כרטיס אישי

תמי אבן

טרילותרפיסטית ומנחת קבוצות. משלבת בין התיאוריה האדלריאנית, טרילותרפיה וכלים נוספים לשיפור איכות החיים . בתהליך ייחודי וממוקד מטרה שאינו ארוך טווח.
אתר הבית: tamiaven.co.il

[email protected]

שתף

תמי אבן

עולם חדש (וטוב) מחוץ לקופסא

30.11.10

בתחילת שנות העשרים שלי עזבתי את בית ילדותי בחיפה ועברתי לעיר הגדולה. מאז עברו הרבה מים ולא מעט בתים שהמכנה המשותף לכולם הוא החשיבות הרבה שלהם בחיי.

עבורי בית הוא הקונכייה החיצונית שלי. מהחדר הראשון בדירת השותפים ועד לבית הנוכחי תמיד היה לי חשוב להרגיש שביתי הוא מבצרי.
אפשר לאמר שמי שנכנס לביתי תמיד ירגיש את טביעת ידי בו. בדרך כלל זה יבוא לידי ביטוי בכתמי צבעוניות שמחה לצד צבעים שקטים, במיני רהיטים וחפצים נאים שאספתי באהבה במשך השנים ובתחושה של חום ובית.
החפצים (המכונים בפי רבים בשם "פיצ'פקס") הלכו והצטברו עם הזמן, ולכל אחד מהם נקשרתי בקשר רגשי מיוחד.
ארבעת התרנגולות שקניתי במושב בטיול ההוא עם חברה אהובה, הבקבוק היקר שסחבתי מוונציה וגרם לריב עם בן הזוג, כלי הקרמיקה היפהפיים שאספתי וסחבתי מכל מיני מקומות בארץ ובעולם.

הפיצ'פקס ואני הפכנו להיות מזוהים זה עם זו, ומי שנכנס לביתי כמעט תמיד מגיב באופן כזה או אחר לאווירה שבו.
חברה טובה, מעצבת פנים מוכשרת, הציעה לאחרונה בדרכה הכנה והישירה לעשות קצת עיצוב מחדש (קוסמטיקה) לבית שלי, שהיה קצת רועש ועמוס לטעמה.
המחשבה הראשונית הבהילה אותי. הרי הבית שלי הוא אני ואני הוא, ומה פתאום שאוותר על האני שלי?
היא הרגיעה והבהירה שרק נסדר קצת נכון ונקי יותר. ושוב עלה החשש

"האם עיצוב נקי זו אני?"
ערב אחד הגיעה החברה, וכסופת הוריקן עברה על הסלון. כל רהיט כמעט זז ממקומו, וערימת חפצים נמסרו לידיי עם שאלה- "האם את באמת אוהבת את זה? או שזה כאן כי קיבלת את זה והתרגלת?"
"צריך להוציא את כל מה שאת לא באמת אוהבת, ולסדר יותר נכון את מה שכן", היא פסקה.
השולחן שינה זווית, גם השטיח. הכל זז, דברים פונו, ופתאום בלי שהספקתי להבין איך זה קרה הסלון נראה רגוע יותר, יפה יותר, נושם יותר, אלגנטי יותר.
לא דמיינתי לעצמי שאפשר להניח שטיח בזוית כזו, או את שולחן האוכל ניצב כך. זה פשוט לא היה ברפרטואר ההתבוננות הפרטית שלי.
הקיבעונות שלנו הם אינסופיים. החל מהדעה שלנו לגבי עצמנו, איך אנחנו נראים, מה עלינו ללבוש ומה לא, ועל העולם הסובב לנו.
כמה פעמים יצא לנו למדוד בגד שפסלנו על הסף ולגלות ש...הפתעה! בעצם זה ממש יפה...
אינספור פעמים ביום אנחנו חורצים דינם של עניינים כאלה ואחרים בראשנו- ההיא שמנה, ההוא טיפש, זו צעקנית, זה גדול מידי וההוא מכוער, השיניים שלי בולטות מידי, וההרצאה הזו משעממת.
המון תוויות ועוד תוויות שעוזרות לנו לעבור את היום בשלום באיזו תחושה (מדומה) שיש לנו שליטה וסדר בכאוס העולמי.
הרי אם לא אגדיר את כל מה שסביבי, איך אדע מי אני ומה מקומי ומיקומי בעולם?

לאחרונה התחלתי לשים לב למחשבות שעוברות בראשי, ועד כמה אני מקבעת את עולמי ומצרה אותו בעודי מתייגת ומתייקת את מה שאני רואה וחווה.
החלטתי לנסות וליצור רווח ביני ובין המחשבות שלי. מיד אחרי שעולה המחשבה המקטלגת אני עוצרת רגע ושמה סימן שאלה.
האומנם? ואולי זה לא באמת כך? ואולי רק אמת חלקית?
מה בעצם נותנת לי הקביעה הזו? ומה מטרתה?
במקרים רבים אני מגלה שזה למעשה האגו שלי, שצריך לסדר לו את העולם כך שירגיש מספיק טוב לגבי עצמו או רע עם עצמו, תלוי ביום.
לא קל בכלל להטיל ספק בעצמי ובאמיתותיי על העולם.
איך אני אדע מי זו באמת אני, ומי זו אני שאספתי לעצמי ערימות של פרשנויות סובייקטיביות שחלקן גורמות לנזק יותר מאשר לתועלת?
עבודת הניפוי איננה קלה, אבל היא עבודה ששכרה לגמרי בצידה.
המקרה של סידור הבית תסכל אותי ועודד אותי גם יחד. התסכול נבע מההבנה של כמה אני מוגבלת בחשיבה, בראייה בקיבעונות שיצרתי לי במשך השנים, של כמה קשה להזיז אותי העקשנית ממקומי.
העידוד נבע מכך שהבנתי שתמיד אפשר לחדש, לשנות, לפתוח. צריך רק למצוא את הדרך לפרוץ את הקופסא הסגורה, להתבונן על אותם דברים מהצד, מלמעלה, להרוויח מבט חדש ורענן, ולבחור מחדש.
במקרה של הבית זו הייתה זווית הראייה החדשה של חברתי. לפעמים, מספיק להניח סימן שאלה אחרי המחשבה הפנימית שעוברת בראש, ולחפש אחת שמתאימה יותר למי שאני היום במקומה.   

תמי אבן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
09/05/11 18:52
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©