כרטיס אישי

קים ברקאי

מטפל / מנחה / מלווה / מדריך בשיטת הטרילותרפיה וגם מורה לאנגלית. אחרי כמה שנים במרכז טאוס ביוון אני שוב בישראל, וממש טוב לי כאן; נראה לי שאשאר. גר בפרדס חנה. יושב מול קירות. משתדל לעשות דברים פשוט.
[email protected]

0545-879869

שתף

קים ברקאי

חכם

03.10.10

אני כותב את הפוסט הזה על מישהו יקר לי מאוד.
מישהו שהכניס אותי לחיים שלו, לקח אותי תחת כנפיו כאילו היה אבא שלי.
מישהו שלימד אותי כל כך הרבה בדרך המיוחדת שלו.
מישהו שאני אוהב מאוד.
מישהו שאתמול בערב הייתי בלוויה שלו.
חכם ביטון.

חכם היה האבא של בעל הבית הקודם שלי. פגשתי אותו כשבאתי לחתום על החוזה. ישבנו במרפסת: הוא, אשתו תמר, דני הבן שלו ואני, והתחלתי לקרוא את החוזה. הוא הסתכל עליי מהצד, חצי חייך ואמר "מה אתה עושה?". דני אמר לי "עזוב אותך משטויות" לקח את החוזה, הוריד את הדפים מאחורה חתם ואמר "זהו. בשעה טובה." חכם חייך ואמר "עיניים שלי, אתה כמו בן בית פה. מה שאתה צריך, רק תגיד. אוכל, כביסה, הסעות לרכבת- אתה בא קודם כל אליי". תמר שאלה "אתה מרוקאי?" חכם התחיל לצחוק ואמר לה "מה מרוקאי, תסתכלי עליו!" צחקתי יחד איתם.
ככה פגשתי את חכם.

חכם היה בן אדם, קודם כל. הוא היה בן-אדם דתי, במלוא מובן המילה, ובגלל זה- קודם כל בן-אדם. הוא לעולם לא שכח איפה הוא נמצא לרגע, ומי עומד מולו.
בשבת אחת, כשעבדתי בחוץ ועשיתי קצת רעש, נזכרתי מה אני עושה ובקרב מי אני יושב. כל המשפחה ישבה בחוץ ואני עובד. וויי וויי. רצתי לחכם, לקחתי אותו הצידה ביד וגמגמתי "חכם, אני מאוד מצטער, הפרעתי לכם בשבת, עשיתי רעש, עבדתי...." הוא הסתכל אליי ואמר "עבדת? איפה? מתי? מה שאני לא רואה ולא יודע לא מפריע לי, עיניים שלי."

ככה הוא היה קורא לי, "עיניים שלי". ותמר עד עכשיו קוראת לי "כפרוני". נראה לי שזה אומר "כפרה שלי".
כבר לא עושים אנשים כאלה. חכם היה כזה, ותמר כזו, וכל הילדים שלהם חונכו ככה, ובגלל זה גם הם כאלה. איזה יופי של קארמה, בשפה בודהיסטית מלומדת, אבל אני הלכתי אתמול בערב בצד, מאחורה, ובכיתי.
תמר צועקת "חכם, תענה לי!" כמו שהייתה קוראת לו כל ערב, אבל חכם לא ענה אתמול. ודני, שהוא ממש אח שלי, במלוא מובן המילה, בחור חזק, התפרק על הקרקע ונקרע, ואני נקרעתי איתו. כי אבא הלך.

בערב סוכות עברתי אצלם בבית, להגיד חג שמח. חכם בדיוק בנה את הסוכה, ועזרתי לו. עבדנו בכיף, חצי שעה של קשקושים ואמרתי לו "עזוב חכם, תנוח, עשית מספיק". הוא אמר לי "אני מכיר אותך, אתה רק רוצה לעבוד, רואה משהו שצריך לעשות ותיכף עושה את זה. מצווה אתה עושה. תמר! תביאי משהו לקים לשתות! צמאים פה!"
זוג הורים מבוגרים, מרוקאים עם לב בגודל של אירופה. ולהיות איתם מחזיר את האמון בבני אדם, את הידיעה שאפשר לחיות אחרת.

מתוך ההתבוננות שלי על חכם, הבנתי מה זה אומר להיות דתי. מה זו הדת הזו, היהדות, שאני כל כך סלדתי ממנה בגלל משקעים של העבר ובגלל שחצי מהמשפחה שלי באה מקיבוץ. עד כמה היהדות היא גדולה ומכילה ואנושית ורואה את האדם קודם כל. אומרים "דרך ארץ קדמה לתורה" ואצל חכם זה בא לידי ביטוי כל כך חזק, שאי אפשר היה להתעלם מזה. הוא היה כל כך קרוב בתפילה שלו, בעבודת השם שלו, שאני בטוח שהוא היה אחד מל"ו צדיקים. ובגלל זה הוא נשא לאישה את תמר, שהיא כזו לא פחות ממנו.
חכם אהב אנשים, אהב לעזור ותמיד, איכשהו, ידע לומר את הדבר הנכון. לא היה דבר כמעט שאמר עליו "לא", וכשכבר כן אמר "לא", יכולתי להרגיש שהוא כל כך מצטער שהוא לא יכול. גם כשכאב לו הגב והרגל הציקה, תמיד היה קם כשהייתי בא לבקר. הייתי אומר לו "תשב, מה אתה קם חכם, הגב" והוא היה עונה "אתה אורח, אני צריך לקום, מה אתה שותה? לעשות לך קפה? תה?"

חכם היה איש נמוך ואדם גדול. גם מי שלא הכיר את חכם, חכם חסר לו בעולם הזה.

חכם, אבא, לך לשלום. מישהו אחר צריך אותך. ורק תדע לך שאנחנו מתגעגעים. כי גם לנו אתה חסר. ועוד שתדע, שתמר הזכירה לי שאני יכול לקחת כל דבר מהחצר, ולא צריך לשאול. בדיוק כמו שאתה אמרת.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
10/10/10 16:53
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©