כרטיס אישי

דורית וגדי

דורית ציירת, אומנית, סופרת, מתרגלת כבר שמונה שנים הבראה יומיומית מסרטן. גדי מהנדס אלקטרוניקה ומטפל בדמיון מודרך, רייקי, המסע, ושחזור גלגולים

[email protected]
dorit-rishoni.com

שתף

דורית וגדי

רוצ'סטר זה לא במנהטן - והמירשם מומלץ

20.03.11


כמעט חצי שנה חלפה מהפוסט האחרון. כאן הייתה דממה. אבל רק כאן. בקיץ גיליתי גרורה בעמוד השידרה. הפעם, שלא כמו בפעם הראשונה, החלטתי לקחת את עיניין הבריאות יותר ברצינות. בעקבות מייל שקיבלתי מחברה - התחיל שינוי משמעותי בחיים. במייל ההוא כתבה מבריאת סרטן מה עשתה כדי למגר את הגרורות מגופה. התחלתי לברר את כל המושגים החדשים לי שהופיעו במייל. גיליתי עולם ומלואו של חומרים, מאכלים, תבלינים, תוספי מזון, ועוד שמביסים סרטן או לחילופין מחזקים את מערכות הגוף. שלושה חודשים חקרתי את החומר. במקביל עברתי לאכילת אוכל נע בלבד, הוספתי תוספי מזון, מיצים, עשב חיטה, יוגה ו.... ועל זה אני רוצה לכתוב . על שלושת הנקודות האלו.... הגישה לחיי הולכת ומתגבשת. שוב ושוב אני שואלת - מה אני רוצה לעשות, מה עושה לי טוב. לא מוותרת לעצמי ומחפשת חלומות ששכחתי. עכשיו זה הזמן. מול אין אחר כך - הולכות ומתגבשות להן תוכניות .
את כל אלו אני עושה במקביל לקבלת התרופות הקונונציונליות.  בשבילי לנסוע לסדנת ציור בניו יורק זו תרופה נהדרת. להיות עם חברה שאני אוהבת זו תרופה נפלאה.

רוצ'סטר זה לא במנהטן.
כאשר  עברתי  את הניתוח בגב, האונקולוגית חיזקה את הרגשתי שאם יש לי גרורה בגב עתידי כבר לא ורוד. במסגרת ההתארגנות החדשה על החיים החלטתי בנחישות רבה להוסיף ורוד לתוך חיי. ישבתי על האינטרנט לחפש סדנאות. מצאתי כמה, ואחת בניו יורק. בררתי עם חברה המתגוררת בעיר הגדולה שהמועד מתאים לה, ונרשמתי לסדנאת ציור בצבעי עיפרון בחודש מרץ בניו יורק.
מספיק זמן כדי להתרגש, וכדי לספר לכל מי שאפשר שאני נוסעת במרץ להשתלמות מקצועית. כמו כל אלו ששולחים אותם מהעבודה לכנסים והשתלמויות. גם אני צריכה פעם בעשר שנים איזה השתלמות חו"ל כזו.
נחתתי ביום ראשון, נהג חיכה לי בשדה התעופה עם שלט ועליו השם שלי. כשעליתי לבד במעלית לקומה 47 כמעט קפצתי מרב התרגשות ושמחה, אני בניו יורק ואני מאושרת. למחרת בבוקר החברה שאלה איפה הסדנא, אמרתי לה שבאחת הסיפריות בעיר. בצהרים שוב שאלה ובקשה לדעת איפה בדיוק. פתחתי את המייל, והראתי לה את הכתובת. היא התגלגלה מצחוק. עברו כמה דקות עד שהבנתי למה: הסדנא אכן מתקיימת בסיפריה, אבל לא בעיר ניו יורק, אלא ברוצסטר. בדקנו במפה, מדובר בשבע שעות נסיעה ממנהטן.

אני בקשתי קצת זמן לעכל את החדשות. גדי שלא אוהב שמזיזים לו גבינות, הציע לבדוק איך בכל זאת אני משתתפת בסדנא שם. מיד הזמנתי את הספר של מעבירת הסדנא, מאמזון, הם הבטיחו שתוך יום הספר יגיע. ובשלב הבא התיישבתי על האינטרנט וחיפשתי סדנאות חלופיות בעיר כשבראשי משפט אחד – אני מודה על כל הדברים הטובים שיופיעו מולי בימים הקרובים בזכות הטעות הזו. מצאתי סטודיו קרוב ונרשמתי לשלוש סדנאות. במקום שלושה ימים של סדנא מלאתי את השבוע בוקר צהרים וערב בציור. קיבלתי את הספר, קניתי חומרים, ואני כל כולי מציירת ברחבי העיר, מכירה נפשות פועלות, רואה איך ואיפה אנשים מלמדים.
והזמן לא מספיק לי לעשות את כל מה שאני רוצה.
האמת – כיף פה.
אני רוצה שלושה חודשים , עם סטודיו לעבוד בו.
ושהילדים יהיו איתי.
בנתיים אני פוגשת אנשים שחיים עובדים ומציירים כאן. מגלה עולם חדש ונהנית מכל רגע.
אני רושמת לעצמי מירשם - אחת לשנה שבוע במנהטן.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©