כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
[email protected]

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

מעברים וארגזים ותנועה והתחדשות - חלק א

15.08.11

אני חושבת על מעברים בחיים שלי.

בעיקר על מעברי דירה.

מעניין האם יש אנשים שנולדו וגדלו ובגרו וחיו כל חייהם בבית הולדתם, האם יש כאלו?
אני בטוחה שכן, אני פשוט לא מכירה...

הוריי היו מספרים על הדירה הראשונה בה גרנו, אליה הובאתי לאחר שנולדתי בבית החולים רמב"ם בחיפה.
דירה קטנטונת בשכונת יזרעאליה שבנוה שאנן בחיפה.
אח"כ עברו הוריי ואני איתם, לרחוב קריית ספר, ממש צמוד למלון שולמית.
אמי מספרת שהייתי נהנית להסתכל מהחלון על העוברים והשבים, ולהעיר הערות בשפת ילדות מוקדמת...

אל הדירה בירושליים, בבית הכרם, הגענו כשהייתי כבר ילדונת קטנה, ושם גם נולדה אחותי.
בירושליים גרנו בשתי דירות שונות, שתיהן בבית הכרם - בכל אחת גרנו כשנה.
נסענו בעקבות העבודה של אבא שלי, ושהינו שם מספר שנים מועט אך משמעותי. 
מבית הכרם מתחילים זכרונות הילדות שלי, אמנם מטושטשים משהו, אבל כילדה בת 3-4 אני זוכרת את הגבעה שהייתה מאחורי הבית ( היום יש שם בתים ובתים ועוד בתים), וזוכרת את המשחקים ברחבה שמחוץ לבית, יחד עם ילדי הבניין.

בגן חובה עברנו בחזרה לחיפה.
רחוב איינשטיין הזכור לטוב, (מאד טוב!)
עם החברים וחברות הילדות שלי , שנשארו חברים טובים וקרובים עד היום.

עד כאן יש לציין שאינני זוכרת כלל את ההובלה, ההעברה, הפריקה, הארגזים או משהו כזה...
הייתי קטנה מדי כדי לזכור כנראה,
והגירסא של אמא שלי טוענת שבגלל שעברנו הרבה מדי בתים במעט שנות הילדות (עד גיל 5 החלפנו 5 דירות...)

תודה לאל שבביתהאהוב באינשטיין נשארנו שנים רבות, כל שנות הילדות וההתבגרות, עד לצבא.

והנה החלק המעניין-
גם המעברים הבאים לשתי הדירות האחרות בחיפה-  לא נמצאים כלל בתודעתי .( הוריי ואחותי עברו כשהייתי בת 18, ואח"כ כשהייתי בת 22 בערך).
בדיוק בזמני המעבר- אני הייתי בחו"ל !

לא הייתי באריזה, ולא בפירוק, לא בבחירת הדירה, ולא בריהוט שלה...
בקיץ 1987, אני זוכרת את אחותי מתקשרת לנורבגיה, למחנה הנוער ( סמינר הדרכה מטעם ה CISV) בו שהיתי,
ומספרת לי שקיבלתי את החדר הכי יפה, עם מרפסת ענקית וחלונות גדולים.

המעבר הבא כנראה היה ממש לא בתודעה שלי ( שוב במחנה בחו"ל, הפעם כמדריכה בארה"ב),
מכיוון שידעתי כי בקרוב אני עוזבת את דירת הוריי ועוברת לדירה משלי, יחד עם שכנה וחברת ילדות,  דירה ששייכת להוריה, בבית האהוב ברחוב איינשטיין.

שוב לא ראיתי אריזות, ולא פירוק, לא הובלה ולא ארגזים...

מעניין שגם את המעבר שלי לדירה בבית האהוב ברחוב איינשטיין אינני זוכרת ( גל, ורד, יוסי, ניריתוש - מישהו זוכר?)...

ושוב גירסתה של אמי היא שהייתי נערה ובחורה כל כך פעילה, ושמרב חברים ופעילויות דברים חמקו מזכרוני...
( ומה פרויד היה אומר על זה?!)

בדיעבד אני מבינה דברים רבים כעת, על העובדה שלא הייתי נוכחת פיזית במעברים אלו...תובנות מעניינות מאד, אשתף בהמשך.

המעבר המשמעותי הראשון שאני זוכרת ( גם כן אחרי קיץ של הדרכה בארה"ב..) - היה המעבר לתל אביב.
ומשם התחיל פרק חדש בחיי.

המשך בחלק ב'

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©