שתף

ברכת השמש / ענת מסינג

01.04.09

ובכן, ה 21 ביוני, תאריך שאך זה חלף על פנינו, הוא כידוע היום הארוך ביותר בשנה. בין התאריכים 20-23 בחודש יוני, מחצית כדור הארץ הצפוני פונה אל השמש, מעל חוג הסרטן, ונחשפת לאור השמש במשך שעות ארוכות יותר בכל יממה. "היום הארוך בשנה" נקרא כך מפני שיש בו יותר שעות אור, והוא נמשך יותר מאשר ימים אחרים בשנה.

באירופה נהגו לחגוג את "יום אמצע הקיץ" מאז ימי רומא העתיקה וציינו זאת באוכל ובשתיה במסגרת פסטיבל וסטליה. בשבדיה, הנמצאת קרוב לחוג הקוטב הצפוני, ולכן שעות האור ביום זה עשויות להגיע ל - 20 שעות ביממה, נהגו להציב עץ בכל כפר, סביב העץ רקדו, בתקווה שירד גשם, והשדות יניבו יבולים טובים. גם היום נוהגים השבדים לחגוג ביום הארוך ביותר, לשתות שנאפס ולקיים טקסים פגאניים. בפינלנד, שאף היא מדינה צפונית מאד, סביב היום הארוך בשנה מתקיים האירוע השנתי החשוב ביותר. פינים רבים נוסעים לבית הקיץ שממוקם בדרך כלל על שפת אגם, כדי לחגוג, להבעיר מדורות, לשחות ולשוט בסירות. בברצלונה שבספרד חוגגים בפסטיבל הנקרא "ורבנה דה סנט חואן" ñ ובו מדליקים מדורות וזיקוקים. גם באוסטריה מדליקים מדורות כדי לחגוג את היום.

(הדברים הבאים נלקחו ממאמר שפרסם ריצ'רד רוזן במגזין האמריקאי: יוגה ג'ורנל)

מוטיב האור בהתגלמויותיו השונות נחווה בתרבויות השונות כסימן למודעות ולהארה עצמית. כמובן שמקור האור הראשוני והעיקרי היא השמש, אשר נתפסת על ידי ההינדואיסטים כלב הפיזי והרוחני של עולמינו, יוצרת חיים, מקור לידע ו"העין של העולם."

תרגול ברכת השמש (סנסקריט: סוריא נמסקר) התפתח במטרה להוקיר את השמש. סוריא - פירושה שמש, והמילה נמסקר מקורה בשורש "נמה" - שפירושו להשתחוות או להעריץ. ואכן, כל מחזור של ברכת השמש מתחיל ומסתיים בהצמדת כפות הידיים בסמוך אל הלב (נמסטה), מעין מחווה, השתחוות בפני השמש. היוגים הקדמונים האמינו שהאדם הוא התגלמות של הבריאה ולכן מכיל בקרבו נהרות, ימים, הרים, שדות, כוכבים, שמש וירח. השמש החיצונית, כך סברו, מסמלת את השמש הפנימית שבכל אדם ומקבילה ללב הרוחני שלו. שם גם שוכנת התודעה והחכמה הנעלה (ג'נאנה), ובמסורות אחדות מדברים על השמש ועל הלב כעל בית המגורים של העצמי.

בעוד אנו בעולם המערבי מייחסים לאזור הלב רגשות ותחושות היוגים בחרו ליחס לאותו אזור ממש את החכמה ואת הבינה. לדידם, המוח מסומל על ידי הלבנה, וזו בסך הכל מחזירה את אור השמש ולא מייצרת אור בעצמה. המוח, על פי היוגים הקדמונים, מוגבל ממבחינת כמות הידע שהוא יכול להכיל, ונוטה למיסקונספציה (viparyaya), כפי שכינה זאת פטנג'אלי, או לידיעה מוטעיית של העצמי.

כמו בכל דיספלינה גם פה יש מספר מחלוקות לגבי מקורות תרגול ברכת השמש. יש הטוענים כי רצף התרגול הוא בן למעלה מ- 2500 שנה, ונוצר על ידי הוודים הקדמונים, כאקט של השתחוות ריטואלית כלפי הזריחה. התרגול, לפי מסורת זו מלווה גם באמירה ריטואלית של מנטרה, הגשת מנחה של פרחים ואורז ונסיכת מים. הסקפטים שבינינו טוענים כי ברכת השמש הומצאה על ידי נסיך מדינת Aundh (היום חלק ממדינת Maharashtra ) בהודו, בראשית המאה העשרים, והופצה במערב החל משנות העשרים של המאה הקודמת.

בלי קשר להיסטוריה הכרונולוגית האמיתית של ברכת השמש - אין ספק כי זכתה לכמות עצומה של גירסאות. בספר "שמש היוגה - הספר אודות סוריא נמסקר" של ג'ניטה סטנהאוס, היא מציגה למעלה מעשרים וארבע גירסאות תרגול, אם כי חלקן דומות מאוד זו לזו. הגירסה המתורגלת ביותר כוללת תריסר תחנות המורכבות משמונה תנוחות שונות, הארבע האחרונות זהות לארבע הראשונות אך מופיעות בסדר הפוך.

התנוחות על פי הסדר הן: Tadasana (תנוחת ההר), Urdhva Hastasana (הנפת ידיים למעלה), Uttanasana (כפיפה לפנים בעמידה), העברת רגל אחת לאחור והוספת הרגל השניה, Chaturanga Dandasana (כפות ידייים ורגליים נושאות את הגוף), Urdhva Mukha Svanasana (כלב מסתכל למעלה), Adho Mukha Svanasana (כלב מסתכל למטה). המעבר מתנוחה לתנוחה נעשה דרך שאיפה או נשיפה, כאשר הנשימה כולה מתבצעת דרך האף, במטרה לשפר את רמת הסינון שהאוויר עובר בדרכו פנימה ולחממו. בהדרגה הנשימה נעשיית איטית יותר ומקנה לתרגול אופי מדיטטיבי (לא באשטנגה!) וגם מפחיתה את הסיכון ללקות בהיפר-וונטילציה. מחזור שלם של תרגול כולל כמובן את שני צידי הגוף.

מאחר וברכת השמש מסמלת סוג של האדרה והערצה כלפי האור והתובנה של העצמי, חיוני לתרגל את הרצף ברוח של התמסרות והפניית תשומת הלב והמודעות פנימה, לעבר הלב. חשוב להקפיד על הדיוק בכל תנוחה ותנוחה, במיוחד לאחר תרגול ממושך כאשר העייפות יכולה לגרור אחריה רשלנות. רצף התרגול כוחני למדי ומתרגלים חדשים נתקלים בקושי, בעיקר בשני צמתים. האחד, בשהייה ב- Chaturanga Dandasana, בהעדר כוח בידיים. הדרך להתמודד עם זה היא באמצעות הנחת הברכיים, החזה והסנטר ברפרוף על הרצפה, תוך כדי שמירה על בטן באוויר. נקודת השבר

השניה היא בהשבת הרגלים מתנוחת "כלב מסתכל למטה" לפנים, לעבר הידיים. רבים פשוט גוררים את הרגל בכבדות ובקושי עושים את הדרך עד הידיים. הסיבה לכך טמונה במפרקי ירכיים סגורים ובשרירי בטן חלשים. כפיתרון לטווח קצר ניתן לכופף ברכיים אל הרצפה, לצעוד רגל אחרי רגל לעבר הידיים, ורק אז ליישר את הברכיים. בדומה לעבודה עם כל תנוחות היוגה גם במקרה של ברכת השמש ההצלחה תלויה בהתמדה ומחויבות.


באופן מסורתי נהגו לתרגל את ברכת השמש בחוץ, עם הפניית הגוף מזרחה לעבר המקום בו זורחת השמש, כסמל לזריחת המודעות והחכמה. במזג האוויר החמים של הודו וודאי היתה זו דרך נהדרת להתחיל את הבוקר, אבל דרך פחות ראלית בחורפים קפואים באזורים אחרים בעולם. בימינו משתמשים בברכת השמש במיוחד כריטואל חימום לקראת הכניסה לתנוחות השונות, במסגרת תרגול היוגה. מתרגלים מנוסים יתרגלו בין 10 ל- 15 מחזורים ברציפות, אבל מניין המחזורים המסורתי עומד על לא פחות מ- 108. למי שמחפש גירסה דינמית יותר, יכול לאמץ את גישת האשטנגה יוגה שמשתמשת בברכת השמש הקופצנית שלה כשלב מעבר בין תנוחה לתנוחה. 

ענת מסינג, בעלת סטודיו צלול ברח' רש"י 44 א', ת"א, מלמדת יוגה ומספקת שירותי כתיבה.
 [email protected] 

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©