כרטיס אישי

דניאל ליברמן

"לשלב זה מנצח. אך לא תמיד פשוט. ביום מפעילה את המיינד, פול גז. אבל לא שוכחת את הנפש שמשתחררת מהמיינד למקומות כמוסים ונפלאים איפה שרק אפשר. שמי דניאל, אשת הייטק ומטפלת במגע וברייקי."
[email protected]

שתף

דניאל ליברמן

לנשום, להרפות, להתבונן

22.10.11

לפני שנה בנובמבר נסעתי לפריז. מאד התרגשתי כי עברה קצת יותר משנה מאז שהרחתי דיוטי פרי. הגעתי לעיר קסומה ונשביתי באוירת ה"שיק" אך מהר מאד ה"שיק" התחלף ברוח כועסת, גשם ושמיים אפורים.
נהניתי ממה שיש אך התאכזבתי על כך שאת החופשה שלי מלווה ענן גדול וכועס שלא מפסיק להמטיר גשם.

כמה חודשים לאחר מכן נסעתי לטיול בגרוזיה. שוב נרגשת לקראת מראות של הרים גדולים וירוקים וארץ בתולית ומעניינת. הכל היה שם. באמת. אפילו תושבים מקסימים ואנשים כייפים על הדרך אך אותו ענן כועס ביקר אותי גם שם. שונאת גשם שכמותי והגשם אוהב אותי. כמו מחזר מטרידן שאינך חפצה בו.

ושוב חלפו מספר חודשים ושמתי פעמיי לרומא. הפעם למודת ניסיון נסעתי בעונה. כשחם. כשאין גשם.
נפנפנתי את המחזר המטרידן. שילך למישהו אחר בזמן שהוא בחופשה. נהנית משמש וגלידה, הסתובבתי ברחובות רומא אבל משהו בי כבה. התשוקה לטייל ולראות ולהריח ריח זר כבתה.

אולי ככה זה בחיים..  המרעיבו משביעו – והמשביעו מרעיבו? האם הרמב"ם טעה כשאמר זאת ? אם נעשה משהו שנאהב הרבה, כבר לא נאהב אותו יותר ?!. מעניין. אחרי רומא גמלה בליבי החלטה להגמל מהריח של הדיוטי פרי. לפחות לחצי שנה.
למעשה כמעט כל החופשות שלי נבעו מחופשות מאולצות בחברה. חפשתי את הדרך הכי טובה לנצל את החופש שניתן לי. ואז זה קרה שוב. שוב חופשה מאולצת. סוכות. ואני החלטתי לא לסוע. לשום מקום. לא ממש בא לי. אני אמצא את דרכי להנות מחופש ביתי.

ואז זה קרה, משהו שכבר שכחתי בחיי המתוכננים (מדי): הכה בי פרץ של ספונטניות.
הודעה קטנה במייל על מקומות אחרונים בסדנת יוגה בקפריסין הצפונית. שעתיים לפני יום כיפור נעניתי לה. ותוך דקותיים נרשמתי אליה. ככה בכיף, ללא כל ציפייה.

ואם כבר להשתנות ולהיות ספונטנית אולי נפרד מעוד הרגל מגונה – הציפייה.
נסעתי ללא ציפייה. שיהיה נחמד ונעים אבל לא "וואו", ללא ריגושים מטורפים. אולי הקבוצה לא תהיה משהו. אין לדעת. לקחתי שני ספרים והחלטה להנות מנחמדות. ללא ציפייה לאקסטרים.

בטח יש איזה פילוסוף חכם כמו הרמב"ם שאמר את זה ואם אין אז אני אדבר בשמו – "כשלא מצפים היקום מפתיע". למה ? ככה... אין הגיון. זה פשוט כך.

בהתחלה היה קשה לי 'לאכול' את זה. טיול מאורגן. זה שונה. זה לא ממש טיול ולא ממש נופש. זה קצת מהכל אבל בעיקר זה מסע עצמי.
המקום היה מקסים. הים מרגיע. ביוגה התאהבתי מחדש לאחר תקופה של משבר ביחסים ביננו. אולי הייתי צריכה (כמו במערכת יחסים זוגית ממושכת) לרענן ולגוון. בבוקר ולא בערב. בשיטה שטרם הכרתי. עם מורה חדשה שמלמדת מהי בכלל יוגה. פשוט תענוג. שונאת בוקר שכמותי לראשונה הצליחה לקום לאחר "רק" שני צלצולי נודניק ולא חמישה לפחות.

בתחילת הסדנא במדיטציות חוויתי משבר קטן. המדיטציה הראשונה היתה יוגה נידרה שאני מכירה, השניה היתה קונדליני שאני גם מכירה. האם אני כבר מכירה ויודעת הכל? רוצה תגליות חדשות... משהו קטן לפחות. בבקשה.
ואז החלטתי לעשות את מה שנחרט כמשפט המחץ השבועי – "לנשום, להרפות, להתבונן". לך לישון "מיינד יקר".

ואז גיליתי את הפילאטיס. ההתעמלות הנעימה הזו שעשתה חסד עם השרירים התפוסים שלי.
ואז גם הגיע טיול קטן לאיזור שמסביב ושוב קרתה הפתעה נעימה. נזכרתי כמה אני אוהבת לטייל. כמה אני נהנית מהשמש, מהנוף, מהאוירה, מהציוריות, מהאנשים (יותר נכון נשים :) ) פשוט כייף.

וסדנא חדשה בשם חמשת המקצבים. התאהבתי ב"נוזליות". זו אני . שנטי שנטי. גם אם מבחוץ אני עושה כל כך הרבה ומהר. תנו לי לנוע באיטיות, ברוגע, בזרימה של מים רגועים. זה הקצב האמיתי שלי אם מקלפים את כל השכבות.

אבל הכי הכי מפתיע וטוב היו כל הנשים המופלאות שהכרתי. זו היתה ההפתעה הטובה מכולן. במיוחד שותפותי לדירה. כל אחת הקסימה אותי בדרכה. היה פשוט כיף ומופלא. מהר מאד פיתחנו שפה משותפת, חוויות והווי.

בשבוע אחד חזרתי לעוף, עם מחשבות שהרבה זמן לא שקעתי בהן. עם חלומות חזקים. עם תחושת ריחוף וחיבור להוויה שאין לה הסבר.
יום אחרון הסתיים בשקיעה מרהיבה שסוף סוף זכיתי לצלם. נפרדת מהיופי והשלווה הזו בבהייה ממושכת ולחיצות רבות במצלמה. וגם כשזו נגמרה נותר לעשות רק דבר אחד – לנשום, להרפות, להתבונן.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©