כרטיס אישי

יעל בריסקר

אם, אמנית ומאמנת של תקשורת מקרבת להורים וילדים. המסע של החיים שלי עובר דרך בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב , קורס וויפאסאנה בגיל צעיר , יוגה, צי'גונג, אמהות לתאומים בחינוך ביתי חופשי,אוטו דידקטית בהתפתחות ילדים בגיל הרך, לימודי תקשורת מקרבת לא-אלימה , והעבודה של ביירון קייטי. כעת בהשתלמות ארבע שנתית בביו סינתיזה( פסיכותרפיה גופנית). לאט אבל בטוח יוצרת את הסינתיזה שלי בין היצירה שלי לבין אהבתי הגדולה לחיים מתוך ערנות לשיח הפנימי והחיצוני שלי עם העולם, ולכוחה המרפא של אמפתיה לעצמינו ולאחרים. דבריו של הנזיר טיך נאת האן מהדהדים בליבי: "אין דרך לשלום - שלום היא הדרך" את כל אלה מביאה לעבודתי

[email protected]

שתף

יעל בריסקר

מחבקת את עצמי ברכות

18.12.10

 הייתי בקשר עם אדם נשוי.
לא פורמלית נשוי כי זה פרק ב שלו, אך אדם שנמצא בקשר רציף ומתמשך וחי איתה.

מהרגע הראשון היו לי הסתייגויות...

אפילו חלמתי חלום שהזהיר אותי...שבו אני נפגשת איתו ונאלצת להתחבא בארון כי "היא" מגיעה.
 

אך הוא חיזר חיזר וחיזר (דרך פייסבוק, אגב) ובסוף נעניתי. זה נמשך חצי שנה . הרבה הלוך ושובים היו כאן. התנתקויות,חזרות. במהלך הזמן הזה הוא כמעט עזב פעמיים את הבית - התעוררו בי תקוות- ולא. במהלך הזמן הזה, והרבה בעידודי, התחיל ללכת לטיפול פסיכולוגי רציני, עם עצמו ועם בת זוגתו.

לאחרונה, אחרי הרבה זמן שלא הסכמתי לראות אותו, שוב נפגשנו.

 

אני מתבוננת בזה ושואלת, מה גרם לי ליזום את המפגש? הרי היו אכזבות רבות כל כך כבר, ובכל זאת...

מה, אני מזוכיסטית עד כדי כך? כל כך הרבה אנשים אמרו מסביב, תעזבי, זה לא רציני, הוא משחק בך, הוא "מקצוען".

 

אני מסתכלת בזה כראי לעצמי ולהתפתחות האישית שלי. איך אני בקשר, הבחירה בקשר שהוא לא קשר זמין, אני בהתבוננות מתמדת.

 

הבוקר, אחרי הניתוק הסופי מצידו - בכיתי, וגם (קצת) כעסתי על עצמי. מדוע גרמתי לעצמי להיענות, לייצר תקוות? מה הצורך שניסיתי למלא, עם אנחנו כאן מדברים במונחים של תקשורת מקרבת? צורך באהבה, קרבה, מגע עם גבר אוהב, המשכיות , משהו מוכר - אך יותר מכל דבר אחר...צורך בנראות. שאדם יקר רואה אותי. זו היתה החוויה - אמנם קצרה ורגעית, אך ידעתי, את זה - את זה אני רוצה. 

 

אני מאמינה שריפוי באמת שלם יכול להתרחש אך ורק בתוך קשר של אהבה. אמנם, יכולה וצריכה לעניות דעתי להיות אהבה בין מטפל למטופל שיצרו קשר של אמון, אך זו אהבה מסוג אחר. הכי טוב, הכי באורסול כמו שפעם היו אומרים- זה בתוך מערכת יחסים קרובה , אוהבת - הדדית, שבה שני האנשים מחויבים אחד לשני, דואגים לשלומו אחד של השני, והכי חשוב, לא נוטשים כשדברים קשים עולים.

 

האיש לא התאים. הוא מבולבל, הוא במצוקה ונמצא במקום אחר לגמרי ברצף ההתפתחות ובמוכנות לקשר. אני רוצה להאמין, כמו שביירון קייטי אומרת, שכולן ילדים קטנים, תמימים, שטועים בערפל האי בהירות. 

אני רוצה להרגיש חמלה אליו ( אחרי שכעסתי וכאבתי, ולא יכולתי לפרוק את זה עליו- איזה באסה, גם זה נלקח ממני...)

 

אך יותר מכל אני רוצה להחזיק את עצמי ברכות, בחמלה, לומר לעצמי, מגיע לך, ילדה, שמישהו יהיה איתך, ורק בשבילך.

אמן
 

נ.ב. אם אתה קורא מילים אלו, כי אתה הרי עוקב אחרי הבלוג שלי, אז תדע:

אתה יכול למחוק אותי מהמיילינג ליסט

מהפייסבוק

ומכל ערוץ תקשורת אפשרי

אך אתה לא יכול למחוק אותי מהלב שלך.

איך אני יודעת?

כי גם אני לא יכולה

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©