כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
nesron@netvision.net.il

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

חלק ב ' - סולחת שוכחת.? ממש לא !!

06.10.09
יום כיפור כבר עבר, וחג סוכות בעיצומו.
האושפיזין ממשיכים להגיע,
ואילו אני התחייבתי להמשיך ולכתוב את חלק ב'...
אז הנה:

קודם כל תודה על כל התגובות המרתקות שנכתבו בבלוג וגם במייל,
זה אכן נושא מאד טעון ורגיש, הסליחה,
ואפשר להסתכל עליו מהרבה היבטים.

בחלק זה אשמח לכתוב קצת הרהורים ומחשבות על נושא הסליחה והזכרון או השכחה.
אם דיברנו על כל מיני טיפוסים בעלי נטיות שונות סליחה,
אני שמה לב שיש נטייה קולקטיבית תרבותית לחבר בין הסליחה והזיכרון ( האם רק בעם היהודי? האם רק כאן בארץ? אינני יודעת).

הייתי שמחה להפריך מיתוס קולקטיבי זה,
מכיוון שבעיניי הקשר הטעון בין סליחה,זכרון ובין שכחה - לדעתי עושה יותר נזק מאשר תועלת..

הרבה אנשים שאני מכירה טוענים כי אם הם רק יוותרו לאותו אדם  (כלומר- יסלחו) - זה כאילו שהם מודים שהם טעו,
או שהם שכחו ושמו את המשקעים בצד.והם מחזיקים חזק חזק את ה"לא לסלוח" על מנת שלא לשכוח ולא לוותר.

ואילו בעולם הריפוי, ההפך הוא הנכון, בעיניי:
בתהליך נכון של סליחה, דווקא המעבר דרך המטענים, דרך הרגשות, משאיר את הזכרון חי, אך לא כואב / צורב.

למה אני מתכוונת?
תהליך של סליחה הוא תהליך המשלב כמה אלמנטים:
הרובד הרגשי (מה הרגשתי שבגללו אני עדיין לא יכולה לסלוח, מה אני חשה כשאני חושבת על האדם לו קשה לי לסלוח)
הרובד ההתנהגותי (מה אי סליחה גורם לי לעשות, איך המצב הזה גורם לי להתנהג)
הרובד האנרגטי (איזו אנרגיה אני חשה כשאני במגע עם אותם רגשות ותחושות)
הרובד הפיזי (האם יש היבטים פיזיים לחוסר הסליחה?)

כאשר עוברים דרך 4 הרבדים הללו,
מתרחש תהליך של סליחה.
סליחה אמיתית ומשמעותית אשר מאפשרת באמת לוותר על מטעני עבר,
בלי הפחד לשכוח.

אם חבר הזיק לי ואני כעסתי עליו מאד, או נפגעתי מאד,
אעשה תהליך של סליחה,
תהליך שהוא בראש ובראשונה עבורי,
על מנת שלא אשא איתי את כל המטענים...
בתהליך הזה אבדוק את הרגשות שעלו, ואת תחושותיי והתנהגותי

אבל זה שאני סולחת לא אומר שהפכתי להיות סנילית חסרת זכרון.

מאד ייתכן שבהמשך הקשר עם אותו חבר, ( אם בכלל)
אנהג ביתר זהירות ואהיה יותר חשדנית...מי יודע?

בקצרה-
אני חושבת שהגיע הזמן לנתק את הקר הסימביוטי של זכרון-שכחה-סליחה.
ולתת לסליחה את המקום שמגיע לה.

מה דעתכם?

חג שמח
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©