שתף

כתיבה, זה לא מה שנדמה לכם / יעל דגן קסטל

15.05.16

ההשפעות המפתיעות של כתיבה אינטואיטיבית על חיינו.
 

לפני משהו כמו עשר שנים, נתקלתי בספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון, ספר עבודה שמטרתו לעורר את היצירתיות שבנו. היצירתיות שלי שבאה והלכה גרמה לי לקנות את הספר בניסיון לעורר משהו אצלי. בדיעבד התברר לי שזה למעשה ספר מודעות וחיבור לעצמי ולרצונות שלי.

אחד הכלים שהספר מציע הוא כתיבה אינטואיטיבית. כתיבת בוקר של רצף המחשבות שלנו על גבי שלושה עמודים. לכתוב כל מה שעולה בראש, החל מרשימת הקניות שאני צריכה לעשות דרך מישהו שעיצבן אותי אתמול ועד שיר שיוצא ככה פתאום. העניין הוא לכתוב בלי לעצור ואם לא עולה שום דבר לראש, פשוט לכתוב "לא עולה לי שום דבר לראש, לא עולה לי שום דבר לראש" עד שמחשבה מגיעה. ובסוף תמיד יש עוד איזו מחשבה.

במשך תקופה ארוכה כתבתי כל בוקר וגיליתי את הכוח שטמון בכתיבה.

הדבר הכי מידי שקורה בתרגול הזה, הוא להתחיל את הבוקר עם ראש קצת יותר שקט ונקי. אם תעצרו רגע, בטח תשימו לב כמה מחשבות עוברות לכם בראש כל דקה, כמה רעש יש לנו בראש, קשקשת אני קוראת לזה. פתאום כש"מקיאים" חלק מהקשקשת לנייר יש איזה קסם. כשאני מוציאה את כל הדברים שמטרידים ומעסיקים אותי לנייר, משהו קצת מתפנה בראש שלי ואני זוכה לבהירות ופוקוס גדולים יותר.

הכתיבה הרציפה עוקפת גם את השופט שיש לכל אחד מאיתנו בראש, שמעיר לנו הערות, שאומר שהרעיון ההוא לא טוב, והשיר הזה לא מוצלח וכו'. כשאני כותבת ללא הפסקה, הוא פשוט לא מספיק להביע את עצמו ופתאום רעיונות שהיו נקטלים בעבר מצליחים לצאת לאוויר העולם, והרבה פעמים אלו רעיונות ממש מוצלחים...

דבר נוסף, גיליתי על עצמי דברים שלא ידעתי, שהיו מאד מפתיעים. לפעמים דברים שלא רציתי לשמוע, לפעמים דברים שגרמו לי לחייך, לפעמים דברים שהעסיקו אותי הרבה זמן ופתאום קיבלתי איזו בהירות לגביהם. הדבר הכי מפתיע שהבנתי על עצמי היה דווקא קשור לזהות המינית. אני שחשבתי שאני הסטרייטית הכי גדולה בעולם, גיליתי שיש בי שלל צבעים.

אבל הדבר הכי לא צפוי עבורי היה, שהכתיבה "הכריחה" אותי להתחיל לעשות דברים. אני חשבתי שהכתיבה היא רק דבר רגשי, מדיטטיבי, משהו שאפשר לשייך אותו לצד של ה-being. ופתאום, אחרי תקופה של כתיבה גיליתי שגם הצד של ה-doing מרוויח מהעניין. כמה פעמים אפשר "לשמוע" את עצמי כותבת שאני צריכה לצבוע את החדר עבודה, או שאני צריכה ללכת לבקר את דודה עטרה עד שמשהו בתוכי מחליט לקום ולעשות את זה? כשכותבים יום יום, נתקלים בדברים שוב ושוב, דברים שאני רוצה לעשות ולא עושה ואחרי כמה פעמים שכותבים את זה, משהו מבפנים זז ורוצה לבצע, פשוט כי נמאס לשמוע את עצמי.. אז כן, לסקרנים מבינכם, חדר העבודה נצבע והלכתי לבקר את דודה עטרה (:

גם היום אני ממשיכה לכתוב, אולי בפחות אדיקות, אבל בהחלט יש ימים ותקופות של כתיבת בוקר, ותמיד בתקופות האלו הרבה דברים זזים ומתרחשים בחיים. אפילו מפגשי הכתיבה שאני עושה נולדו גם בעזרת דפי בוקר. ואני תמיד נהנית להעביר את הכלי המופלא הזה הלאה.

אז אני מציעה לכם, פשוט לנסות. קומו מחר רבע שעה מוקדם יותר, (וכן, אני יודעת שגם ככה אתם קמים מוקדם מדי) שימו ליד המיטה מחברת ועט, ועוד לפני שאתם קמים, באזור הדמדומים הזה תכתבו. וכמובן אם לא מסתדר בבוקר, אל תתנו לזה לעצור אתכם. גם לכתיבה באמצע היום או בסופו יש השפעה.

ואני אשמח לשמוע מה זה עשה לכם. שבוע נפלא
 
שם הכותב: יעל דגן קסטל
אודות הכותב: מנחת קבוצות מוסמכת, בעלת תואר בפסיכולוגיה ותקשורת, מנחה מפגשי כתיבה, מטפלת הוליסטית, אמא, כותבת ובעיקר אישה שאוהבת את עצמה, ונהנית מהחיים.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©