיר של שיערות הדבש שלי באוויר הפתוח גדול מידי, התעצבה, ומיהרה לביתה של סבתא.
היא מצאה את סבתא רוכנת על מפת היער שהכינה. עוברת על הסימונים הרבים שציינו את המקומות בהם כיפה אדומה עשתה את סיבובי התפילה שלה. מנסה להבין מדוע הקסם לא הצליח עדיין.

לראות את סבתה עומלת על פתרון, שימח והעציב את כיפה אדומה במקביל. דברי הזאב הדהדו בה בזמן שמיהרה לבית סבתא:
...יופי נשי ומיוחדות אישית משתקפים מעיניך...מעיני משתקפים מיוחדות ויופי נשי....  היא הסירה את הכיפה והגלימה והתבוננה במראה שמול הדלת. עיניה מיד נדדו לאוזניה ופרצופה נכעס לנוכח השיערות. את הגבשושיות היא חשה בגבה. היא הכריחה את עצמה להתבונן מקרוב בראי וראתה רק עיניים עייפות. כבויות. היכן היופי הנשי והמיוחדות שאלה? והאם רק זאב בודד הוא שיכול לראות זאת?

הסתובבה לסבתא ואמרה לה - סבתא, נמאס לי מההסתרות והשקרים. זה עושה אותי קטנה ומבולבלת ודרוכה כל הזמן. אני כבר לא יודעת מי אני. חייב להיות מענה אחר. לא נראה לי שיגיע קסם שישנה את העניין. חייבת להיות דרך נוספת.... סבתא הרימה את עיניה ופניה משתוממות, ובאותו רגע קלטה כיפה אדומה את פניו של הזאב מציצות מהחלון. היא חשה שנתפסה במערומיה ומשכה על עצמה את הגלימה מהר. ״הזאב, הזאב,״ קראה - ״הוא יודע!!!!״

סבתא קפצה ממקומה בבהלה. כיפה אדומה עמדה מתנשפת בחדר. היא הרגישה פתאום רטט לא מוכר תחת עורה ואת עיניה דולקות.
הוא ראה אותי. הוא ראה אותי היא חשבה. ולרגע לא ידעה אם זה טוב או רע. נעים וגם מבהיל. ומחשבתה הבאה הייתה - הוא יודע עלי, ועכשיו יבוא עלי אסון.
"אל תדאגי ילדתי. אף אחד לא יאמין לו. נגרש אותו ואותך אני אצליח לתקן! סמכי עלי. זה רק עניין של זמן. כך אמרה סבתא, שעדיין חשבה שהיא המבוגר האחראי.

כיפה אדומה הרגישה את בטנה שוקעת בה ואת גרונה נסגר למשמע המילים - אותך נתקן - והדהוד המילים העלה בה כעס פתאום.
" מי אמר שאני זו שצריכה תיקון!?" צעקה. "סבתא, את לא מבינה כמה שזה מעוות? כאילו כל מה שאני זה שיער זאב וקשקשים בגב. אני אפילו לא יודעת מי אני מתחתם!"

לפני שסבתא ההמומה ענתה, הזאב נכנס. הוא הביט בכיפה אדומה בעיניים אחרות, לא מזלזלות כמו קודם.
"תסלחי לי שאני מתערב יקירה, אבל הזאבים יעופו עליך, שכחי מבני האדם צרי האופקים, אני אוביל אותך להיות מלכת הזאבים.
לרגע ניצת אור בעיניה של כיפה אדומה, ואז כבה שוב. "אתה צודק, זה ברור. אבל אני לא רוצה להיות מלכת הזאבים, אני רוצה את מבטם וקבלתם של כולם! אתה מבין?! של כולם!!!!"

"וזו היבלת האמיתית שלך" הספיק הזאב לענות, שניה לפני שהנבוט שסבתא אחזה בידה ירד על ראשו.
סבתא וכיפה אדומה עמדו מתנשפות בחדר. סבתא הייתה המומה מתגובתה האלימה, וכיפה אדומה רעדה כי הרגישה חשופה יותר אפילו מקודם.
עכשיו הבינה שאינה מוכנה להסתיר את עצמה לשביעות רצון הכפר, ועדיין אינה מוכנה לגלות את עצמה למורת רוחה של אהוביה, ועל כן לא באמת השתנה כלום, חוץ מזה שהיחיד שפנה אליה מבעד לכיפה היה מוטל מדמם על רצפת המטבח.


"נקרא לצייד", אמרה סבתא. "נספר לו שהזאב תקף אותנו. אף אחד לא ידע ילדתי. אף אחד לא ידע. הכל בסדר. נשמור את העניין בינינו, את שומעת?!" כיפה אדומה התבוננה בה בעיניים גדולות, עורה מדגדג מתחושות אויר בתוליות, וראשה מתפוצת מחשבות: זו שחשבתי שלטובתי היא - לא באמת אוהבת אותי........וזה שהתריס בי נטע בי זרע של אמת...
היא רצתה לקרוע מעליה את הגלימה ולרוץ החוצה, לאוויר. במקום יצאה מהמטבח לחדר שינה, נכנסה למיטתה של סבתא ומשכה את השמיכה על ראשה.

שם הכותב: טלי פייג
אודות הכותב: מורת דרך, הילרית, מלווה רגשית. eft , הקשבת עומק ולווי להגשמה
אימייל: [email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©