שתף

לאן הולכים אחרי שמתים? / ניסים אמון

15.07.18

זרם הזן מתנגד באופן עקרוני למרדף אחר מחשבות ושאלות כי הן רק מרחיקות אותנו מהאמת.

באחד הכתבים הבודהיסטים, סמיותה ניקאיה, יש תיאור של שיחה, אם אפשר לקרוא לזה כך, שנערכה בין הבודהה לבין אורח אחד שקראו לו ואצ’ה-גוטה. גוטה שאל: “האם יש לנו נפש קבועה הממשיכה לאחר המוות?” ובודהה, שלא כהרגלו, שמר על שתיקה.

גוטה המשיך לשאול: “האם כוונתך היא שאין לנו נפש הממשיכה לאחר המוות?” והבודהה קצת חייך אבל המשיך לשתוק.

לאחר מותו של הבודהה, דורות של מורים התחבטו בניסיון להבין את שתיקתו התמוהה לנוכח שאלות מהותיות אלה. עם הזמן, התפתחו במזרח גישות וזרמים שונים שהציעו תשובות מגובשות יותר לשאלה “להיכן הולכים אחרי שמתים?”

תשובה טיבטית:
"מעשיך בעבר יקבעו היכן תיוולד שוב,
אולי נסיך בארמון של מלך,
אולי תולעת עיוורת בתוך גללים של חמור."

תשובה הינדית:
"עיניך יצטרכו ללכת אל השמש,
הרוח תעוף עם הרוח,
אתה - עלה למעלה,
רד למטה,
לך לים,
או שלב עצמך בין בעלי החיים
אם זה מה שאתה רוצה"

תשובה סינית:
"אם תשנן את שמו,
אם תבקר במקדשים ותדליק קטורת,
תינצל מהחיים כאן הרצופים בסבל,
ותיוולד בגלגול הבא
בכוכב האדמה הטהורה."

גוטה הניח שיש שתי אפשרויות בלבד – או שיש נשמה קבועה או שאין, כמו השאלות האם יש או אין אלוהים? שאלות כאלה מצביעות על שתי אפשרויות בלבד, או שיש או שאין ובטח שאין חצי אלוהים.

שאלות כאלה מרמזות על שתי אפשרויות בלבד ובכך חוסמות את הפתח דרכו תשובות אמיתיות יכולות להיכנס, פתח מיוחד מאוד עליו מרמזת שתיקתו של הבודהה. במהלך השנים, כוהני דת מכל הזרמים התנדבו לתת תשובות, ולו מתוך נימוס, ובסופו של דבר מצאו את עצמם מסבירים את כל העניין בביטחון של יודעי דבר.

מכאן והלאה הדרך כבר היתה קצרה לתורות שמתארות בפירוט רב מה בדיוק קורה לאחר המוות ואילו הכנות צריך לעשות החל מעכשיו.

זרם הזן, בשונה מכל הזרמים הרוחניים האחרים, מתנגד באופן עקרוני למצב שבו ההווה נדחק לטובת דאגות מיותרות בקשר לעתיד הרחוק. זרם הזן מתנגד באופן עקרוני למרדף אחר מחשבות ושאלות כי הן רק מרחיקות אותנו מהאמת ומהמשימה שלנו לנקות את החיים כרגע מסבל מיותר וליהנות מהפלא של העולם על אינספור יצוריו.

גם מורי הזן נשאלים עדיין לעתים בענייני עבר ועתיד. עבורם, משול הדבר לאדם שבא לרופא עם קוץ ברגל שמפריע לו ללכת. הרופא לא צריך לבלבל לו את המוח על התלבושת שתהיה לו כשישכב בארון המתים. משהו כואב ברגל עכשיו והוא צולע.

ברור שהאורח מוטרד וחסר מנוחה, אבל טעות תהיה להפנות את תשומת לבו אל העתיד. בעיה כזו לא תוציא את מורה הזן למרדף אחרי תשובה אלא להפך, הוא יחזיר את השואל לכאן, אל מתחת לאף, למצוא את הבעיה האמיתית ולשלוף את הקוץ.

“להיכן הולכים אחרי שמתים?” שאל הנזיר.
“מה אתה רוצה ממני?” ענה המורה, “אתה לא רואה שאני עדיין חי?”
“כן, אבל בסוף החיים, לאיפה הולכים אז?”
“הולכים, כל הזמן הולכים.”
“אני מקווה שזאת לא התשובה לשאלה.”
“אתה אוהב דייסת אורז עם סוכר?”
“כן, למה?”
“הבוקר אכלתי שתי קערות גדולות במיוחד והגיע הזמן שאלך לשירותים.” אמר המורה.
“אתה כבר לא כל כך צעיר, מורי,” אמר הנזיר, “לא חשוב לך לדעת לאן תלך אחרי שתמות?”
“על מה חשבת בדיוק?” שאל הזקן.
“מה תעדיף – קבורה, שריפה או משהו אחר?” שאל הנזיר בסקרנות.
“תפתיעו אותי” אמר הזקן ויצא לשירותים.

 

שם הכותב: ניסים אמון
אודות הכותב:
מאסטר זן בעל הסמכה מיפן, מפתח שיטת הטרילותרפיה, מנחה קורסים וסדנאות בארץ ובעולם

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
21/07/09 18:15
23/07/09 12:10
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©