כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
[email protected]

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

כשאמא מעדיפה מולדבית...על זוגיות כפויה

06.03.11

פרק א' ( המשך אולי יבוא...)

"אבל אני רוצה עובדת מולדבית" אומרת אמא בטלפון- "לא פיליפינית, מישהי שתדע לדבר איתי ברומנית, ותדע איך להכין לי את האוכל שלי".
אני מנסה לשכנע אותה שמה זה משנה בעצם,
מולדבית או פיליפינית- העיקר שתהיה נשמה טובה ותוכל לסייע, ושלאמא יהיה נעים לחיות איתה בבית אחד.

ההחלטה התקבלה - כבר אין מנוס מלהביא עובדת זרה לתוך ביתה הקטנטן של אמא שלי.
האישורים הגיעו, המרפסת הסגורה הפכה לחדר שינה חביב,
ואפילו אמא השתכנעה שאין ברירה, היא חייבת עזרה יומיומית.

עשרות טלפונית לחברות סיעוד,
הסברים על אמא,
הסברים על ההרגלים שלה,
ומחשבות על איזו עובדת תהיה מתאימה לה ( חמה ונעימה, מסורה, שיודעת קצת לבשל ולא מפחדת מבתי חולים...או כמו שאחותי הגדירה את זה- "אמא צריכה אמא")
ו...הרבה  שעות שבזבזתי על הניסיון להבין כמה בסופו של דבר אנחנו נשלם אחרי ההחזר של בטל"א...

והנה הגיע טלפון - יש עובדת מתאימה.
פיליפינית...

אני מרימה מהר טלפון לאמא- "אמא, יש עובדת, פיליפינית, נשמעת מאד נחמדה"
אמא שוב מתחילה עם כל הסאגה:
אבל איך נדבר? ( אמא, את יודעת אנגלית מצויין, והעובדת יודעת עברית בינונית..ודוברת אנגלית מעולה.)
ואיך היא תדע לבשל לי את האוכל שלי? ( אמא, את הרי צמחונית וממילא אוכלת מעט: מה כל כך קשה לדעת למרוח אבוקדו על לחם, ולחתוך סלט או לחמם אורז?)
ועוד הרבה שאלות של איך ואיך ואיך-
ולכולן יש לי תשובה.
ובליבי אני באמת חושבת: מה זה משנה? זה כל כך לא חשוב אם היא מולדבית דוברת רומנית או פיליפינית-
העיקר שיסתדרו בינהן ותהיה כימיה טובה.

מרי, העובדת מגיעה.
נראית מאד נחמדה, ומספרת שיש לה תינוק בן חצי שנה בפיליפינים.
אמא פוערת פה בהפתעה, וגם אנחנו , אבל אנו אומרות לאמא : ככה זה אצלן, זה נורמלי, זה רגיל...

הלילה הראשון עובר בשלום...כמעט:
"היא נוחרת חזק!" אמא מתלוננת
"אני לא הצלחתי לישון כל הלילה, והיא ישנה כמו פיל...איך היא תשמע אותי אם אני אצטרך משהו בלילה?"
ואנחנו כמו מקהלה: זה לא נורא, אז היא קצת נוחרת, העיקר שהיא נחמדה ושתסתדרו טוב.

למחרת נוסעים עם מרי ואמא, ודודה יהודית לטיפול של אמא בבית חולים.
דודה יהודית מתרשמת ממרי שמכירה את כל הרופאים במחלקה.
אמא לא מתרשמת, אך לא מתלוננת.
 (אני מחזיקה אצבעות).

הערב מגיע- אני נוסעת חזרה הביתה, וכבר בדרך מקבלת טלפון ...מאמא כמובן:
"היא חוצפנית- רצתה להכריח אותי ללכת לישון עכשיו, ורק שמונה בערב, ואני בכלל לא עייפה"

ואני עונה לה - אמא, לא לדאוג, זו בטח אי הבנה, היא דואגת לך, רוצה בטובתך, ידעה שחזרת מיום ארוך בבית חולים...

ואח"כ שוב משבר בזוגיות אמא - העובדת:
אמא טוענת שמרי מחליטה עבורה יותר מדי, ושברוך השם היא ( אמא) עדיין בריאה בנפשה וצלולה ( יותר מדי) ולא זקוקה שמישהו יחליט עבורה מה היא תלבש, ומה היא תאכל.
מרי אומרת לי בטלפון שלאמא יש יותר מדי בגדים, וצריך לעשות סדר. מרי גם חושבת שיש לאמא יותר מדי צלחות במטבח, ושעדיף שהיא תיתן כמה מהן, שיהיה יותר מקום אחסון.
אני מסבירה למרי, שזה הבית של אמא, ושכרגע לא נעשה שינויים משמעותיים לא בבגדים ולא בצלחות.

אמא לא נרגעת, וגם מרי ממשיכה בנסיונות לשנות את דעת הקהל ( אמא שלי) לגבי הצלחות.

וכך עוברים עוד יומיים בהם אמא מתלוננת, ואנחנו מרגיעות.
כשהתלונות לא פוסקות, אנחנו, אחותי ואני, מחליטות על מפגש פסגה.

ניסע לאמא, נשב עם אמא ומרי העובדת הפיליפינית, ונעשה תיאום ציפיות מורחב, וגישור.

נסענו. גישרנו. דברנו.
יושרו ההדורים.
אמא מחייכת, מרי מחייכת.
הכל טוב.
הללויה!
אפשר לישון בשקט.

אכן, הלילה עבר בשקט-
אך למחרת...שוב טלפונים עם תלונות, וחוסר הבנה הדדית.

אמא רוצה לשבת בשמש בחוץ, ומרי טוענת שיש רוח ולא כדאי לצאת. אמא מתעצבנת.
אמא רוצה לאכול אבוקדו, ומרי אכלה כבר את האבוקדו האחרון בסלסלה...
אמא רוצה סלט - ומרי שמה המון תבלינים חדשים שלא טעימים לאמא שלי...אמא לא אוכלת הכל, וחותכת לעצמה עגבניה ומלפפון טריים....מרי נעלבת.


חשבתי על מטופלת שלי, אשה מקסימה שיושבת על כסא גלגלים ונעזרת בעובדת זרה, שאמרה לי פעם - ש: לחיות עם עובדת זרה, זה ממש כמו זוגיות כפויה.

חשבתי על המהות של זוגיות כפויה-
אמא חיה 70 שנה, מתוכן הרבה שנים בזוגיות נהדרת עם אבא.
לפני מספר שנים אבא נפטר,
ואמא ממשיכה את הרגלי חייה, מסתגלת לחיים לבד, ונהנית מהם.
פתאום - החיים משתנים, התפקוד יורד, והיא נאלצת להכניס עובדת זרה הביתה.
המילה זרה- מתארת גם את תחושת הזרות שאמא חשה, כשהיא אומרת שהיא כבר לא מרגישה בבית מהיום שמרי נכנסה.
אוכל עם ריח וטעם שונה, מוזיקה שונה, שפה זרה...

סיום פרק א':
אמא בישרה בעדינות למרי, לפני סיום ימי הנסיון, שזה לא מסתדר בינהם ( זו לא את, זו אני...בלשונה של אמא)
מרי כבר מצאה עבודה אצל משפחה אחרת בחיפה.

בקיצור:
כשאמא אומרת שהיא מעדיפה עובדת מולדבית, היא כנראה מתכוונת לזה!

ופרומו לפרק הבא :
הערב ביקרה אצל אמא עובדת זרה חדשה , מולדבית דוברת רומנית. אלכסנדרה.
אמא מבסוטה מהרגע הראשון.
אין לה תלונות.
גם העובדת מבסוטה.
העובדת יודעת להכין ממליגה וגם מרק צ'ורבה.

מחר היא מתחילה לעבוד אצל אמא.

תחזיקו אצבעות.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©