כרטיס אישי

יעל בריסקר

אם, אמנית ומאמנת של תקשורת מקרבת להורים וילדים. המסע של החיים שלי עובר דרך בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב , קורס וויפאסאנה בגיל צעיר , יוגה, צי'גונג, אמהות לתאומים בחינוך ביתי חופשי,אוטו דידקטית בהתפתחות ילדים בגיל הרך, לימודי תקשורת מקרבת לא-אלימה , והעבודה של ביירון קייטי. כעת בהשתלמות ארבע שנתית בביו סינתיזה( פסיכותרפיה גופנית). לאט אבל בטוח יוצרת את הסינתיזה שלי בין היצירה שלי לבין אהבתי הגדולה לחיים מתוך ערנות לשיח הפנימי והחיצוני שלי עם העולם, ולכוחה המרפא של אמפתיה לעצמינו ולאחרים. דבריו של הנזיר טיך נאת האן מהדהדים בליבי: "אין דרך לשלום - שלום היא הדרך" את כל אלה מביאה לעבודתי

[email protected]

שתף

יעל בריסקר

כלבה ושמה אמה

19.05.11

זה מדהים כמות השיפוטים שעולים סביב כסף

 

ברגע שאני מקבלת סמס מהבנק על מצב המינוס אני נכנסת לסוג של פניקה. אמנם, פחות מהרגיל, אך משהו בי נחרד.ואז מתחילים הסיפורים. ...עד כמה אני מצליחה לייצר את הדבר הזה, שנקרא כסף. עד כמה אני מוצלחת, מה הייעוד שלי ואיך זה שאני עוד לא יודעת , או איך זה שאני לא מתמקדת , או עוד מיליון ואחד דברים....ובכלל הנה אני כמעט בת 50! וואו זה חתיכת מספר, אני צריכה להפסיק להתנהג כמו ילדה קטנה, לסיים משימות להתפרנס ,להחליט החלטות, הכל עולה!

והעבודה העבודה בביוסינתיזה ....לא מצליחה להתקדם עם זה , זה מתחיל להיות פתולוגי הסיפור הזה.

 

טוב ...לא על זה אני רוצה בככל לכתוב. אלא על זה שיש לי כלבה חדשה. ולא סתם כלבה, רועה גרמנית! 
 

בתי יסמין ביקשה. ביקשה מאז שהיתה קטנה, מגיל שנתיים בערך (היא טוענת שזה מאז שהיא יכלה לדבר)

התנגדתי. התנגדתי.חלק בי רצה, חלק גדול יותר בי (ההורה כנראה) ידע כמה אני , ולא ילדיי, הולכת לטפל בקטנה ( שתהיה תיכף גדולה). שלא לדבר על אילוף, ועשיית צרכים והכל נראה גדול. כמו כן, זכרתי את הקשר שהיה לי עם ג'סיקה, כלבתי האגדתית , שאחרי מותה הכואב לא רציתי לשמוע יותר מכלב.

יסמין הגבירה בחודשים האחרונים את הלחץ. חיפשה כלבים באינטרנט, אס.או.אס. כל האתרים, כל פעם היתה ניגשת אליי עם מספר טלפון, או קוראת לי לראות על המסך, הייתי נדרכת, נכנסת למתח.

בסוף השבוע לפני שבועיים, כשהייתי בכליל כדי לתת סדנא בתקשורת מקרבת ומדיטציה, טלפון מבתי. בכי של חצי שעה. תחינות, יללות.

 

 נכנעתי. באותו היום, היא מצאה כלבה בהוד השרון, בדיוק בגודל הנכון, לא רחוק מאיתנו, ואיכשהו בתזמון שלא ייאמן...מצאתי את עצמי עם כלבה.

עכשיו יש לי עוד פה להאכיל...אפרופו תחילת הרשומה הזו, עוד נשמה שרוצה ממני משהו, עוד רף להציב לעצמי, אם אני כן או לא עושה את זה "נכון", ועוד משהו שמסיט את תשומת הלב שלי.


יכולתי, כמובן, לומר לא. 

אך האם באמת יכולתי?

 

שאלתי את עצמי קודם, מי הייתי ללא כל המחשבות השיפוטיות הללו? פשוט הייתי. בלי צורך להגיע לאן שהוא- להוכיח משהו למישהו. תמיד, אך תמיד כשאני שמה את עצמי מול "אנשים" אחרים (אף אחד לא יודע מי האנשים האידיאליים האלה) אני שמה לעצמי רגל, תוקעת לעצמי סכין בגב. דימויים קשים, אני יודעת.

 

לרגליי ישנה גורה מתוקה, ידידתי הטובה ביותר, שכנראה תהיה לי בשנים שיבואו. וזו כבר עובדה.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
23/05/11 20:30
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©