שתף

חג החירות / ענת מסינג

01.04.09

עד היום, קשה לי להתנער מתחושת ההתפעמות שגואה בי לקראת ליל הסדר, רגע לפני שאני מתחילה להתבאס מן הפקקים, נוכח העוצמה הזאת שיש בערב רב של אנשים אשר בערב אחד מיוחד בשנה נוהגים בדיוק באותו אופן. נגיד, חמישה מיליון אנשים מתכנסים סביב שולחן ליל הסדר, בחייק המשפחה וחוגגים, פחות או יותר באותו אופן ועל פי אותה מערכת כללים.

את חג האחדות, ואולי החירות, וגם חג המצות והפסח ואפילו חג האביב. והרי שסביב שולחן הסדר מסובין לא רק בני המשפחה שכן, מצווה היא להזמין אל השולחן אנשים שאין להם מקום להסב בו. מנהג זה מבטא את האחדות הקיומית של העם היהודי, ואת שורש הערבות ההדדית שלו, והלא "כל ישראל ערבים זה לזה".


אחדות כידוע היא אחד הפירושים למילה יוגה. אחדות הנובעת מתרגול קפדני, תוך כדי ציות למערכת כללים ידועים מראש. אחדות בין מתרגלים ואחדות ביני לבין עצמי וביני לבין האלוהים שלי, המושגת בין השאר על ידי התנתקות מן השיעבוד אל החומר. ומי שזוכה לחוות אחדות כזאת הרי שהגשים את המטרה הנעלה ביותר של היוגה, הדרך לשחרור ולגאולה, הדרך אל הנירוונה. ציפיה לגאולה היא גם אחת החובות העיקריות ביהדות. הרמב"ם מונה את האמונה בביאת המשיח, ובהכרח הציפיה לכך שיביא גאולה, כאחת משלוש עשרה עיקרים.

חג הפסח מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, תוך כדי התחייבות לזכור את יציאת מצרים ולהודות לאלוהים על כך. החירות הפיזית והגופנית לצד חירות הנפש: "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז" - מצרים מסמלת את השיעבוד הפיזי ו"עם לועז" את השיעבוד התרבותי-רוחני. העם יצא לחירות בכל ההיבטים, הוא נועד להיות עם חופשי ובן-חורין, עם אותנטי ונאמן לטבעו ולצו המצפון שלו. המצה מסמלת את החירות מכיוון שהיא שומרת על הצורה הבסיסית שלה ולא משתנה ומתנפחת. בעוד החמץ מסמל את היצר הרע שמקנן בנפשו של האדם, ובבדיקת החמץ האדם צריך גם לבדוק את החמץ שבנשמתו. כל אדם הרי צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והכוונה כאן היא למצרים שבלב. בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל ליל הסדר גם ממדים הומניסטיים, והוא נחוג על ידי רבים כמסמל את חירות האדם.

על רקע כל זה מעניין לראות כיצד ליל הסדר - ארוע אשר התנהלותו ידועה מראש, מקושר למושגים כמו חופש וחירות. והרי הוא, ליל הסדר וחג הפסח בכלל, מלאים במגבלות ואיסורים ותנאים. ולא בכדי "סדר" שמו. ואם שכח מישהו מה מן הכללים הרי הגדת הפסח מזכירה לו בדיוק נמרץ מתי מברכים ומתי אוכלים, מתי נוטלים ידיים ומתי מתיזים יין. שלא לדבר על ההכנות הקפדניות לקראת הפסח: ביעור החמץ,ֿ הגעלת הכלים וכו'. אז איך מתוך כל זה יכולה לצמוח חירות?

גם תרגול היוגה, כמעט ללא קשר לאיזה זרם מתייחסים, מבוסס על מערכת קפדנית של חוקים. באשטנגה תמצאו סדרות תרגול מאורגנות מראש, בשיבננדה התרגול מבוסס על תריסר תנוחות היסוד כאשר גם סדר התרגול שלהן ידוע מראש, באיינגר קיימת הקפדה יתרה על פרטים וכן הלאה. והלא גם מטרת היוגה היא שחרור, הצועד בשבילי היוגה מחפש אחר השחרור מכבלי גופו, מחפש את החופש לנפשו, את הסמדהי שלו. אז כיצד מתוך מערכת תרגול מגבילה וידועה מראש יכול לצמוח החופש המיוחל?

כמו בתחומים אחרים בחיינו גם בשני מקרים אלו מוכיחים כי דווקא מערכת המגבלות המוקפדת משמשת מנוף ליצירתיות, להתפתחות אישית ורוחנית ולשחרור. דדך ההתמודדות עם מערכת קשוחה של אילוצים יכול מתרגל היוגה או החוגג בליל הסדר לתת דרור למחשבתו ולפתח דרכים יצירתיות משלו להשגת השחרור.

ויש לי עוד אנלוגיה, משדה פעולה אחר. אותם כללים ממש מנחים למשל מעצב תעשייתי שבא לעצב עכשיו פריט ענייני. הוא כפוף לשורה של אילוצים: טכנולוגים, כלכליים, חומרים זמינים ועוד. מתוך המגבלות הללו והאילוצים הוא נדרש לצאת ולתת פיתרון יצירתי, רעיון חדש ומרענן שמצד אחד עומד בכל הקריטריונים ומצד שני ממריא לשחקים.

חג אביב שמח ומלא חירות.

תודה לעידו לוי שהכתבה מבוססת רובה ככולה על דברים שכתב באתר www.yoga.co.il


ענת מסינג,  בעלת סטודיו צלול במרכז ת"א, מלמדת יוגה ומספקת שירותי כתיבה. 

[email protected]

www.metaplim.co.il/tzalul 

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©