כרטיס אישי

יעל צבעוני

כותבת ויוצרת במילים וכדרך חיים. מחברת הספר 'אחרי סוף הסיפור'. מייסדת 'מבעד למילים - בית ספר לכתיבה יצירתית'. MA בספרות בתכנית לכתיבה יוצרת. מנחה סדנאות כתיבה - קורסים שנתיים, ימי כתיבה חווייתיים, סדנאות לצוותים וארגונים, מעגלי נשים. מלווה תהליכי כתיבה ויצירה אישיים.


[email protected]
www.mi-la.co.il

מבעד למילים בפייסבוק

שתף

יעל צבעוני

אחרי סוף הסיפור

04.08.13
לקראת ערב בעקבות הספר שכתבתי, אני שבה ובוחנת את 'אחרי סוף הסיפור'.
את תהליך הכתיבה. את הקריאה. את מה שתכננתי. ואת מה שיצא.
מתי כבר באמת 'אחרי סוף הסיפור'?

הכתיבה
ככל שאני מעמיקה לתוך כתיבת הסיפור, חוויות חיי מתועלות לכתיבה, כמו כל מציאות חיי, כל יתוש או ספה או גבר שאני פוגשת הופכים לחומר גלם פוטנציאלי. תיזהר, אני אומרת למישהו, אני במחקר עכשיו. וכך המציאות מכתיבה לי מצבים ומילים שאחר כך אחשוב שכתבתי.

יש מילים שפשוט מגיעות. ערב אחד אני מטיילת עם עצמי ברחוב הכפרי כשהמילים נכנסות לתוכי, שורה ואחריה עוד אחת ואתן חיוך גדול. אני חוזרת הביתה כדי לכתוב אותן.

יש מילים שנוצרות מתוך כאב, מתוך רגעים כאלה שבהם חוץ מליצור מילים או משהו אחר, אין דבר אחר. אין אפשרות אלא לכתוב. וכך רגע לפני שאני עולה על מטוס לאילת אני כותבת ומשחררת את הפגיעה שתתרחש ברגע שאנחת שם.

יש מילים שנוצרות מתוך שקט. אני יושבת על השטיח בסלון, אין אף אחד בבית. כבר ניקיתי את הבית, אותי ואת אירועי היום. רק אחרי כל אלה הן מגיעות. לא מנסות. לא דוחפות לצאת. רק אחרי כל אלה אני שומעת אותן.

יש מילים שנוצרות מתוך אושר. אז אני נותנת למילים להרחיב את החוויה ולתת לה עוד ועוד נפח. כשאני כותבת ככה, הלב שלי גדל.

יש מילים שנוצרות מתוך געגוע, מנסות לגעת במשהו שאי אפשר. ואחרי שאני כותבת אותן הדמעות שוטפות ואני קצת פחות מתגעגעת.

ישרים מקבילים
אני חושבת שאני כותבת את הסיפור שלי, אבל אז מגלה שאני כותבת סיפור של מישהי אחרת.
אני חושבת שאני כותבת מישהי אחרת, אבל אז מגלה שאני כותבת את הסיפור שלי.

הקריאה
עכשיו אני חייבת להתרחק מעצמי כדי להבין את הסיפור שכתבתי.
זוכרת איך רציתי שזה יהיה סיפור של שמחה ומשחק, שמה שהיה פעם יהיה משני. רציתי שסוף הסיפור יהיה רק התחלה, זה הרי רק הפרק הראשון ורק עכשיו הכול מתחיל. דרך הספר רציתי להגיד שכבר מזמן חציתי את גבולות הסיפור שנגמר. אבל אז גיליתי עוד ועוד געגוע, עוד ועוד שאריות, טמונות לפעמים ברגעי האושר של הסיפור החדש.

אני קוראת ומקשיבה. אני בודקת את מה שהתכוונתי שיקרה ליד מה שיצא.
את הניסיון לחצות את הסיפור ולשים לו כבר בהתחלה נקודה של סוף, כשהסיפור הקודם עוד שוטף כמעט את כל האותיות והרווחים.

ופעם אחת, היה נדמה לי שהצלחתי לחצות את גבול הסיפור שהיה אבל בכל זאת היה עוד מוקדם לעבור את הקווים. אז החייתי סיפורים ישנים. וכך הם קמו לתחייה תוכי.

"כשמשעמם לי
אני ממציאה אותך מחדש"

ועכשיו, כשאני כותבת על הספר או על הכתיבה או עליי, אני לא רוצה לפרש את מה שיצא. בכל תקופה כנראה אמצא משהו אחר. חלק אחר יעלה לי בזכוכית מגדלת, ישקף לי אותי עכשיו. אני לא רוצה לקבוע שום דבר עבור מישהו אחר רק כי אני היא זאת שכתבתי. לא תמיד זה שם אותי בעמדת יודעת. להפך, לפעמים זה רק מסתיר.

ועכשיו
אחרי סוף הסיפור, כשיש סביבי כל כך הרבה סיפורים חדשים, אפשר להמשיך וליצור ביחד.
אני מזמינה אתכם להצטרף לערב של כתיבה וקריאה, לערב של סיפורים, גבולות ואהבה.

מוצ"ש 10.8 בשעה 20:30 בקפה יאפא, יהודה מרגוזה 33. הכניסה חופשית. כאן האירוע.
  
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©