שתף

הליכה לגומוק / נגה לוזיה

08.11.09

גומוק, בסנסקריט הוא: פה הפרה.. יש אסנה (תנוחה) הנושאת את שם הזה – ביוגה. הגומוק הוא המקור הראשי של הנהר הקדוש בהודו – הגנגס, אף כי לנהר זה 3 מקורות עיקריים נוספים.

 

את שמו הוא קיבל בשל צורת פה הפרה שמייחסים לקטע ההגחה של המים מתוך קרחון גנגוטרי (כנראה שבעבר אכן כך נראה היה קטע ההגחה. כיום הוא נראה יותר כמו מערה...).

 

הנהר נקרא בשלב זה בהגירטי. היכן בדיוק משתנה בהגירטי לגנגס זאת לא אדע. (אני מעריכה שהשם 'בהגירה' חברו של מוגלי מ 'ספר הג'ונגל' נלקח מהשם של הנהר הזה, כמו גם שמות של מקומות נוספים בהודו שבחר קיפלינג לשבץ בספר.).

לפני עשור, בדיוק, התנדבתי במשך חודש ללמד קדרות בבית ספר מאגודת קרישנמורטי בחבל ארץ מופלא עם מעט מאד מטיילים בשם גאראוואל במדינת אוטר-קאנד. אז היה שייך החבל למדינת אוטר-פרדש, אלא שלפני מספר שנים הופרדו ממנה שני מחוזות ההימלאיה שבתחומה – קומאון Kumaun וגאראוואל Garhwal והתלכדו לכדי מדינה חדשה בשם אוטר-קאנד UttarKhand.

 

טיילתי בדי הרבה מחוזות ואזורים בהודו. לאוטרקאנד שמור מקום מיוחד בליבי. כנראה מאותה תקופה מיוחדת בת החודש בה למדתי ביחד עם ילדים מופלאים מהאזור לעשות יצורים שונים בחמר ולשורפם בשריפה טבעית כמו שלמדתי אצל אבנר, המורה הדגול לקדרות, מספר שנים קודם בגבעת חביבה...

בעת שהותי בבית הספר הזה שמעתי, כנראה לראשונה, את השם 'גנגוטרי' שפרושו: מקור הגנגה (גנגה בהינדי, גנגס כפי שהבריטים בחרו לקרוא לו – לנהר. בשביל ההודים הגנגה היא אלה מאד חשובה בשל תכונתה למרק את החטאים של אלה הטובלים בה.

 

מוצאה המיתולוגי הוא מתוך שערו של האל שיווה, היחיד שמסוגל לספוג את עצמתה בעת רדתה מהשמים ושתפקידה הוא לטהר את חטאיהם של בני האדם...). ככלשנקפו הימים בבית הספר, נבט וצמח בתוכי הרצון להגיע לגנגוטרי, אז עדיין לא ידעתי שיש גם את ה'גומוק' ומה הקשר ביניהם. זה מסוג הדברים שכאשר מגיעים אליהם וצועדים אותם ברגליים – מבינים.

 

בעת ההיא הייתי עם שלושת ילדיי, אז בגילאים 11, 8 ו 3. לא הבנתי למה אנשים מסביבי נראו מוטרדים מעצם העובדה שאני רוצה לנסוע איתם לשם.

 

המורה סידהרתא צייד אותנו בחבילת סוכריות עצומה... המורה קרישנה צייד את הקטנה בערמת בגדים חמים שהביא מבתו שלו. המנהלת סראסוואטי נתנה לשני הבנים סוודרים ומעילים מצוינים של שני חניכים לאדאקיים ששהו בבית הספר. במהלך הטיול התגלה סכום של כמה אלפי רופי בתוך כיס פנימי של אחד המעילים...

 

עוד משהו שצריך לשמור עליו עכשיו, כשהתגלה.. ושאר המורים איחלו לנו בהצלחה, לא לפני שקרישנה, המורה היחיד המקומי, כלומר מגאראוואל – נתן לנו מכתב בהינדי שבעזרתו נוכל להתארגן ללינה בגנגוטרי, למציאת פרדה בשביל הקטנה ולמציאת מדריך למסלול לגומוק (שרק לשנים גיליתי שהוא נחשב ל 'טרק' על פי אחד המומחים לטרקים בהודו..). בקיצור, היינו מצוידים בכל מה שצריך.

 

נראה שלא הייתי מעלה לעצמי את המחשבה על המסלול הזה, לולא גיליתי על הילדים שלי יכולת-הסתגלות-מעולה-להודו ומהרבה בחינות: האוכל המקומי והתגובה אליו (פעם אחת בלבד לקטנה היה שלשול מטריד..), עמידות כללית בנסיעות בתחבורה הציבורית (לוקל local, אכן מאד לא קל בשבילי. בשבילם דווקא כן..), שינה של ארבעתנו במיטה זוגית במקרים רבים, רחצה בעזרת דלי – bucket – ועוד...

 

וכך מצאנו את עצמנו בתחנת הג'יפים של אוטרקאשי והצטרפנו בשמחה לג'יפ ביחד עם תיירת מקנדה ותייר מאיטליה. לשמחתנו, עצרנו לאחר שעתיים, לערך, ב 'גנגנני' - המעיינות החמים, או לפחות נודע לנו עליהם תוך כדי נסיעה.. בהגיענו לגנגוטרי לאחר שעתיים נוספות של נסיעה, מהמדהימות שאני מכירה, המכתב של המורה קרישנה אכן היה לנו מועיל וכולנו, כולל התיירים האחרים, התמקמנו בחדרים (מאד פשוטים, עם מקלחת ושירותים בחוץ.. זה לא כל כך נורא, אלא שבאמצע הלילה קר בגנגוטרי...).

החלטנו לצאת לדרך למחרת עם שחר – לגומוק. התייר האיטלקי אמר שהוא נשאר יום נוסף כדי להוסיף ולהתאקלם לגובה (גנגוטרי נמצאת בגובה של 3140 מ'. הגומוק מגיח לעולם ב 4000 מ'..)

 

התיירת מקנדה בחרה להצטרף אלינו. ל 'משלחת' שלנו היה מדריך נפלא, שהתמוגג על כך שנפל בחלקו להוביל 3 ילדים בדיוק בגילאים של ילדיו, אותם לא ראה מזה 5 חודשים, עקב עבודתו המרוחקת ממקום מגורים, על קו גנגוטרי-גומוק. על אף שהיה הסעיף היקר ביותר בטיול, היה משתלם ביותר לשכור פרדה, על המלווה האישי שלה בשביל בתי הקטנה..

 

איך תלך בת שלוש 18 ק"מ (+ 4) ברגל? לא רציתי לסכן את הגב שלי בנשיאה שלה קילומטרים רבים. מעבר לכך, הפרדה נשאה את רוב הציוד, שנקשר לאוכפה. חלק קטן מהציוד נשא המדריך בתרמיל על הגב. וכך יצאנו לדרך, ואכן עם שחר, כשהקטנה המוחזקת על ידי אחד מאחיה הגדולים יושבים על הפרדה (סידור מוצלח להידוק הקשרים בין אחים..).

בגנגוטרי אין כמעט בכלל אדמה. היא רחוקה מכל מקום, איננה על ציר כלשהו ובגלל גובהה, לא אפשרי שיתפתח במקום כפר של ממש. לאורך רחוב אחד עיקרי נמצאים בערבוביה חנויות, מסעדות ומלונות. בסיומו של רחוב זה נמצא המקדש המרכזי (בזמנו, כשהוקם, לפני כמה מאות שנים, מקובל שהקרחון הגיח ממש לידו... בינתיים נסוג הקרחון 18 ק"מ ממזרחה וקרוב ל 900 מ' אנכי בגובה)..

 

ידוע שכבר בימים עברו, היו יוגים שידעו להביס את הקור באמצעות תרגול יוגי ולכן יכלו לשרוד את הקור המצמית של החורף. הם חיו במערות באזור. בינתיים הוקמו מספר אשרמים במקום (שם ניתן להלין עשרות אנשים בכל חדר.. ואלפים, כנראה, בעונה הבוערת..).

 

גם כיום, את החורף בגנגוטרי מסוגל לעבור רק קומץ באבות וסאדוהיים, שמספרם מתגבר, כמובן, בחודשים ה 'חמים' עקב משיכתם של רבים מהם לשם..

במהלך ה 'עונה', כלומר מאי-אוקטובר, מגיעים למקום מאות אלפי עולי רגל הינדים לפקוד את המקדש ואת הנהר הקדוש. ביניהם אף כאלה הטובלים במימיו ע"מ לטהר עצמם מכל חטאיהם..

 

רק מספר מוגבל מביניהם מורשה (מאז הוכרז האזור 'פארק לאומי' לפני מספר שנים) להרחיק עד לקרחון גומוק. צריך להצטייד באישור כניסה מיוחד וזה נכון גם לגבינו 'התיירים'. נאמר לי, שבחודשים מאי-יוני הכי סואן במקום ולגנגוטרי עשויים להגיע ביום אחד בין 3 ל 10 אלף איש! אין לי מושג איך מספר עצום כזה יכול להסתדר שם, אם כי זו לא הפעם הראשונה שאני לא מבינה דברים הקשורים בהודו...

הדרך מתחילה, אם כך, מהכפרון הקטן 'גנגוטרי' ועוברת בין עצי ארז מרשימים. השער לפארק הלאומי מופיע רק לאחר 2 ק"מ. יש להירשם עם אישור מתאים ואז ניתן להמשיך פנימה.

 

לפני עשור חש בני הבכור את השפעת הגובה ב 3500 מ' לערך. מכיוון שלא רציתי להחמיץ את החוויה, שכרתי לכולנו פרידות (באין מאמץ, השפעת הגובה אמורה להיעלם. במקרה והיא לא נעלמת, יש למהר ולרדת בגובה, לגובה האחרון בו חש ה 'מושפע' בטוב!)

 

וכך הגענו במהירות יחסית לגומוק. האחריות על הילדים שהתלוותה למסע, האירוע שאירע לבני, הותירו אותי מסתפקת בצפייה בקרחון מרחוק, שומרת על הקטנה, בעוד שני הבנים הלכו אליו ביחד עם המדריך, באזור שהפרידות כבר לא יכולות ללכת בו, בגלל דרדרת הסלעים. סבנו על עקבינו 4 ק"מ מערבה, כדי לישון באותו הלילה בדורמיטורי (חדר עם 7 מיטות צמודות.. כולן היו בתפוסה מלאה) בבהוג'בסה.

 

הטמפרטורה בלילה צנחה מתחת לאפס, את זה הבנו לפי שזכינו לראות בבוקר קרח במספר מקומות בדרך.. זה היה לפני עשור, כאמור..

לפני מספר ימים חזרתי על המסלול. הפעם בלי הילדים, ובלי אחריות על אף אחד, מלבדי. קטונתי מלתאר את מה שעברתי שם, ליד הקרחון. בעיקר לא רציתי ללכת משם. עצמתי את עיני ו 'טסתי'..

 

אחר כך חזרתי לאורך הנהר (גנגס ברוחב של 3 מטר...) במקום שפחות נהוג ללכת בעודי פוגשת אבנים מרהיבות וחופים קטנטנים של חול לבן. סופת שלגים החלה להתמקם מעל הקרחון, מכיוון שלוש פסגות בהגירטי (1,2,3) והר שיווהלינג ולנשוב מערבה.

 

את שיבתי לבוג'בסה ע"מ לקחת את התרמיל (שם עברתי את הלילה באשרם המקומי, ולשמחתי היו מספיק שמיכות) ליווה שלג חרישי, כמו גם בעת הירידה חזרה לגנגוטרי, אלא שהפעם מהכיוון ההפוך. התעודדתי מהמחשבה שאת הלילה אעבור בגנגוטרי.

בלילה הזה היה לי חלום, ממנו הסקתי שעלי להישאר לפחות יום אחד נוסף בגנגוטרי.. לפיכך לא ירדתי למחרתו, כפי שתכננתי מראש, למעיינות החמים (מה שחלמנו עליו, אני והילדים, בלילה הקר בבהוג'בסה, לפני עשור, ושאכן הפשרנו בהם במשך אחר צהריים שלם, בזוכרנו את קור הלילה שעבר...). בבוקר הלכתי (1.5 ק"מ) לאתר שנחשב לשדה הקרב הידוע מה'מהברטה' בו הלוחם המהולל ארג'ון הורג בבני משפחתו, בעידודו ותמיכתו של האל קרישנה.

 

לאחר מכן ביקרתי את הבאבא הצלם בן ה 84 בבקתת העץ הקטנה שלו.. כשהוא נפנה להכין אוכל השארתי לו קצת כסף, הודיה על השהייה בצל בקתתו. נעטפתי בהבנה של משהו ששוב, לא אוכל להביע במלים, עת משח בשמן את האבנים הרבות שאסף במהלך 66 שנות באבאותו, הכנה לקראת השלג הכבד שיצנח עליהן במהלך החורף הקרב.

המלצות: ללכת לגומוק, להצטייד בבגדים חמים, רצוי תרמיים, כובע צמר, רצוי כזה שמכסה את כל הפנים, צעיף, כפפות, של. כמובן שנעלי הליכה גבוהות וטובות וכמה זוגות גרביים.

ותשכחו ממקלחת בגומוק! בגנגוטרי תוכלו לקבל, במקרה הטוב, דלי של מים חמים, שיוציאו מכם קולות של ילדה מפונקת, לאחר שתסיימו לשפוך על עצמכם את הספל האחרון של המים החמים ועד שתלבשו 4 שכבות בגדים ותשכבו מתחת ל 3 שמיכות פוך...

ועוד המלצה אחרונה: לעיין ולקרוא בספר עם הצילומים המרהיבים מההימלאיה של ה'באבא הצלם' מגנגוטרי: HIMALAYA Through the Lens of a Sadhu/Swami Sundaranand. הבאבא הזה ידוע, בין היתר, בכך שתיעד במצלמת ההזֶבֵּלאט שלו את המשלחת בראשותו של אדמונד הילארי בעת טיפוסה על ההר ננדה דווי (7817 מ') בשנות החמישים..

אלי, שלא ייגמר הגומוק לעולם!!

נגה לוזיה
מטיילת בהודו משנת 1985. יוזמת ומלווה טיולים אלטרנטיביים להודו מזה 5 שנים. מתמחה בעיקר בהימלאיה ההודית - אזורים נידחים ובדרום הודו.
[email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©