שתף

בשקט בשקט... / בת -אל

21.06.09

נסעתי לשתוק לשבוע. לא משנה כמה פעמים יצאת לויפאסנה תמיד ישנו רעד של התרגשות וחשש לקראת השתיקה. תמיד אי הידיעה של מה שיביאו הימים הבאים באויר, אי הידיעה ואיתה מיני הניחושים.

המסע מתחיל עם היציאה לדרך, עם הפקקים עם השיחות עם הטרמפיסט ועם הנחיתה בעין דור.
עין דור הוא הקיבוץ בו מקיימת עמותת תובנה, עמותה לתרגול מדיטצית ויפאסנה את סדנאותיה.
כל פעם מחדש ששער הקיבוץ נפתח ואני יוצאת מהאוטו מוכנה כבר להשאיר את הקבקבים בצד ולהלך יחפה בשבילי הקיבוץ נשמטות מעצמן הכתפיים ואנחת אויר ארוכה נפלטת.

 

יכול להיות שזו הידיעה שמתחיל לו שבוע בו אני מתפנה שוב לשקט, לחיבור, לחזרה הביתה ויכול להיות שאלו פשוט המדשאות הירוקות ושבילי האספלט הקיבוציים שעוד בהיותי ילדה תל אביבית השפיעו עלי באופן דומה.

לילה שלישי, האוהל מחכה לי, מעליו ירח מלא ושירת המואזין, אנירגיית התרגול שהצטברה במהלך היום משאירה אותו ערה, נרגשת ומלאה כמו הירח. המחשבות שוב מוצאות דרכן למחוזות העוצמה שלי, כמה התגעגעתי אליהם בשבועות האחרונים. מילים מפעפעות מבפנים ורוצות למצוא עט ולהכתב כשיר.

 

שיר הלל ותזכורת לכך שזהו בדיוק הרגע לשנות את הסיפור ולבחור בסיפור פנימי חדש המאפשר יותר מרווח נשימה. היה זה מרווח הנשימה שאיפשר את הבחירה.

בוקר ראשון לתרגול. לא פשוט המעבר הזה מהחוץ אל הפנים, העיניים נעצמות לשעות רבות ביום, המורים מציעים להעביר את הקשב אל הנשימה, אל תנועותיה ומקצביה הטבעיים. היא מספרת לי סיפורים רבים על שמתרחש בתוך הגוף תודעה הזה הקרויים לרב אני. הרבה מאד מתרחש, הרבה מאד משתנה כל רגע ורגע.

 

זכרונות עבר מקורסים קודמים אל הימים שאחרי שהסערה הפנימית כבר נרגעת מעט. אל עיתות בהן גלי התודעה מזמינים ציפה רכה ולא גלישת רוח הרפתקנית.

אבל אין קיצורי דרך ועכשיו הזמן להיות בלב הסערה, ביציבות. מזכירה לעצמי בסבלנות בדיוק את שהזכרתי השבוע לאסירים להם אני מעבירה מדיטציה בכלא. כמו שאוטו הנוסע ב-130 קמ"ש לא יכול לעצור בין רגע וישנו מרחק בלימה כך גם התודעה מאיטה בהדרגה, גם אם לא נעים לשהות בסחרור ה- 130 קמ"ש.


הגלים נרגעים אט אט ושוב ישנו יותר מרחב פנימי להתבונן בפרחים הצהובים הנושרים בדממה ומכסים את הדשא הירוק בכתמים צהובים ומשמחים.

כשהמים במעיין התודעה נהיים צלולים יותר מתחילים גם לעלות להם המשקעים מהקרקעית, מה שנקרא סנקרות. אלו דפוסי התודעה העתיקים שלנו המשפיעים על תודעתנו, האחזויות עתיקות המנהלות אותנו בדרכים לרב לא מודעות. התודעה כאנרגיה המיומנת כל כך להתגלץ לערוץ שחקקה היטב במהלך השנים.

 
עם התרגול אנחנו מציעים לה שוב ושוב ערוצים חדשים ובכך מחזירים לעצמנו הרבה כוחות נפש וחופש פעולה.

סטיבן ומרטין בטצ'לור, מורי הסדנא מדברים על כך רבות. שניהם יצאו בשנות השישים בהיותם בני עשרים מאירופה לחפש אמת במזרח. הוא התחיל את דרכו כנזיר טיבטי ומשם התגלגל לנזיר זן בקוריאה והיא נחתה בטעות בקוריאה בטיוליה במזרח ומצאה את עצמה נזירה שם במשך עשר שנים. עד שהחליטו ביחד לעזוב את המנזר ולהתחתן.

סטיבן הוא אינטלקטואל, שיחותיו מקבלות גוון של שיעור באוניברסיטה. יחד עם זה ראייתו החדה מאירה אור על קיומנו בעולם. באחת מהשיחות הוא מדבר על מארה, מארה הוא הגרסה הבודהיסטית לשטן. הקנונים הבודהיסטיים שזורים בסיפורים רבים בהם מופיע מארה בפני הבודהא בדמויות שונות על מנת להסית אותו מדרכו. בלילה בו הפך סידהרתא הנסיך לבודהא ("זה שהתעורר"), תחת העץ בבודגאיה שניה לפני ההארה מתוארים נסיונותיו העקביים והעקשניים של מארה לפתות אותו בדמות נשים יפיפיות ועוד מיני. כתשובה נוגע הבודהא באדמה ואומר את המשפט המפורסם – "אני רואה אותך מארה".

סטיבן מציע להכיר מקרוב את ה"מארות" שלנו וגם את הבודהא שבנו. היופי שאני מוצאת בחיפוש בין שתי הדמויות האלו כדימויים לחלקים בנו הוא גם חוסר הדואליות שבו. כלומר, אין זו מלחמת האור בחושך כי אם ריקוד פנימי בין החלקים המוארים יותר שבנו לחשוכים יותר. ריקוד בו לא יכול להתקיים האחד ללא השני, מארה ובודהא הם שני הפנים של אותו המטבע. יותר מזה, רק דרך ההכרות והחיכוך במארה נלמד לומר "אני רואה אותך מארה" ובכך להעצים את טבע הבודהא שבנו.

או טו טו אני יוצאת שוב לתקופת נוודות קצרה. קצת מתרגשת, קצת מתחששת, הרבה לא יודעת ובוטחת על הדרכים שיטיבו עימי. את דירתי הנעימה אני משאירה לחברה ולשלושה שבועות אתארח בפינות הארץ אליהם לא הספקתי להגיע מספיק במהלך השנה. לאחר חזרה לכושר נוודות אמשיך לדרום צרפת לטבע, חברים, מדיטציה ירוק והרבה מים זורמים.

למי שמחפש חופשה קצת אחרת שווה לבדוק.
מדובר במרכז מדיטציה פתוח לא רחוק מבורדו. למקום קוראים מולין דה צ'אווס או טפוון בשמו המקורי.
מעשה שהיה כך היה, לפני יותר מעשר שנים, מרטין, מורה מדיטציה צעיר, אשתו גייל וילדתם הראשונה חזרו מהודו והחליטו להקים קהילה מתרגלת הפתוחה לאורחים. עם הזמן המקום נהיה קטן לצרכיהם ורצונם לאפשר לאנשים רבים להתארח והם פתחו בחיפושים אחר מרכז מתאים. עד שמצאו את מיקומם הנוכחי שהיה בעברו מנזר זן מערבי.

על שטח של כמה דונמים, הרבה עצים, נחל זורם ואולם מדיטציה פסטורלי הם מארחים למשך חודשי הקיץ את כל מי שמעוניין לבוא ולתרגל. כל שבוע מוצעות סדנאות מדיטציה המשלבות גם יוגה, טאי צי ועוד מיני.


אפשר להשתתף בסדנאות אבל גם אפשר פשוט לבוא ולהיות. סדר היום האוורירי משאיר זמן בשפע פשוט להיות אך יחד עם זאת גם מספק מסגרת של ארבע מדיטציות ביום ושיחות בערבים. האוכל אורגני, בריא וטעים ומבושל בידיהם האוהבות של מתנדבים הבאים לבלות שם את העונה.


באתר אפשר לצפות בסרט המציג את המקום, לראות תמונות ולהתרשם. http://www.moulindechaves.org


בברכת המשך קיץ נעים וכמה שפחות לח אינשאללה,
בת אל.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©