כרטיס אישי

מיכל חיון

לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי, אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהלים נ"א 12)
מיכל חיון, בת 30. אשת שיווק. עוסקת בכתיבה כדרך חיים
לומדת ומלמדת. מסייעת בשבירת נורמות חברתיות ישנות לטובת מודעות אנושית חדשה.
[email protected]

דף הפייסבוק שלי

שתף

מיכל חיון

אילוף הסוררת

27.08.11

לאחרונה יצא לי לחשוב הרבה על תחושות מיצוי והחמצה. על הגשמה ועל הדרך להגשמה.
האם אני עושה בדיוק את מה שחלמתי לעשות, האם אני חיה בדיוק את החיים שאני רוצה לחיות והאם כל רכיב בהם מגשים בפועל את הייעוד ואת המטרות שלי?
ואיזה אחוז של אנשים מתוך הכלל באמת יכול לענות על השאלות האלה בחיוב?
האם ייתכן שאנו חייבים לפתח רעיונות כמו החיים אחרי המוות ונצחיות הנשמה כי לאמיתו של דבר אין ביכולתנו להתמודד ולהכיל את תחושת חוסר המיצוי בעולמנו הזה ממש?
והאם הפחד הזה, מתחושת חוסר המיצוי והפער בין הרצוי למצוי מפחיד אותנו אפילו יותר, בהרבה יותר, מהמוות עצמו?

באם היינו יכולים לנטרל את עצמנו מכל נסיבות באשר הן, האם היינו מחליפים עבודה? בן זוג? מקום מגורים?
וגם אם כן, האם תחושת סיפוק אולטמטיבית ניתנת להכלה במגבלות ההוויה האנושית? או שמא החוסר בה מדוד, מכוון ונועד למטרות גדילה והתפתחות באשר הן הביאונו עד הלום?

ההכרה לא יכולה לסבול חלל ריק, ועל כן היא תתרגם אותו לפער (כביכול) בין תפיסת המציאות כפי שהיא רצויה לנו (או לפחות אנו חושבים כך) וכפי שהיא מצויה לנו. חללים או פערים שכאלה- חייבת ההכרה למלא באינפורמציה. היא תמלא אותם ע"י שבבי אינפורמציה הזמינים לה- בין אם פיקטיביים ובין אם לאו. אלה יכולים להיות זכרונות עבר, דמיונות עתיד או פנטזיות למינהן. הקשר למציאות, הוא בד"כ מקרי בלבד.
באם אני חווה תחושת חוסר מיצוי או סיפוק בעבודה- ההכרה תדמיין איך זה יהיה בעבודה אחרת. כאשר אני חווה קשיים עם בן זוגי, היא תדמיין זוגיות עם גבר אחר, חדש או ישן, מוכר או מומצא וכאשר אני חווה קושי בחיים פה בארץ, או אז ישר היא חוזרת אצלי לאמריקה, לניו יורק, להודו.. וכמעט לכל מקום אחר רק לא פה.

אני לא מנסה לאלף או לחנך אותה, את ההכרה שלי. אצלי זה עובד רק כאשר אני מקבלת אותה כמו שהיא. כשאני יורדת עליה או מנסה לשלוט עליה באופן מלאכותי, זה בד"כ חוזר אליי כמו בומרנג. אז הפסקתי לנסות, והתחלתי לקבל.
והיום יש לי שיטה אחרת.

מעצם הקבלה שלי אותה, את ההכרה שלי, אני מבינה שיש לה צרכים, אופן פעולה וטכניקות משלה, אשר אותם אני לומדת להכיר, ומתבוננת.
אני מתבוננת בה, ממלאה את כל החלקים החסרים שבי בשבבי אינפורמציה.
ביחד איתה אני חווה את כאב ההחמצה אך גם יחד איתה, ברגעי החסד, נוגעת בנצח.
אני צופה בה. אנו שזורות זו בזו, אך בכל זאת הצלחתי לפתח יכולת שלא להדזהות איתה בכל מחיר ובאופן בלתי מותנה. פיתחתי ידיעה אשר מנותקת מההכרה המודעת שלי. ולא זה לא פיצול אישיות, אבל זו כן מודעות לטכניקה.

כשאני רואה אותה ממהרת למלא את החלקים החסרים, אני מבינה שאין לה ברירה וכבר לא כועסת. אני עוצמת את עיניי ומאפשרת לה לשחרר אחיזה.. היא לא צריכה לעבוד כ"כ קשה עכשיו.. היא יכולה קצת לנוח.. זו אני שממלאה אותם.. באהבה.
לא בשבבי אינפורמציה, לא בפנטזיות ולא בדמיונות שווא, כי אם באהבה.
אהבה למה שיש. לדבר היחיד שהוא הווה, לכאן ועכשיו.

וכשאהבה ממלאת לי את החלקים החסרים, אז השלם כבר גדול בהרבה יותר מהם, וזוהי ההגשמה.
יותר מזה אני לא צריכה.
וזה כל מה שיש לי.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
28/08/11 14:03
29/08/11 06:53
29/08/11 14:13
25/09/11 15:13
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©