שתף

ה'זן מאסטר' פיל ג'קסון עושה זאת שוב! / רחלי ויטרט

05.07.09

קשה להתווכח עם 10 טבעות אליפות!
מאמר זה נכתב לרגל זכייתו העשירית, של פיל ג'קסון, באליפות ה-NBA כמאמנה של ה'לוס אנג'לס לייקרס'.


"כדורסל הוא ספורט שקשור באריגה עדינה של שחקנים במהירות מלאה, עד לנקודה שבה הם חושבים ונעים כאחד, נותנים אמון האחד בשני, באופן עמוק ויודעים אינסטינקטיבית איך החברים לקבוצה יגיבו במצבי לחץ." – פיל ג'קסון.

פיל ג'קסון, הידוע בכינויו 'זן מאסטר', כבר מזמן הפך לאגדת כדורסל. יש לו מעריצים מושבעים שלומדים את שיטותיו והולכים בעקבותיו ויש לו גם שונאים מושבעים, שבטוחים שהצלחתו באה רק בגלל כוכבי העל שזכה לאמן - מייקל ג'ורדן, שאקיל או'ניל וקובי בראיינט. הויכוח, כנראה, לעולם לא ישכך, אבל מעבר לניצחונות, לטבעות ולהישגים, ניתן ללמוד מג'קסון גם שיעור אחד או שניים על גיבוש קבוצה, על השילוב בין הצלחה לרוחניות, על אימון התודעה וזן.

פיל ג'קסון התחיל את דרכו כשחקן ב-NBA ועבר לאמן בליגות נמוכות עד שקיבל את הזדמנות חייו כעוזר מאמן ב'שיקאגו בולס'. אחד הסיפורים הידועים עליו הוא, שהגיע לאותו ראיון עבודה כשהוא חבוש כובע נוצות אינדיאני. למחרת קיבל טלפון – "יש לך הזדמנות נוספת, תשאיר את הכובע בבית".


את הכובע אמנם השאיר ג'קסון, אך את הרעיונות והתפיסות הרוחניות שלו, החליט ליישם כשהפך למאמן של ה'בולס':
"החלום שלי, כשמוניתי למאמן ראשי של השיקגו בולס ב- 1989, היה לא רק לנצח אליפויות, אלא לעשות זאת בדרך שתשלב ביחד את שתי התשוקות הגדולות שלי: כדורסל וחיפוש רוחני. "


'מאסטר זן' ג'קסון הכניס לעבודתו כמאמן, שיטות של מדיטציה ועבודה על – mindfulness – התמקדות וקבלה של הרגע. כמו כן נוהג ג'קסון לתת לשחקניו לקרוא ספרים בנושאי מודעות ואימון התודעה והוא מקיים איתם שיחות על חשיבות ביטול האגו כדי לחוש שייכות לקבוצה.

כך כותב ג'קסון על בניית קבוצה מנצחת כעבודה רוחנית:
"בעבודתי עם הבולס למדתי שהדרך האפקטיבית ביותר ליצור קבוצה מנצחת היא לענות על הצורך של השחקנים להתחבר למשהו גדול יותר מהם עצמם, גם אלו שלא מחשיבים עצמם "רוחניים".


במילים אחרות קבוצה מנצחת, לא משנה באיזה תחום – היא בבסיסה פעולה רוחנית. הדבר כרוך בכך שהאינדיבידואל יוותר על האינטרסים האישיים שלו, לטובת משהו טוב וגדול הרבה יותר. כך שהשלם יהיה יותר מסך חלקיו.


אני גיליתי שכשאתה מאפשר לשחקנים להשתמש בכל המשאבים שלהם – המנטאליים, הפיזיים והרוחניים – נוצר שינוי מעניין במודעות. כששחקנים מתנסים במה שנקרא mindfulness - פשוט שמים לב למה שקורה – לא רק שהם משחקים טוב יותר, הם גם הופכים למכוונים יותר לאחרים. והשמחה שהם מתנסים בעבודה ההרמונית הזו היא כוח חזק מאוד, זוהי מוטיבציה שבאה עמוק מבפנים, לא מאיזה מאמן שצועק עליהם מהקו".

ג'קסון מספר כמה קשה לעבוד עם כוכבי העל של הליגה, בעיקר משום שלמאמן אין כמעט שום אפשרות להפעלת סנקציה נגדם. שחקנים אלו, מקבלים שכר גבוה בעשרות מונים מהמאמן ורוב הסיכויים שיפטרו קודם את המאמן ולא את השחקן, במקרה של סכסוך ביניהם. שחקנים אלו הם לרוב מפונקים, מלאי חשיבות עצמית ורודפי כבוד.

 
אז כיצד גורמים להם לשתף פעולה? כיצד גורמים להם להקשיב למאמן והאחד לשני?
הפתרון שג'קסון מצא הוא – עבודה רוחנית, פנייה לרמה הגבוהה שלהם וראייה שלהם כבני אדם בעלי מודעות ולא רק כמכונה להשגת ניצחונות.
הוכחה להצלחה ברמה זו היא העובדה שג'קסון הפך את שיטת התקפת המשולש לבלתי עצירה. שיטה זו בנויה על תיאום מוחלט בין השחקנים ותנועה מאוחדת קדימה, כמו התקפה אינדיאנית מתוזמנת היטב או כמו שהוא מכנה "תרגול טאי צ'י בחמישה".

ומאיפה הכובע עם הנוצות?
לפני שנים רבות אימן ג'קסון קבוצה של נערים בשמורה האינדיאנית של שבט הלאקוטה.
ג'קסון הוקסם מהתרבות אליה נחשף. הוא התלהב מרעיון העצמה של השבט, מסיפורי הלוחמים ומהתפישות הרוחניות על מסתוריות החיים.

כך הוא כותב על נושא תפיסת מסתוריות החיים של הלאקוטה, אותה אימץ לחייו ולדרכו כמאמן:
"ללוחמים של שבט הלאקוטה היה קשר עמוק למסתורין של החיים. משם קיבלו את הכוחות שלהם, את תחושת החירות. אין זה מקרה שקרייזי הורס, הלוחם האגדי משבט הסו, היה בראש ובראשונה בן אדם קדוש.


עבור הלאקוטה , הכל היה קדוש, אפילו האויב, משום אמונתם בחיבור הפנימי של כל החיים. כמו שאחד מהם אמר לי: "אנחנו אנשי אדמה במסע רוחני לכוכבים. החיפוש שלנו, ההליכה הארצית שלנו, היא להסתכל פנימה, לדעת מי אנחנו, לראות שאנחנו מחוברים לכל הדברים בעולם, שלמעשה אין הפרדה, ההפרדה קיימת רק במוח."

על מהי עבודת צוות וכיצד יש לבנות שיתוף פעולה, למד גם כן ממפגש זה עם שבט הלאקוטה:
"העיקרון של עבודת צוות היה נעוץ עמוק בתפיסת העולם של הלאקוטה. הלוחם לא ניסה להתבלט מעל לחבריו בקבוצה; הוא ניסה לנהוג בגבורה ובכבוד על מנת לעזור לקבוצה בכל מה שיכל על מנת להצליח במשימה. אם הוא זכה בתהילה, הוא היה חייב לחלק את הרכוש היקר לו ביותר לקרובי משפחתו, חברים, עניים וזקנים. כתוצאה מכך מנהיגי השבט היו לרוב העניים ביותר.


עלה במוחי שדגם זה של הדרך של הלאקוטה מתאים ביותר לחיי קבוצה ב NBA. קבוצת כדורסל היא כמו קבוצה של לוחמים, קבוצה סודית עם טקסי חניכה, קוד נוקשה של כבוד ומסע מקודש – המסע לגביע האליפות.


עבור לוחמי הלאקוטה החיים היו משחק מדהים. הם יכלו לצעוד לאורך הרי מונטנה, לשאת קשיים רבים בדרך רק בשביל ההתרגשות של ההתגנבות לתוך מחנה היריב ובריחה משם עם עדר פונים.
זה לא הפונים שהיו חשובים כל כך, אלא ההתנסות בביצוע מהלך קשה יחד כקבוצה.
שחקני NBA חשים כזו תחושה כשהם טסים לעיר לא ידידותית ומסתלקים משם אחרי ניצחון גדול."

אולי לפני עשרים שנה, תפיסות אלו על אינדיאנים, זן ורוח הקבוצה נחשבו יוצאות דופן ומעוררות גיחוך, אך היום, כשפיל ג'קסון עונד טבעות אליפות על כל אחת מאצבעות ידיו, כבר אי אפשר לזלזל או להתעלם מדרכו.

** המאמר מוקדש באהבה לבעלי אמיר, שהוא חובב כדורסל מושבע (דווקא לא אוהד ה'לייקרס'), שבזכותו הבנתי שאושר רוחני אכן קיים כאן ועכשיו, למשל אחרי ש"לקחנו אליפות". **
כל הציטוטים במאמר לקוחים מספרו של ג'קסון – Sacred Hoops. (תרגום שלי

רחלי ויטרט אשור,

מורה לשאולין צ'י קונג מסורתי.

 [email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
08/07/09 14:41
09/07/09 09:35
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©