כרטיס אישי

חגית אלמקייס

מנחה סדנאות "מסע במילים" ומלווה תהליכי שינוי והתפתחות באמצעות כתיבה אינטואיטיבית וביבליותרפיה.
כותבת כדרך חיים. עיתונאית וצלמת.

לפייסבוק שלי

שתף

חגית אלמקייס

מה הסיפור שלך?

19.06.12

"את צריכה להיזהר ממני, לא כדאי לך לנסוע איתי, יש לי מזל נאחס", הוא אומר לי כשאני אורזת את המסמכים שלי אל תוך התיק כדי להצטרף אליו לנסיעה. "רוב הסיכויים שיהיה פקק רציני, שנאחר לפגישה, וגם זה רק אם לא תהיה לנו איזו תאונה בדרך". הוא אומר את הדברים בחיוך, בשיא הנונשלנטיות. אני כבר רגילה לאמירות האלה על חוסר המזל שלו. "לא יקרה לנו כלום, אל תדאג - אתה איתי", אני עונה לו ורואה על הפנים שלו שהוא מאמין.

ברור שהגענו לפגישה אפילו קצת לפני הזמן. מאוחר יותר, חשבתי לעצמי ששנינו בעצם "שבויים" בתוך סיפור שיצרנו לעצמנו. סיפור שמלווה אותנו ביומיום. הסיפור שלי ממש לא יותר מדויק או יותר נכון, הוא רק הרבה יותר נעים ומאפשר לי להתהלך בעולם בביטחון.

ר' הוא איש מקסים, טוב לב, אבל הסיפור שלו מסתכם במונח "ביש-מזל". הוא טורח לספר את הסיפור שלו בכל הזדמנות ואנשים סביבו נוטים להאמין לו ולעיתים גם אומרים, ספק בצחוק ספק ברצינות, שהם מעדיפים לא להיות בקרבתו, כדי "לא להידבק".

מה הסיפור שלך? חקרתי אותו השבוע פעם נוספת. למה אתה ממשיך להיצמד לביש-מזל הזה? לא בא לך להחליף תקליט? "זאת המציאות", הוא מסביר. הוא מתעקש שהחיים הוכיחו לו שוב ושוב שאם משהו רע קורה, סביר להניח שזה יקרה לו, או לפחות בסביבה שלו. ובאמת, יש לו רשימה ארוכה של אירועים שיעידו על כך.

כל ניסיונותיי לסתור את הדברים ולהראות לו במגוון דוגמאות כמה הוא דווקא בר מזל, עולים בתוהו. אני מבינה שזוהי לחלוטין בחירה. רק לקראת סוף השיחה, כשאני מראה לו שלמרות האירועים הקשים הללו, הוא בעצם ניצל ויצא בחיים שוב שוב, הוא מסכים: "את צודקת, באמת יש לי מזל". אחרי רגע של מחשבה נוספת, הוא אומר: "לי יש מזל, אבל לא בטוח שכדאי לאחרים להסתובב איתי". אני צוחקת ומבינה שיש סיכוי שזה יחזיק מעמד לפחות עד השבוע הבא. כל מה שצריך זה רק אירוע קטן שיחזיר את סיפור הביש-גדא לבמה.

אנחנו מספרי סיפורים.
זאת המהות שלנו. אם נפקח את העיניים למה שקורה לנו במהלך היום, החל מהרגע בו אנו מתעוררים בבוקר, נבחין כיצד אנחנו מלווים כל היום על ידי סיפורים. "התעוררנו על רגל שמאל" למשל. אנחנו מרגישים נאחס על הבוקר בגלל מקרה קטן שאירע לנו ומאותו רגע אנחנו חווים שרשרת מקרים שמאשרת לנו את הסיפור הפשוט והנפוץ: "זה לא היום שלי". הערה קטנה מצד הבוסית בעבודה עשויה לייצר סיפור שלם שבו "עומדים לפטר אותי". החבר לי לא מצלצל אלי? "הוא בטח לא אוהב אותי".

"אנחנו נשמות תאומות, נועדנו להיות", אנחנו מספרים לעצמנו על קשר זוגי שאנחנו נמצאים בו, גם כשהקשר הזה חוזר ומתרסק שוב ושוב לנגד עינינו ואינו קרוב אפילו במקצת לאהבה שחלמנו עליה. בן הזוג לא מתאים לסיפור? אל דאגה. נסדר ונתאים את כל הפרטים, כך שהוא יוכל להשתלב בסיפור שלנו. אבל לא נוותר על הסיפור. כי חיכינו זמן רב מידי ותפרנו אותו מכל הכיוונים, ככה נוותר עליו ברגע?....

חישבו לרגע על סיפור הילדות שלכם. בדקו האם הסיפור שלכם השתנה עם השנים. מאיזו זוית אתם מספרים אותו היום? "נולדתי בכור, עשו עלי את כל הטעויות", הוא דוגמא לסיפור שייתכן כי אתם מחזיקים בו עד היום, שנים אחרי שאינו רלוונטי כבר לחייכם בהווה. האם אתם עדיין חיים את סיפור ילדותכם כקורבן לאלימות או להתעללות? או אולי הסיפור שלכם הפך לסיפור של עוצמה, אהבה וחמלה?

כולנו "חוטאים" בזה, אפילו בסיפורים הכי קטנים וחסרי משמעות כביכול.
"איך המעבר לבנימינה?", אני נשאלת כמעט מידי יום על ידי חברים, מכרים, אנשים שלא פגשתי זמן רב. התשובה שלי לשאלה הזאת הייתה פשוטה: המעבר היה חלק, מרגש, הבית הוא צימר מופלא, קרוב לטבע, חוויית המגורים המשותפת עם בן זוגי היא מעצימה. הכל דבש. רק דבר אחד בעייתי: הנסיעות היומיות ברכבת הן זוועה. ארוכות, מעיקות. עד לא מזמן צעדתי מהבית שלי לעבודה ברגל ברבע שעה ועכשיו... אני סובלת.

ובאמת, בהתחלה סבלתי נורא מהנסיעות ברכבת וגם משעת ההשכמה המוקדמת והלא-טבעית לי (אני באמת מאמינה שצריך לקום לעבודה רק כאשר העיניים נפקחות באופן טבעי לחלוטין וללא שום צליל של שעון מעורר!) סיפרתי את הסיפור הזה שוב ושוב, התמכרתי לסיפור הזה כל כך, שלא יכולתי להבחין שבעצם משהו משתנה עם הזמן. שזה לא כל כך גרוע כמו שאני מתארת את זה. שהסבל שלי הוא פנימי. שאני קצת מגזימה. שבעצם יש לי את היכולת להפוך את הנסיעה היומיומית ברכבת למסע יומי מרתק שצופן בתוכו אינסוף אפשרויות...

אחרי מאבק לא פשוט, הלב הכריע. החלטתי לוותר על הסבל.

שיניתי את הסיפור.

אני לא זוכרת מתי נשאלתי שוב את השאלה הזאת, שהניבה תשובה חדשה לגמרי: הכל פשוט נפלא. הנסיעות? ממש לא ביג דיל. לא רק שהתרגלתי, אלא ממש כיף לי, שעה של בוקר עם עצמי לפני יום עבודה. שעה בסוף יום העבודה.

ואכן זה קרה: הנסיעה ברכבת הפכה מיום ליום לחוויה נעימה, מהנה ומספקת. כן, כן, עיניכם הקוראות: רכבת ישראל. אני פותחת את הבוקר שלי בקריאת ספר, אני אפילו לא טורחת להיכנס לרכבת המהירה אם היא עמוסה מידי, אלא נוסעת ברכבת הפרברית, האיטית, לוקחת לי את הזמן בכיף, כי מה הלחץ אם אני לא סובלת? השביתות המטורפות של ועד העובדים הסתיימו, הרכבת מאוד מדייקת רוב הזמן, תענוג.

כל כך פשוט? מסתבר שכן. מאז ששיניתי את הסיפור שלי (לא רק בפני השואלים המתעניינים, כמובן, אלא מאז שהודיתי בפני עצמי), היקום כמו החל ליישר איתי קו והנסיעות ברכבת באמת הפכו ליותר מהנות. כאחת שאוהבת מאוד להיות בדרכים (ולא מוכנה לוותר על הסיפור הזה בקלות), גיליתי את הנסיעות ברכבת כמקור למפגשים עם אנשים מיוחדים, לשיחות מרתקות עם אנשים זרים ולמפגש בלתי אמצעי פשוט נפלא.

אנחנו מספרי סיפורים.
לכולנו יש את ה-סיפור שלנו, זה שמוטבע בנו בצורה עמוקה, שנדמה לנו כי פרידה מהסיפור הזה היא סוג של מוות. אנחנו מרגישים שאנחנו זה הסיפור שלנו. גם אם אנחנו כבר ממש לא.

כמה מהר אנחנו מתחברים לסיפורים ומאמצים אותם אלינו וכמה לאט אנו מתקשים להשתחרר מהם. אנחנו כל כך שבויים בסיפור, שאנחנו לא זוכרים שאנחנו בעצם יצרנו אותו, המצאנו אותו. אנחנו מתאהבים בסיפורים שלנו. אנחנו נקשרים לסיפורים שלנו ומתקשים לשחרר אותם, פשוט כי הם מגדירים אותנו. הם אזור הנוחות שלנו. ההרגל שלנו. הם פשוט שלנו.

העניין הוא, שהחיים הם תנועה, השתנות מתמדת, מסע אינסופי, שבין היתר מוגדר באמצעות הסיפורים שלנו. יש לנו את היכולת ואף את החובה ההתפתחותית לשנות את הסיפור שלנו. להשתנות. יש לנו אפשרות (ואף רצוי, מומלץ וכדאי לתרגל זאת ביומיום) להמציא את הסיפור שלנו מחדש, לעדכן ולרענן את העלילה, לראות באור חדש את הדמויות האחרות בסיפור ואם ממש מתחשק לנו, יש לנו את היכולת אפילו למחוק סצנות פחות מוצלחות.

יצירת סיפור היא תהליך של בריאה. אנחנו אלה הבוראים את סיפור חיינו.
מה קורה כשנגמרים כל הסיפורים? ייתכן כי המקום הנקי, הטהור, הריק, שבו לא נותר עוד מה לספר, הוא בדיוק מה שהגדיר בודהא - ההארה. אבל זה כבר סיפור אחר...


סדנת "מה הסיפור שלך?" – כשכתיבה אינטואיטיבית ותיאטרון פלייבק נפגשים.

לפרטים על הסדנא הקליקו:
http://www.nomind.co.il/activity.aspx?id=5299

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©