שתף

יפן ואלכסנדריה / ניסים אמון

17.06.18

אחד האסונות התרבותיים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית היה השריפה הגדולה של הספרייה באלכסנדריה. החל מהמאה השלישית לפני הספירה נאספו אל תוך ספרייה מפוארת זו לוחות ומגילות, אוצרות התרבות של כל עמי המזרח בלשונותיהם המקוריות אשר יותר מאוחר גם תורגמו שם ליוונית.

 

הספרן דימיטריס פאלארוס הוסיף גם את אוצרות התרבות היוונית וכתבים מקוריים של חכמי יוון שחיו במצרים. קליאופטרה, שראתה את הלהבות הגדולות עולות מהספרייה ומאירות את השמים, בכתה בכאב גדול.

שליטים מכל העולם העתיק נהגו לשלוח בשיירות מוגנות את כל הכתבים העתיקים שלהם למשמרת באלכסנדריה. הספרייה הכילה את המסמכים המקוריים של האנושות, את הידע שנגע למסורת החברתית, האינטלקטואלית והדתית של כל העמים שחיו באזור, אפריקה, המזרח התיכון, אירופה, ויש אומרים גם את סודות אטלנטיס והפרעונים.

 

הכל אבד. מה שלא נשרף בפעם הראשונה, נשרף בפעם השנייה, בשנת 391, על ידי המון מוסת של נוצרים שראו בספרייה איום על הנצרות. הכל נמחק לחלוטין. אומרים ששבע מאות אלף מגילות קלף היו בספרייה. כל כך הרבה דברים שלעולם לא נדע, פיקדון שאין כל דרך לשחזר.

אלף שנה אחר כך, ביפן, מורה זן על ערש דווי הזמין את התלמיד שלו בערב לחדרו. “בחרתי בך להיות ממשיך דרכי, ואני מפקיד בידיך את המקדש כולו וגם את זה,” אמר לו והגיש ביד רכה מחברת מהוהה. “שבעה דורות של מורים המחברת הזו עברה. אני קיבלתי אותה ממורי וגם אני הוספתי בה מילים. עכשיו אני מעביר אותה אליך.”
התלמיד נטל את המחברת, קד קידה וזרק אותה אל האח הבוערת. “מה אתה עושה?” שאל הזקן והתלמיד ענה: “מרגע שהועבר הזן לנייר אין כל ערך בו.”

לעומת האובדן הגדול באלכסנדריה, האובדן של המחברת הזו מתגמד, אך בכל זאת נשאלת השאלה איזה טעם מצא התלמיד לשרוף את הספרייה הקטנה של המקדש? מחברת אחת, בקושי תופסת מקום, ושבעה דורות של מורי זן זה לא דבר מובן מאליו.

 

האם הקונספט של להיות “כאן ועכשיו” גבר על הסקרנות? ואולי יום אחד כשכבר לא יהיה כל כך צעיר ונחפז, ומתוך געגוע למורהו, אולי הוא בכל זאת ירצה לקרוא את שנכתב? והכתב במכחול הריהו אמנות בפני עצמה ושעות רבות של מחשבה הוקדשו לקליגרפיות שבמחברת ... וגם הן עלו באש ונעלמו.

קליאופטרה בכתה ונזיר הזן אפילו לא מצמץ ובעצמו יזם את השריפה. שתי התייחסויות הפוכות לשני אירועים דומים, והשאלה המתבקשת כאן היא האם אנחנו רוצים להיות כמו קליאופטרה או כמו נזיר הזן בגישה שלנו לחיים.

הספרייה שלנו היא העבר שלנו, שעות רבות הקדשנו לה, ימים ולילות של חיבורים וחיסורים. יש בה את כל הדברים שקרו, הטובים וגם הכואבים. את כל האנשים שפגשנו ואת הידע שאספנו ואת המסורת שלנו, של מי שאנחנו. ועכשיו יש לנו כאן נזיר זן שמציע רעיון מהפכני: לשרוף את המחברת.

אם התשובה לאושר לא נמצאת בספרייה, אולי צריך לנסות משהו קיצוני יותר - לחפש את האמת מחוץ לספרייה. לשרוף את העבר, למחוק קבצים שלמים, בלי להסס ובלי לעשות גיבוי. יש אנשים שיושבים תקופות שלמות בספרייה שלהם. שעבורם העבר יותר חשוב מהעתיד. יש גם אנשים שיודעים לפגוש את החיים במקום לקרוא עליהם.

בשביל למצוא את מה שאנו באמת רוצים, לא צריך את הפריזמה של העבר שלנו ולא של אף אחד אחר, כי אנו יכולים לפגוש ישירות את הדבר האמיתי, שהוא צלול היום לא פחות מאי פעם.

ניסים אמון
מרצה, סופר ומפתח שיטת הטרילותרפיה
www.NissimAmon.com

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©