שתף

מעבר לראש ולרגש / ניסים אמון

22.07.18

"הסיבה שתלמידים כיום לא מתקדמים היא מכיוון שהם לא מאמינים בעצמם"
אמר זן מאסטר רינזאי לנזיריו בהרצאה קצרה במיוחד, ופרש לחדרו.
(סין, המאה התשיעית).

באולם המדיטציה נותרו הנזירים בשתיקה מביכה. נזיר מסור אחד, שכבר מספר שנים מתרגל היה את דרך הזן, יושב במדיטציה מול הקיר ומגרף את שבילי המנזר באדיקות יומית, שמע את המילים האלה והגיע פתאום להבנה, שהסיבה שהוא לא מתקדם אל ההארה המיוחלת היא בגלל שכנראה גם הוא לא מאמין בעצמו.

"ואללה?", שמע הנזיר את עצמו חושב. "הייתי בטוח שאני כן מאמין בעצמי, אבל זו כנראה הייתה עוד אשליה שאסור להיצמד אליה."

"אני לא מאמין בעצמי! האומנם? אף פעם לא ראיתי את זה כך, שאני לא באמת מאמין בעצמי; אבל אם אכן זה כך, למה בדיוק הכוונה בלהאמין בעצמי?"
העניין נחרט עמוק אצל הנזיר והניע מסע חיפוש, שהוביל אותו אל נפתולי תודעה חדשים.
אם אני לא מאמין בעצמי, הוא חשב, יש להניח שזהו רק גבעול אורז אחד באלומה גדולה הרבה יותר.
אם אני לא מאמין בעצמי אז אני כנראה גם "לא סומך על עצמי",
וגם אולי "לא מקבל את עצמי",
כנראה שגם "לא אוהב את עצמי",
"לא סולח לעצמי",
"לא דואג לעצמי",
וסך הכל די "לא מבין את עצמי".

אבל מי הוא זה שאומר את כל זה?
נשמע כאילו ישנן שתי דמויות - זה שלא מאמין, לא סומך, לא מקבל, לא אוהב, לא סולח, לא דואג ולא מבין, ומצד שני נמצאת דמות אחרת, ה"עצמי".

יחס די עגום מקבל ה"עצמי" הזה שלא מאמינים לו, לא סומכים עליו, לא מקבלים אותו, לא אוהבים אותו, לא סולחים לו, לא דואגים לו, לא מבינים אותו ושולטים בו.

מלבד השאלה מי הוא זה שאומר את כל הדברים האלה, עולה שאלה חשובה לא פחות: מיהו ה"עצמי" הזה שמתייחסים אליו ככה?

עם הזמן הוא הלך והבין שהראש, החלק השכלתני שבאישיותו, הוא זה שלא סומך ושמנסה לשלוט, ואם כך כנראה שב"עצמי" הכוונה היא לרגש. הראש והרגש הם שני החלקים המשלימים לפי תורת הטאו. הם שני החלקים שצריכים להיות בהרמוניה אחד עם השני. אם אני אומר על עצמי דברים כגון אלה או אפילו את חלקם, כנראה שיש לי נתק די עמוק בין הראש והרגש.

כנראה שהראש שלי מנסה לשלוט על הרגש שלי.
הוא לא מאמין ברגש שיידע להוביל למקום הנכון.
הוא לא סומך על הרגש כי הוא לא הגיוני ונדמה לו כפחות אחראי.
הוא לא מקבל את הרגש כשותף להחלטות.
הוא לא יודע לאהוב.
הוא לא סלחני.
הוא לא באמת דואג לרגש,
ובטח שלא מבין אותו.

עכשיו אני מבין מדוע אני מרגיש עצוב, חשב הנזיר. מדוע אני מרגיש דיכאון ולא מבין מדוע. יש לי כבר שנים רבות חוסר אושר עמום ולא מובן שמלווה אותי תמיד מתחת לפני השטח.

אם להיות הכי אמיתי שאפשר, אני מוקף כאן בנזירים לא מאושרים שיושבים כל יום מול הקיר, מגרפים את שבילי המנזר ונתונים בציפייה לאיזו הארה רומנטית שתביא אושר יש מאין, בדיוק כמו שאני הייתי עד עכשיו. הארה או לא הארה, כיצד אחוש אושר בחיי אם הרגש שלי לא מאמינים לו, לא סומכים עליו, לא מקבלים אותו ולא דואגים לו?

"ההארה יכולה לחכות", הבין הנזיר. "קודם כל אני צריך להפסיק להתייחס לעצמי בצורה כל כך לא נחמדה, אחר כך נראה".
"צדק המורה שאמר שהסיבה שאני לא מתקדם היא בגלל שאני לא מאמין בעצמי. אם אני מתייחס כך לעצמי, איך אוכל להיות מאושר? איך אוכל למצוא ואולי אף להיות "העצמי האמיתי"?

אולי אשנן לעצמי מנטרה אשר תתקן את המצב. מעתה אנסה לומר בלי הפסקה:
"אני מאמין בעצמי, בוטח בעצמי, אני אוהב את עצמי ומקבל את עצמי כמו שאני."
האם זה מה שעלי לעשות? האם זו התרופה למצב?
אם זה היה כל כך פשוט, ודאי הבודהא עצמו היה אומר לעשות זאת. אבל בודהא אמר משהו אחר. הבודהא הזהיר את תלמידיו מלסמוך על המיינד שלהם, והמיינד הזה יש בו גם ראש וגם רגש. הבודהא הסביר לתלמידיו איך בניגוד לעבר, הוא זה השולט במיינד שלו, ולא להיפך, ולכן הוא כנראה מדבר על משהו שמעבר לראש ורגש.
בודהא נתן מדיטציה, לא מנטרות לחשיבה חיובית.
בפארק הצבאים הוא אמר ש"האני האמיתי" הוא לא "הראש שלי" ולא "הרגש שלי".

שני ההפכים אף לא אחד מהם הוא האני האמיתי.
לא להאמין לעצמי ולהאמין לעצמי, שניהם טעות.
לא לקבל את עצמי ולקבל את עצמי, שניהם טעות.
לא לאהוב את עצמי ולאהוב את עצמי, שניהם טעות.
לא להבין את עצמי או לחשוב שאני מבין את עצמי, גם טעות.

איבדתי כעת כל דעה על עצמי,
ולמרות זאת אני חש כל כך קיים
שגופי רועד מהתרגשות.

אני חושב שהרגע הבנתי משהו גדול.

זה שהבין את זה הוא אני האמיתי. 

שם הכותב: ניסים אמון
אודות הכותב: מאסטר זן בעל הסמכה מיפן, מפתח שיטת הטרילותרפיה, מנחה קורסים וסדנאות בארץ ובעולם.
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©