שתף

בין מורה לתלמיד: מגע ותיקון בשיעור היוגה / ענת מסינג

01.04.09

באחד הימים נקלעתי לדיון בנושא תיקון תנוחות מצד המורה, במסגרת שיעורי היוגה. מסתבר כי אסכולות שונות ביוגה מתייחסות באופן שונה לסוגיה זו. באיינגר ובאשטנגה מרבים לתקן. מספרים כי פטהאבי ג'ויס בעצמו, אבי האשטנגה יוגה, נוהג להישכב על גבו של המתרגל את תנוחת ראש ברכיים, במטרה לקרב עוד קצת את הראש לעבר הרגליים.

ובאיינגר, זכור לי באופן אישי, כיצד רג'יב צ'נצ'ני, מורה בחסד, תלמיד אישי של איינגר, זועק לעברי באנגלית עם מבטא הודי עדין "ישרי את הרגל, מאדאם", כשהוא מכה בקלילות על הברך שלי וזו מצייתת בהכנעה.

בויניאסה ובשיבננדה פחות לחוצים על התיקונים ואכן שתי האסכולות הללו נתפסות כפחות הישגיות (אזי קרובות יותר במהותן ליוגה?!). גם ביקראם האיש, שמסתתר מאחורי אדי החום הממלאים את אולם התרגול שלו, ידוע כמי שמתנגד לגעת בתלמידיו, ואת ההערותיו לתלמידים הוא פשוט מתרגם לשאגות רמות.


ובכן, באותו דיון אליו נקלעתי, טענו חסידות האשטנגה כי אין כל רע בתיקונים שנועדו לכוון בעדינות את המתרגל, להאריך את התנועה שלו ויחד עם זה לאפשר לו להחליט עד כמה למתוח, כמה להחזיק ולאן להתקדם עם התנוחה היום. אחרים טענו כי לכל מתרגל אמת משלו וחכמה גופנית משלו ואסור למורה להתערב ולהפר את האיזון האישי שלו. "תיקונים תלויים בשורה ארוכה של גורמים כמו: כוונות המורה, מצבו הנפשי של התלמיד, אמונות דתיות, היסטוריה אישית" נכתב במאמר שפורסם ביוגה ז'ורנל והוקדש לנושא זה. התיקון הפשוט והבסיסי ביותר יכול להתפרש כבעל יכולת ריפוי או לחילופין כאקט אלים, יכול להתקבל בברכה או להידחות בכעס, לקדם בצורה חיובית את המתרגל או לתסכל אותו.

שאלת המגע והתיקון נוגעת למורה ולתלמיד גם יחד. האם למורה נוח לגעת? האם התלמיד מעוניין שיגעו בו? בעולם שטוף זימה כמו שלנו, קשה לחלק מן האנשים שלא לייחס קונוטציות מיניות למגע. מתקשים במיוחד אנשים מרקע דתי או מסורתי שחל עליהם איסור מוחלט לבוא במגע עם בן המין השני. יש כמובן אנשים שמרגישים בנוח עם מגע, אוהבים לגעת ואוהבים שיגעו בהם, חלק מן התלמידים יטענו אפילו כי מורה שנוגע ומתקן הוא מורה רציני יותר וכי המגע מוסיף ערך מוסף לשיעור.

מעבר לתחושות הסוביקטיביות תיקון צריך לדעת כיצד לבצע מבלי להזיק לתלמיד ובלי להינזק כמורה (למשל מתלמיד שמאבד שיווי משקל בעת עמידת ראש או עמידת ידיים). היוגה הרי מלמדת את התלמיד לכבד את גופו ואת יכולותיו, על אחת כמה וכמה, צריך המורה לכבד את תלמידיו ואת גופם. לכל אדם גבולות שונים הנובעים ממבנה הגוף, ממבנה השלד וכו' וכל אחד יכול להתקדם עד גבול מסויים ולא מעבר לו. על המורה המנוסה לזהות גבולות אלה. יש מורים הטוענים כי מגע מרפרף ותיקון עדין עשויים להבהיר לתלמיד עניין משמעותי ולקדם את הבנתו מעבר לכל הסבר ורבלי. בדומה, ימצאו תלמידים שיתקשו לעקוב אחר הסברים מילוליים מפורטים ככל שיהיו ויזרמו נכון יותר וטוב יותר עם מגע מכוון. ואילו אחרים יטענו כי המורה ליוגה צריך לשכלל מאוד את הכושר הרטורי שלו, להציג את הנחיותיו בצורה מפורטת ומדוייקת, לתבל את דבריו בדימויים ובמטאפורות ולתת לתלמיד הכוונה נכונה ותמיכה. כך התלמיד יתקן את עצמו, יפנים טוב יותר את השינוי ויזכור אותו טוב יותר להבא.

מאחר ואחת המטרות המוצהרות של תרגול היוגה היא התכנסות פנימה הרי שיש בהתערבות פיזית של מורה סכנה חריפה בהפרת ההרמוניה האישית הזאת. ההתערבות של המורה יש בה כדי הסחת הדעת והיא עלולה להחזיר את התלמיד להתעסק בחיצוניות ובגוף. מגע גם יכול להוביל למצב של תלות במורה ולכן מורים רבים יעדיפו שהתלמיד ילמד לדאוג לעצמו ולקחת אחריות על התנוחות שלו.

יש מורים שמתקנים ומתערבים רק כאשר הם מעריכים כי נשקפת סכנה למתרגל ואז הם מתאימים את התנוחה לגופו ולצרכיו. אולם בכל מקרה מרבים המורים מסכימים כי יש לבקש את רשותו של המתרגל לפני שמתקנים, וכמובן אם כבר מתקנים אז לא להתגנב ולהפתיע מאחור.

לסיכום הדיון הזה התרשמתי כי כמספר המתדיינים בחדר כך מספר הדעות ובסופו של דבר כל מורה, וגם כל מתרגל, צריך לנסח לעצמו אג'נדה אישית בנושא ולאמץ אותה. בין אם לגעת ולתקן ובין אם לאו, להמשיך ולתרגל.

ענת מסינג, בעלת סטודיו צלול ברח' רש"י 44 א', ת"א, מלמדת יוגה בת"א וברמת גן, ומספקת שירותי כתיבה.

[email protected]

www.metaplim.co.il/tzalul

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©