שתף

צמאים לכמה טיפות של אהבה/ נגה מיבר

19.09.09

מים. בימים החמים האלו כולנו עסוקים במים. דואגים וממלאים בריכה לילדים. מצקצקים בשפתיים ברמזור למראה מדשאות שמושקות בצהרי היום ולוגמים.

 

לא מזמן קיבלתי למייל שלי מצגת מזעזעת שמתארת את שנת 2028. רוב אוכלוסיית כדור הארץ מתה. אדם זקן עם פנים צרובות הביט אלי מין המסך. אמר שהוא בן 17 וסיפר שהקצבת המים היא חצי כוס ביום ושכמה שנים לא התקלח.

לא נרדמתי באותו לילה. בבוקר מחקתי את המצגת והחלטתי שאני לא מעבירה אותה הלאה. מודעות למצב זה דבר אחד, אבל התחושות הקשות שמצגת כזאת מעוררת, מייצרות כל כך הרבה שליליות, כך שהדבר הטבעי הבא שתרצה לעשות הוא לשכוח מזה כמה שיותר מהר!

אלון הִיבְש הוא איש של מים. הוא חי מים. מדבר מים, ישן מים ואם היה אפשר היה גם נושם מים. אני פוגשת אותו לשיחה על ריפוי, על אהבה ועל טיפול בעזרת מים מיוחדים אותם הוא מכין. מסתבר שכל מה שצריך לשם כך הוא רק כמה טיפות והרבה אהבה. הוא קורה לזה "טיפות של אהבה".


מחרדה גדולה לאהבה גדולה עוד יותר
לפני שמונה שנים עבר אלון משבר בחייו האישיים. הוא היה מחוסר עבודה ואמצעים ומיואש. הייאוש הפחד והבהלה הביאו אותו להתפלל לעזרה. הוא קיבל מסר: "כל מה שאתה צריך זה טיפה של אהבה". "ישר ידעתי שמדובר בטיפה של מים", אומר אלון, שהיה כבר אז מטפל בשיאצו ופרחי בך.

מים משפיעים עלינו ואנחנו עליהם. הם יכולים לרפא אותנו ואנחנו אותם. אפשר להכניס כוונה או תדר או אנרגיה למים, בדיוק כמו בהומיאופתיה או פרחי בך. "כיוון שכל מקום שזקוק לריפוי הוא מקום שחסרה בו אהבה, אומר אלון, "פיתחתי טכניקה להעברת תדר טהור של אהבה אל תוך מים, ויצרתי טיפות של אהבה.

כדי לגייס תדר של אהבה, אלון פונה לכל כוחות הייקום, לכל הכיוונים. לפי המסורת האינדיאנית יש מסביבנו כל הזמן ארבעה דלתות, שזה ארבעת הכיוונים, ארבע רוחות שמיים, וארבע אנרגיות שונות של ריפוי.

 

יש לנו ארבעה ימים מסביבנו, אחד במזרח – ים המלח, אחד בצפון – כנרת, אחד בדרום – ים סוף ואחד במערב – הים התיכון. היות ומים חייבים להיות בתנועה, כדי להשאר נקיים וטהורים (מים עומדים הופכים להיות מעופשים), הרגשתי שהטקס צריך לכלול תנועה ומפגש של מים עם ארבעת הימים, והתחלתי לערוך מסעות עם המים: מן המעיין שליד ירושלים, מים אל ים, בתנועת ספירלה."

ארבעה ימים שלושה בקבוקים שני אנשים ואהבה אחת (אבל גדולה!)
המסעות נערכים בימי שער אנרגטיים, והם כוללים מגע ומפגש של המים עם מים מכל ים.

 

המסעות עוצמתיים מאוד מבחינה רוחנית והמצטרפים אל אלון עוברים חוויה בלתי נשכחת. הם חווים את התדר המיוחד של כל ים: ים כנרת הוא בצפון. הצפון לפי האידיאנים מזוהה עם חוכמה, זיקנה, ובשלות, ולכן גם עם מתיקות (ואכן הוא מכיל מים מתוקים).

ים סוף הוא בדרום, ויש לו אנרגיה צעירה, התינוק. יש בו תמימות, חופש, משחק, ואפשרות לסליחה. אילת היא עיר של חופש, וגם סיני הוא מקום של תמימות, ומפגש של סליחה בין לאומים שונים.

ים המלח הוא הים שהכי קשה לאנשים איתו. ים המוות שבמזרח הוא נקודת ההתחלה, המקום ממנו זורחת השמש. המקום הנמוך ביותר והכי קרוב למרכז כדור הארץ. הוא ים שרק מקבל מים ולא נותן. הוא סגור ולא זורם הלאה. אלון מאמין שהוא משקף לנו את הירדה לצורך העלייה. אתה נכנס אליו ומיד צף... וכל מה שצריך לעלות ולצוף אל פני השטח עושה את זה גם... המים כבדים, האויר מלוח ומנקה. הוא ים שמח, ממש יוצאת ממנו שמחה!

הים התיכון נמצא במערב, הכיוון ממנו בא הגשם. יש בו הגשמה. עשייה. לפי האינדיאנים המערב מסמל כח. הוא ים חזק. הוא מסמל חומריות. הים התיכון הוא ה- ים שלנו. הוא ממוקם לאורך הגבול המערבי שלנו, והוא הפתח שלנו לשאר העולם – גם בנסיעות מעבר לים.

בסיום המסע יש לנו מים שיש בהם תמימות וכח, חוכמה והתנקות. התחלה וסוף. וחיים שלמים. סיבוב שלם, ספירלה של תהליך.

טיפ טיפה לאן נושרת הקליפה
המים המקודשים מעוררים בכל אחד מאיתנו את הנקודות האפלות, אילו שזקוקות לריפוי. מקום כזה, הוא מקום שחסרה בו אהבה.

 

בהתחלה הוא היה נותן לאנשים את המים כתמצית, והם היו משתמשים בהם כמו ברמדי של בך, מטפטפים מהם לפה כמה פעמים ביום. עכשיו הוא מכין תליונים מזכוכית ובתוכם הטיפות. המים נמצאים על הגוף ומשפיעים עליו. מי שעונד את המים מתחיל במסע של ריפוי, וחווה שינויים בהתנהגות, דפוסי מחשבה ותחושות כלליות. וזה כולל ילדים, אצלם רואים תוצאות מהר יותר.

על מחסור ומים
המים מעוררים מודעות. הם משפיעים עלינו ואנחנו עליהם. אני מאמין שחסרים לנו מים כי אנחנו חווים מצוקה ומרוכזים במה שחסר, וגם כי אנחנו לא מתנהגים בכבוד אל המים, לא מכירים להם תודה, לא מזינים אותם חזרה.

 

יש בעיה עם התפיסה שלנו לגבי מים: המאמץ שלנו לחסוך הוא נכון מהבחינה שיש לנהוג בהגינות עם משאבי הטבע ולשמור עליהם, אבל החרדה סביב המים מכווצת אותם עוד. מים במהות שלהם הם שפע, והם חייבים להיות בתנועה, בשימוש. השאיפה שלי היא לעורר את המודעות שלנו ליכולת שלנו להשפיע על המים, על עצמינו, על החיים שלנו, ועל העולם".

מים, מילה שגם אם תהפוך אותה היא נשארת אותו הדבר. ללא התחלה וללא סוף, מִיָם אל ים. מֵי - ים אל מֵי – ים. כמה שפע יכולה להכיל טיפה אחת? טיפה שיש בה ים של אהבה.

נגה מיבר

אתר מהות החיים

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©