כרטיס אישי

סיגל ציפורי

רקדנית בטן, מורה לריקודי בטן הוליסטיים, מנחת סדנאות, שחקנית ויוצרת, מטפלת הוליסטית בשיטת "גוף-נפש-קצב"
www.BellyBeten.co.il
[email protected]

שתף

סיגל ציפורי

קפה ובננה- או -איך למדתי להקשיב לגופי

16.06.11



כשאומרים לנו "להקשיב לגוף", למה מתכוונים בעצם?

הפעם האחרונה ששתיתי נס קפה חם הייתה לפני כ 18 שנים (!)
לא אגלה בת כמה הייתי (סוד מקצועי ) אבל אומר רק שבאותה תקופה, לפני ההפסקה, שתיתי כ 5 עד 8 כוסות נס קפה ביום! זה היה כיף גדול מבחינתי. פינוק, מפלט מטרדות היומיום ולפעמים גם תחליף אוכל.

ערב אחד, לגמתי שני שלוקים מכוס קפה, וזה פתאום היה לי לא טעים. כל הבטן שלי התהפכה.

מאז לא שתיתי נס קפה חם.

נס קפה קר אני שותה לפעמים, בקיץ. זה כמו גלידה.
קפה שחור אני שותה פעם בכמה ימים. זה כמו שוקו...

למה לא קפה נס חם? התחושה שעלתה בי בפעם האחרונה ששתיתי קפה הייתה תחושת בחילה כה חזקה, שהגוף זוכר אותה עד היום. הגוף הרגיש מורעל והורה לי להוריד מינון. לא היה בזה שום דבר הגיוני, אבל היה בזה חוויית גוף ברורה מאוד, חוויה תחושתית שהקשבתי לה ונתתי לה לשנות את הרגל צריכת הקפה שלי, מאז ועד היום. אני מניחה שאם הייתי נותנת להגיון דריסת רגל בשיקולים שלי ביום שאחרי אותה חוויה, הייתי אומרת: נו טוב, אז אתמול היה לא טעים... אתמול זה עשה לי בחילה... אבל אולי החלב היה מקולקל? אולי המים היום קשים? אולי היום יהיה לי טעים, הבה אכין לי כוס קפה.

המון אנשים שאני מכירה ממשיכים לעשן למרות שהם מרגישים בחילה וגועל מהסיגריה, אבל הם לא מקשיבים לתחושה. לא פתוחים אליה. לא קשובים למסר שהגוף מנסה להעביר.

אגב, ילדים/ תינוקות, מאוד קשובים לגופם.
ילד/תינוק שלא טעים לו- לא יאכל. ילד לא רעב- לא יאכל. נקודה. שום הגיון לא יעזור פה.

הדהים אותי סיפור שאמא שלי סיפרה לי לפני כמה שנים: " ממש לא הסכמת לאכול עגבניות כשהיית תינוקת. היית בוכה וצועקת ולא מסכימה לאכול. וכשבכל זאת הסכמת ואכלת הייתה לך פריחה!"
ואני חושבת לעצמי: הלו?? מישהו בבית? למה הורי המקסימים, שאוהבים אותי ורוצים בטובתי, האכילו אותי בעגבניות למרות הכתובת הכל כך ברורה על הקיר?? תשובה: הם הקשיבו לרופאים ולהגיון ("עגבניה זה בריא! ילד חייב לאכול עגבניה!") ולא לרמזים העבים שהגוף שלי שידר להם..

הגוף משדר מה הוא לא רוצה, ויודע לשדר יופי גם מה הוא כן רוצה!

רוצים דוגמא? יאללה, בכייף:

אני לא זוכרת למה לא אהבתי בננות, אבל כל חיי לא אהבתי בננות. והנה לפתע, יום אחד לפני כ 7 שנים פתאום התחשק לי בננה. מה זאת אומרת התחשק לי? שמעתי את עצמי אומרת לעצמי: בא לי בננה! כמובן שמיד התערבתי בשיחה ואמרתי: אבל את לא אוהבת בננות! את בכלל לא זוכרת מתי אכלת בננה!! אבל הקול ממשיך. ממושמעת (בין השאר עקב הסיפור עם הקפה שהתרחש בערך עשור קודם)- ירדתי למטה למכולת ורכשתי לי אשכול בננות. שלוש בננות בלעתי בשקיקה מיד כשהגעתי הביתה!! לא היה גבול להפתעה שחשתי תוך כדי אכילת הבננות. איך זה יכול להיות? הרי אני לא אוהבת בננות!

מאוחר יותר באותו ערב סיפרתי על ההתרחשות הזאת לידיד פיזיותרפיסט שלא התרשם יותר מידי רק שאל בשקט: "את במחזור?"
כן. איך אתה יודע?
" יש לך כאבי שרירים ברגליים כשאת במחזור?"
כן!! איך אתה יודע??!?
"כנראה שחסר לך מגנזיום. בבננות יש המון מגנזיום"

עכשיו תשמעו... אני נשבעת בכל היקר לי שלא היה לי מושג שבננה מכילה מגנזיום. לא ידעתי שכאבי שרירים מעידים על מחסור במגנזיום, ולומר את האמת... חוץ מהיכרות שטחית עם היסוד מגנזיום בטבלא המחזורית משיעורי הכימיה בתיכון, אין לי מושג מה זה בכלל מגנזיום ולמה הוא משמש...

אבל תראו איזה פלא. מסתבר שהגוף שלי ידע גם ידע מה זה מגנזיום, ידע גם שזה חסר אצלו במלאי, וידע גם איך להשיג את אותו מגנזיום חסר!!!!

הגוף שלנו חכם הרבה מעבר למה שאנחנו מדמיינים.

אבל... אנחנו לא סומכים עליו. אנחנו מתערבים בהחלטות, ומונעים ממנו לקבל את מה שהוא צריך על מנת שיוכל לאזן את עצמו בעצמו, כפי שהוא יודע.

בא לנו סטייק ואנחנו אומרים: לא. זה לא בריא (או לא מוסרי..).
בא לנו שוקולד ואנחנו אומרים לא, זה משמין!
בא לנו להזמין את מה שהאיש ההוא אוכל במסעדה בשולחן לידינו, אנחנו שואלים מה זה מכיל, אומרים לנו שזה מכיל קישואים, ואנחנו אומרים- לא... אנחנו לא אוהבים קישואים.
אנחנו עייפים ורוצים לישון, אבל אומרים לעצמינו, לא... אין לי זמן לישון.
בא לנו לשתות מים, אבל אנחנו מזכירים לעצמינו ש"אנחנו שותים רק דיאט קולה"

אז איך הגוף אמור לאזן את עצמו ולרפא את עצמו כשאנחנו לא משתפים פעולה עם הבקשות שלו??

והכי גרוע:
בשלב מסוים הגוף בכלל מפסיק לדבר.
ברור.
גם אתם הייתם מפסיקים לדבר אם אף אחד לא היה מקשיב לכם אף פעם. לא ככה?
אז הוא מפסיק לדבר, מפסיק להתריע, מבליג ועושה כמיטב יכולתו,
ובשלב מסוים, כשכבר אין לו דרך לתפקד עם כל התכתיבים והאילוצים שהצבנו בפניו- הוא פשוט קורס.
מחלה/ כאב, הם לעיתים קרובות תוצאה של חוסר הקשבה והתעלמות שלנו מגופנו.

אז מה עושים? מתחילים לתרגל הקשבה מחדש. מפסיקים לעשות קניות באופן אוטומטי, אלה עומדים מול הדוכן ושואלים את הגוף- מה בא לך? מה אתה צריך? דג, בקר או עוף? מאיזה ירקות להכין מרק השבוע? האם היוגורט הזה יעשה לי טוב או לא? לקנות גלידה או לא?
תתפלאו איזה תשובות תקבלו! את אותו תשאול אפשר לעשות גם בבית מול המקרר או המזווה כשמתלבטים לאן לשלוח את היד ומה לאכול באותו רגע.

בהתחלה תתקשו לתת אמון. הרי יש לנו כבר הרגלים כל כך גרועים, המון התמכרויות שלא קשורות כלל בקולו הפנימי של הגוף... תנו אמון בכל זאת. תנו לזה צ'אנס. די מהר תתחילו לזהות ולהבחין מתי הגוף מדבר ומתי ההתמכרות מפעילה אתכם.

בהתחלה תקבלו מהגוף תשובות מהוססות. התעלמתם מהגוף ומהאיתותים שלו זמן כה רב..יידרש קצת זמן וקצת שכנוע עדין, עד שהוא יסכים לתת בכם אמון שוב ולהשמיע את דברו. אל תתייאשו, המשיכו להקשיב.

בהצלחה, ו- אשמח לשמוע חוויות ושיתופים ממי שחווה דברים דומים. יחד נצליח לשנות את התודעה הקולקטיבית :-)

סיגל

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
14/09/11 09:31
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©