כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
[email protected]

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

סולחת ושוכחת?? ממש לא !!! חלק א'

26.09.09
כמעט בכל יום כיפור, או כל פעם שאני שומעת את צמד המילים- לסלוח ולשכוח,  משהו בי מתקומם.
משפחות רבות על ילדיהן בני הדור השני חרטו על דגליהן את הביטוי לא נסלח ולא נשכח,
ואני תוהה מתי התחיל הצימוד הזה של סליחה ושכחה, או אי סליחה וזכרון?

שלשום התראיינתי לכתבה בטלוויזיה בנושא סליחה,
הכתבת רצתה לברר את ההיבטים הפסיכולוגיים / רגשיים של הסולח בזמן הסליחה.

"אז זה נכון מה שאומרים בפסיכולוגיה" היא שואלת,
"שלסלוח ולשכוח זה הכי בריא?"


בואו נפתח את זה אחת ולתמיד, ונדון בצימוד הזה של סליחה ושכחה...
לא!!!
זה ממש לא נכון שבכל המקרים הכי בריא זה לסלוח ולשכוח.

במקרים רבים השכחה היא דוגמא מובהקת למנגנוני הגנה מפותחים, או להדחקה והכחשה פתולוגיים.

אז מתי כן?  מתי לא?

זה תלוי בסולח, בנסלח ואיזה "טיפוס" הוא.  זה תלוי כמובן גם בחומרת המעשה, ובעוצמות והשלכותיו, בקיצור: זה תלוי...

אני מקווה שגם לכם בא לחקור את הנושא הזה, ומקווה שתשתתפו בדיון,
אתם מוזמנים לדיון פתוח בנושא.

במהלך השנים פיתחתי כמה תיאוריות בנושא תהליך הסליחה,
ואני נוהגת לחלק את טיפוסי הסולחים לכמה קטגוריות.

( זו לא תיאוריה "מדעית", וטרם חקרתי אותה בכלים מדויקים, ואני מאמינה שחלקים מהתיאוריה גם יומצאו כעת תוך כדי כתיבה, אז אנא לא לקחת את התיאוריה הזו ברצינות רבה מדי.
אתם מוזמנים לשנות אותה, לבדוק אותה, להתווכח איתה, או להמציא תיאוריות חדשות).

הכרות ראשונית עם כמה טיפוסי "סולחים" :

"סלחתי ושכחתי...אבל אני ארוץ ללכלך עלייך בכל הזדמנות שרק תהיה..."
הטיפוסים ה"סלחניים" האלו,
הם סלחנים אך ורק כלפי חוץ.
הם אומרים לך שהם סלחו, "הכל סגור אחי...שכחתי..נמחק"
אבל רגע אחרי שתסובב את הגב הם ירוצו לחבר'ה ללכלך עלייך.
מאלו הכי צריך להזהר,
כי גם אם מגיעים אליהם בכוונות הכי נקיות וטובות ורוצים לברר מה זה היה שהכעיס אותם,
כדי לנקות את העניין,
הם ממשיכים לדבוק במנטרה שהם כבר לא זוכרים, שכחו הכל, דף חלק ונקי, ואין להם שום כעס או טינה עליכם.
ואילו במציאות אתה חש שיש להם בטן מלאה עלייך, שהם מחייכים אבל מאחורי הגב מסננים מילים לא יפות.

למה זה קורה?
לעיתים בגלל קנאה, אפילו קנאה לא נשלטת. האדם שלא מעוניין באמת לסלוח, מרב קנאה, מעדיף להמשיך ולהכפיש את השני. רב האנשים מהזן הזה אינם מודעים באמת לעובדה שהדפוס הזה גורם נזק בלתי הפיך בעיקר עבורם,
וייתכן כי אינם מודעים לאופיה האנרגטי של הרכילות.
אני חייבת להודות שעד גיל 26 בערך, לא הבנתי לגמרי מדוע רכילות ו"ללכלך על אחרים" הם כל כך מזיקים אנרגטית לשני הכיוונים.
אולי על זה עוד נדבר בפוסט אחר, בבלוג. כי זה באמת נושא חשוב שלא יודעים או מדברים עליו מספיק.

לעיתים זה קורה בגלל רמת אינטליגנציה רגשית נמוכה יחסית, או פחד מכעסים. האדם מעדיף ללכלך מאחורי הגב ולא להקלע לקונפליקט או כעס ישיר.

בצד השני של הרצף נמצא את:

"לא שוכחת ולא סולחת...אני לא אתן לו את התענוג הזה"
(נכתב בלשון נשית, אך בהחלט מתאים גם לגברים רבים שאני מכירה...)

טיפוסי ה"לא נשכח ולא נסלח", הם החבר'ה שלרב למדו את תכנית המשפטן הצעיר בחטיבת הביניים,
או חלמו להיות עורכי דין ולא התממש חלומם.
לחלופין,
אולי הם אלו שליבם נשבר ומאז הם מאבססים על האקסית / אקס ופשוט לא מסוגלים נפשית לשכוח  (ולסלוח)
נדמה שהם עושים את כל האקט הדרמטי הממושך הזה עבור ההוא או ההיא שפגעו בהם,
אבל אל תטעו-
זה הכל עבור ההנאה החרישית והרווח המשני שבתחושת השליטה המדומה שנוצרת בהיאחזות החזקה בזכרון.
כאילו שמה שעובר להם בראש הוא משהו כזה:
"אם אני רק אצליח להאחז בזכרון הזה במהלך המאה שנים הבאות, ואולי גם בעוד גלגול אחד או שניים,
ואזכור היטב לפרטי פרטים את מה שבן העוולה הזה עולל לי ( דמיינו קול של קורבן מרוגז וצדקני)
אז אני ארגיש קצת יותר חזק מתחושת הסמרטוטיות שאני באמת מרגיש בתוך תוכי."

למה זה קורה?
כפי שכתבתי, מדובר בצורך להאחז, להשאר עוד קצת, או עוד הרבה עם האנרגיה. לעיתים זה הצד של השני של המטבע- לא כל כך הצורך להאחז כמו חסור היכולת להרפות.
התחושה של אותו אדם היא שאם ירפה מהזכרון, משהו ישאר לא פתור, בעוד שבמציאות ההפך הוא הנכון,
ככל שתחושת הטינה נשארת, כך מתגבר העניין הלא גמור, ותופח, ולעיתים אף יוצא מפרופורציה.
חבריו של אותו אדם ינסו לשדל אותו להרפות, לשחרר, לטובתו,
אבל זה רק יגביר את הצורך שלו להאחז מתוך התחושה שאף אחד לא מבין מה באמת עובר עליו.
(מה עושים אם יש לכם חבר כזה? : הפנו אותו לטיפול טוב. מאד קשה לשחרר אחיזה לבד).

"אני אסלח אם תגיד בקול רם שאתה טועה"
הזן הזה מאכלס בתוכו מליוני בחורות צעירות בנות 22 וחצי, מאות אלפי מנכל"ים, מאות אלפי רסרי"ם בצבא, אלפי מנהלות משמרת ומנהלי משמרת בשירות לקוחות, מורות לביולוגיה,גברברים עם אגו רם מעלה,  ואמהות פולניות, תימניות ועירקיות,
( אני די משוכנעת שגם אמהות רומניות, קווקזיות, בולגריות, אתיופיות, סקנדינביות ועוד ...).
במקרה הזה אין לאותם אנשים בעייה עקרונית עם סליחה,
הם מסוגלים ברמת העיקרון לסלוח,
והם אף ישמחו לעשות זאת בקלות, ממש בקלילות, רגע אחרי שאתה תודה באמת:
רק תצהיר שאתה אדיוט והם צדקו.
ושערי הסליחה ייפתחו.
נראה שהם נהנים מצפייה בייסורי ההתפתלות של השני מנסה למצוא נוסח שלא יוציא אותו לגמרי אדיוט,
אבל יאפשר ל"אתה צודק" להשמע.

למה זה קורה?
זה לא באמת שהם נהנים כמו שהם זקוקים שוב ושוב להכרה שהם צודקים, שהם בסדר.
ופעמים רבות הם יתחילו ויכוח או מריבה שתוביל לכעס ולצורך לבקש את סליחתם על מנת לשחזר את אמירת ה"אתה צודק".
 ( הם לא עושים זאת במודע)


"לקראת יום כיפור / או חידוש יחסינו / או שנת המילניום / או יום רביעי :
אני רוצה לשתף אותך ש..."

זן חביב ומסוכן של פליטי "ניו אייג' לייט", או כאלו שהיו יומיים וחצי בסדנת מעגל הקשבה, אבל לא נשארו להמשך הקורס, אלא שמעו רק את ההסבר הראשון.
הם באים אלייך עם חיוך רחב, הם ראו את האור,
והם פשוט רוצים לשתף אותך
( בשלב הזה הקול שלהם רך מאד, מאד מאד רך ואיטי, ובלתי מאיים לחלוטין)
הם באמת פשוט רוצים לשתף אותך,
שאתה מניאק רציני, שמאז אותה תקרית ( שאתה לא הייתה מודע לקיומה) ביום שלישי אי שם לפני כמה שנים, בה מצמצת במעגל בזמן שהם שיתפו, הם יודעים שבעצם אתה התגלמות ההשלכה של אבא שלהם, שלא מקשיב להם, והם יודעים שזה לא באמת אתה , אבל מה לעשות זה מטריף אותם, ואם רק צולכ כבר לעזעזאל להפסיק למצמץ כשהם מדברים במעגל, החיים שלהם יהיו הרבה יותר טובים,
ולא הם לא כועסים, הם רק משתפים בקול יורק אש זעם וטינה - הם רק משתפים...הלו זוהי מהות ה sharing.
(זהו, שלא!).

מאלו, אגב, אני ממש בורחת!

למה זה קורה?
לא הבינו לעומק את משמעות השיתוף, ואת ההבדל המהותי בין שיתוף להשלכה בוטה.


יש עוד מספר סוגים, וגם כמה משפטים על תהליך הסליחה...המשך יבוא,

ובינתיים בואו ושתפו אילו עוד סוגים של סולחים אתם מכירים,
ומה דעתכם על לסלוח ולשכוח...

המשך יבוא...
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©