כרטיס אישי

שובל אלוני

חייתה במנזר זן ביפן מספר חודשים בשנים 1997-1998(עברה תהליך מחויבות לדהרמה ובעלת תואר "אחות גדולה" מהמאסטר). מלמדת מדיטציה זן בודהיסטית החל משנת 2000 מטפלת בפסיכותרפיה גופנית בשם "ביוסינתיזה". מאמנת ומנחת קבוצות בשיטת "סדונה" לשחרור רגשי. משלבת בעבודתה תפיסה של גוף-נפש-רוח המבוססת על חוכמת הזן, הדרך הרביעית, הפסיכותרפיה הגופנית ושיטת "סדונה". 
[email protected] 

 www.shovalaloni.co.il

שתף

שובל אלוני

אפשר להציע לך חברות?

01.04.12

אביב הגיע פסח בא. לכל אחד מאיתנו יש את הזיכרונות או שרשרת הדימויים שעולה לו. האביב מסמל פריחה, התחדשות, יציאה מהאפרוריות אל המרחבים הפורחים שטופי השמש שבחוץ. האביב זה ליישם את התוכניות שחלמנו עליהן במשך החורף מתחת לשמיכה.

אבל הפסח זה גם ניקיונות ובישולים ואירוח, והפסח זה גם ילדים בחופשה שיש להעסיקם מהבוקר עד הערב, והרבה הוצאות נלוות, שרק יהיו לנו בריאים. פסח זה מפגש דחוס ואינטנסיבי עם בני משפחה, שלא עם כולם ממש בא לנו להתחכך. ועוד לא אמרנו מילה על המצות.

ויש כאלה שעם בוא החגים כל שהם רוצים זה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה עד יעבור זעם. תנו להם לישון, ותעירו אותם רק כשהכל נגמר, ולא דקה לפני. החגים, כך בחוויה שלהם, הם חור שחור, מנהרת זמן אפלה של מסע אל מעמקי הלבד שלהם. וכשערב החג נופל על יום רביעי, והחג גולש לו בטבעיות אל תוך השבת, זוהי מנהרה ארוכה ארוכה, בלי שום אור בקצה. האור היחידי, אולי, הוא זה של מקלט הטלוויזיה, שעובד שעות נוספות בימים האלה.

מאמר זה פונה אליכם, אחיי ואחיותיי, אבל לא רק. והכל בזכות פול, שאחרי ארוחת צהרים עם קינוח סופלה שוקולד על שפת ימה של תל אביב ביום שמש של הנה-בא-פסח, במהלכה דסקסנו את הנושא, אמר לי שאני חייבת, אבל ממש חייבת, לכתוב על הנושא ולהציל כמה נפשות יהודיות טובות בחג הזה.

פול הוא עולה חדש מארצות הברית, גרוש, לא מכיר כאן כמעט אף אחד. הוא עובד בעיקר מהבית, ורוב הקשר שלו עם אנשים אחרים נעשה באמצעות האינטרנט ולפעמים גם דרך מכשיר הטלפון. האינטרנט והטלפון, אותם כלים נפלאים שמאפשרים לנו ליצור קשר עם אנשים אחרים ואפילו להרוויח מזה כסף, מבלי לצאת מהבית. אבל עבור פול זוהי מלכודת, שאינה מאפשרת לו לפרוץ את הבידוד החברתי בו הוא שרוי ממילא.

אבל הבעיה של פול אינה רק העדר חברה; הבעיה של פול טמונה, כפי שלמדתי באותו יום שטוף שמש על שפת ימה של תל אביב, בחוסר הידיעה שלו שחברים אפשר לעשות. כלומר, להחליף ציפייה לצעד של הצד השני בנקיטת יוזמה אישית. וכמו כל שינוי, גם זה דורש שינוי בצורת החשיבה עם הסכמה לפתיחות רגשית.

לקחת יוזמה:

לפול שכן שכמוהו החי בגפו, אלא ששכן זה מזמין אליו מידי פעם חברים לארוחות ערב או לצפייה משותפת בטלוויזיה. כשפול מדבר עליו נשמע הרבה כעס ועלבון בדבריו, על ששכן זה אינו מזמין אותו להצטרף לערבי האירוח הללו.

שאלתי את פול מדוע במקום להיעלב או לצפות שיזמינו אותו, הוא לא פשוט הביע בפני אותו הבחור את רצונו להיות מוזמן גם כן; מדוע במקום להיתקע בכעס ובעלבון, הוא לא ניסה להעביר את המסר הפשוט של מה שהוא מרגיש ומה היה רוצה שיקרה. הרעיון היה מאוד חדשני לגביו, אולי גם בגלל התרבות ממנה הגיע, אבל לא רק.

"תני לי דוגמא", הוא ביקש. "אני מאוד מעריך את היוזמות החברתיות שלך, ומכיוון שאני די לבד כאן בארץ, הייתי מאוד שמח להיות מוזמן גם כן ולהכיר את החברים הנחמדים והעליזים שלך. היין עלי". "ונראה לך שהוא יסכים?", תמה פול. "רבים הסיכויים שלא רק שלא ישיב את פניך ריקם, אלא גם ישמח על ההזדמנות להכיר מישהו חדש. אבל לא נדע עד שלא תנסה".

ולא חסרות דוגמאות - אפשר גם להזמין אלינו הביתה: את השכן לצפייה משותפת במשחק כדורסל, את השכנה להחלפת מתכונים או לשיחה על הילדים, את המוכר או המוכרת שהתיידדנו איתם בחנות הקבועה שלנו. לערוך סבב טלפונים לקראת החג, לאחל חג שמח ובאותה הזדמנות להזכיר שהיינו שמחים להיפגש או להצטרף לטיול המשפחתי או למנגל בחצר. כדאי לשמור על קשרים, ולחפש הזדמנויות ליצירת חדשים.

אבל הכי אני אוהבת זה להציע חברות, כמו שעשינו בכיתה ג': כשאני פוגשת באירוע או בכנס או במפגש חברתי כלשהו מישהו שמוצא חן בעיני, אני נוהגת לגשת אליו או אליה ולשאול אותו או אותה עם החיוך הכי גדול שאני יכולה לגייס באותו הרגע, אם אני יכולה להציע להם חברות. לאחר ההלם הראשון תמיד מגיע צחוק משוחרר, ותאמינו או לא, אף פעם לא אמרו לי לא.

בדידות מזהרת? - לוותר על אזורי הנוחות:

אין שום דבר רע בלהיות לבד, אם זה בא מתוך בחירה של שלמות והנאה. כל אחד מאיתנו אוהב ואף זקוק לזמן של לבדיות עם עצמו. אולם הרגשה של בדידות מופרזת, של ניתוק מאחרים וחוסר יכולת לקבל ולתת מגע אנושי, היא סימן מובהק לניתוק מעצמנו. בדידות מסוג זה היא דרך של הגנה, בה קווי התקשורת שלנו עם אחרים, בעיקר הרגשיים, נחסמים ונחתכים. זוהי דרך להגן על אני מדומה מפני פגיעות רגשית, פחדים, כאב או השפלה, שכולם דמיוניים, ואין להם אחיזה ממשית במציאות היום.

מכירים את ההתמכרות לשקט, לסדר היום הקבוע, לבית שנשאר נקי ומסודר? הנוחות הזו היא עוד אשליה, ואינה יותר מכלוב בעל סורגים שקופים; גם אם אינם נראים, הם משאירים סימן כחול בכל פעם שנתקלים בהם.

אם נסכים להרחיב את הגבולות הנוקשים שיצרנו סביב עצמנו - על הבית המסודר והנקי, על סדר היום הקפדני, על חוקים וכללים של איפה-להניח-מה. הרפיה היא מילת המפתח כאן: להרפות משליטה ולהסכים לרוח חיים חדשה שתגיח פנימה, גם אם היא תעשה קצת בלגן ולכלוך, ולא בדיוק תשים את הצלחת חזרה במקום.

רגש רגש תרדוף:

לפתוח עצמנו לאנשים אחרים, זו עבודה קשה. אפשרית בהחלט, מאתגרת, אבל בהחלט לא קלה. הבנה והחלטה נחושה להרחיב את טווח החיים שלנו, להגדיל את מרחב המחייה אל ועם אנשים אחרים, תקל עלינו את המלאכה. אם נעצור רגע לחשוב: מה יותר חשוב לנו, בית יותר מסודר, שלא יפריעו לנו, או קשרים עם אנשים אחרים? האין מהות החיים נמצאת לה שם, כמו פנינה בתוך צדף, בתוך מערכות היחסים שלנו?

כשאנו באים לעשות לנו חברים, אחרי שלמדנו לוותר על אזורי הנוחות המדומים שלנו, אנחנו מוצאים נקודות נוספות בתוכנו עימן, ככל הנראה, יהיה עלינו להתמודד. הנושאים הללו הם תקשורת, פתיחות, הקשבה וכיבוד השונה.

תקשורת מקרבת קשורה בלהביע את עצמנו באופן בהיר ואסרטיבי. להביע את הצרכים שלנו, לדבר על הרגשות שלנו מבלי שנהיה מוצפים ומוכרעים על ידם. בשפת גוף מזמינה, סגנון דיבור פתוח וחם, להגיד מילים טובות, לתת מחמאות. בלחבק, לתת חיוך, לעשות מחוות קטנות של אהדה וחיבה. בלבקש במקום להיצמד לעלבון, בלהסביר במקום לכעוס.

פתיחות קשורה לפתיחות לאנשים אחרים, לדעות שונות משלנו. פתיחות לאפשרויות חדשות, בשונה מאלה הידועות לנו. לשמירה על מחשבה ולב ערניים, תשומת לב להזדמנויות. להסכים להתנסות בחוויות בלתי מוכרות, גם אם הן נראות הרפתקניות מידי לטעמנו המעודן. פתיחות יצירתית יכולה להביא עמה הרבה שמחה ורעננות לחיינו.

הקשבה היא איכות שדורשת תרגול רב ואימון אינטנסיבי, וייתכן ותדרוש מאיתנו יותר תשומת לב וזמן. לרובנו דפוס הקשבה רועש, שמופרע ע"י המחשבות והדעות שלנו. אנחנו נוטים להתפרץ לדברי האחר בחוסר סבלנות, לא מקשיבים לו עד הסוף, אלא לעצמנו. תרגול של מדיטציה ונוכחות עוזרים מאוד לפיתוח יכולת הקשבה רגועה.

לכבד את השונה פותח בפנינו את האפשרות להרחיב את מגוון החברים והמכרים. כל אחד מאיתנו הוא פרח בעל ניחוח שונה, מרקם אחר, מגוון דעות, היסטוריה וחיים אחרים משלנו. עושר רב מתוסף לעולמנו כשאנו לומדים לראות את היופי שבזה במקום את הקושי. איננו חייבים להסכים לכל רעיון ועם כל אחד, אבל אנחנו יכולים לחיות עם זה בשמחה ובנינוחות.

אז מה עושים עם הדיכאון?

דיכאון קל או תסכול יכולים להוות תזכורת למטרה שלא הושגה או לתשוקה שלא באה על סיפוקה, ואין זה דבר רע. המתח המסוים הזה יכול לשמש ככוח מניע לעבר השגת המטרות והכמיהות שלנו. אולם הם יכולים גם להעיד על רמת ציפיות מוגזמת, על תחושת ערך עצמי נמוך, על ביקורת עצמית מופרזת ועל הקלטות ישנות מהעבר שאומרות שאינני שווה מספיק וכו'.

הרגשה רעה אינה כורח המציאות, וניתן לשנותה: באמצעות נשימות, מדיטציה, תנועה, להפסיק לשתף פעולה עם המחשבות השליליות ולהחליפן בחיוביות. מחשבות ורגשות אינם דבר מוצק, ויש לנו יכולת שליטה עליהם. לפי הבודהיזם פיתוח קבלה עצמית, אהבה וחמלה כלפי עצמנו, יחד עם עזרה לאנשים אחרים, הן דרכים נהדרות לצאת מעצמנו, מכיוון שהרגשה רעה נובעת, לרוב, מהתעסקות ייתר בעצמנו בלי פרופורציה למציאות שסביבנו.


ומעל הכל, לתת מעצמנו לאחר. נתינה וקבלה הן תנועה אחת. לתת לו מעצמנו: מהלב, מהרעיונות, מהמחשבות, מהזמן, מתשומת הלב שלנו. זו המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים לתת למישהו אחר, אבל בראש ובראשונה לעצמנו.

בינתיים אני הולכת להזמין את פול לצעידה בפארק, והפעם הקפה עלי.

חג שמח.

כאן ניתן להאזין לקטעים משעורי אינטרנט מוקלטים: http://shovalaloni.co.il/site/?p=1259

http://www.shovalaloni.co.il

פסיכותרפיה גופנית
שיטת סדונה לשחרור רגשי ומנטאלי

 

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©