כרטיס אישי

חגית אלמקייס

מנחה סדנאות "מסע במילים" ומלווה תהליכי שינוי והתפתחות באמצעות כתיבה אינטואיטיבית וביבליותרפיה.
כותבת כדרך חיים. עיתונאית וצלמת.

לפייסבוק שלי

שתף

חגית אלמקייס

ריפוי בסיפור

11.05.14

יש את הספרים הללו, שמרגע שלקחת אותם ליד - את יוצאת למסע פנימי עמוק, שבסופו את כבר אינך אותה האישה שהתחילה את הספר. מכירות את התחושה? בכל פעם שאני לוקחת ספר ליד, אני בוחרת לצאת למסע. וכמו בכל יציאה למסע, אני אף פעם לא יודעת לאן אגיע בסוף.

אני לא זוכרת מתי גיליתי שמה שאני עושה באופן אינטואיטיבי זה ריפוי דרך סיפור. שנים רבות לפני ששמעתי את המושג "ביבליותרפיה", הייתי שוקעת שעות ארוכות בין עמודי הספרים ומתמסרת לחוויה אקטיבית של קריאה. בתוך מציאות שנחוותה על ידי לא פעם כמגבילה וסוגרת, הרגשתי שהספרים לוקחים את הנשמה שלי למסע ללא גבולות, להרפתקאות שהייתי כמהה להן כל כך.

הגיבורות של הספרים שלי היו המורות שלי. הייתי מוכנה לא רק להקשיב לסיפורן, אלא גם לצאת איתן לדרך ולחוות איתן את המסע בגוף ראשון. הלכתי שבי אחריהן והן ללא ספק עיצבו חלק ממי שאני היום.

עם פאניה, גיבורת "גיא אוני", חוויתי את תעצומות הנפש וההתעקשות לא להיכנע למוסכמות ולא לוותר, למרות נסיבות החיים הקשות. שברתי את מוסכמות החברה הבורגנית הצבועה עם אנה קרנינה, כדי לגלות שהכל אשלייה אחת גדולה של אושר. "התקדשתי" עם אליזבת הייך, שלקחה אותי למסע אל המיסתורין של התרבות המצרית העתיקה ב"התקדשות" המופלא. בכיתי והתאבלתי עם מור אלקבץ, הפמיניסטית מ"אני אנסטסיה", על שנאת נשים, שנאת הגוף הנשי ובעצם כל מה שמסמל נשיות. אתי הילסום מזכירה לי עד היום את כוחה של חמלה ביומנה הייחודי שנכתב על רקע השואה, "השמיים שבתוכי". והרשימה עוד ארוכה.

ספר ועוד ספר, נשים סקרניות, חקרניות, שאינן מקבלות את הדברים כמובן מאליו. נשים שהערצתי, נשים שכאבתי את הייסורים שעברו, את האובדן שחוו, נשים שאהבתי אותן עד עמקי נשמתי, על האומץ שהיה להן לבחור אחרת. אפשרתי לגיבורות הללו לזלוג אל תוך החיים שלי, חקרתי וידעתי את עצמי דרכן. כל אחת לחוד וכולן יחד גרמו גם לי לקום בבוקר ולבחור אחרת. ליצור שינוי וריפוי בחיי שלי.

יש המשתמשים בסיפורים למטרות בידור בלבד, אבל במשמעות העתיקה ביותר שלהם, סיפורים הם אמנות ריפוי. 
"ביבליותרפיה" היא מושג חדש בעולמנו, אבל למעשה זהו רעיון עתיק יומין. סיפורים, משלים ואגדות עם נוצרו ונועדו מאז ומתמיד להעביר לנו מסר, להעניק לנו כלים לחיות חיים נכונים יותר, מאושרים ועמוקים יותר. 
"יש שנועדו מרגע לידתם לעסוק באמנות הריפוי הזו והטובים מביניהם, הם אלה ששכבו עם הסיפור ומצאו את כל חלקיו התואמים בתוך עצמם, בעומק", כותבת קלאריסה פינקולה אסטס ב"רצות עם זאבים" ומוסיפה: "אצל המספרים הטובים ביותר שאני מכירה, הסיפורים צומחים מתוך חייהם כמו ששורשים מצמיחים את העץ. הסיפורים מצמיחים אותם. הצמיחו אותם למי שהם. אנו יכולים לראות את ההבדל. אנו יודעים מתי מישהו הצמיח סיפור ומתי הסיפור הצמיח את האדם".

אם יש ספר שמכיל את תמצית הריפוי לנשים, לדעתי, הרי הוא "רצות עם זאבים", המכיל מגוון סיפורים ומיתוסים שמזכירים לי בכל פעם מחדש את הטבע הנשי הפראי, את הידע הקדום ואת משמעות הסיפור כתרופה לגוף ולנשמה.
המילה "פראית" עבור אסטס משמשת בספר זה במובנה המקורי, שמשמעו לחיות חיים טבעיים. המילים "אישה פראית" מזכירות לנשים מי הן ומה הן. שכן, לצערנו, הנשים הפראיות בעולם המודרני, ממש כמו חיות הפרא, בסכנת הכחדה.

ספרים וסיפורים היו האור לאורך חיי והם עדיין מסמלים עבורי את הדרך, בעיקר בזמנים ובמקומות חשוכים, אבל לא רק. אני תמיד סומכת על האינטואיציה שלי שתוביל אותי ברגע הנכון, בדיוק לספר לו אני זקוקה ביותר, כדי ללמוד, להתפתח, לצאת למסע חדש. אני גם שמחה לחזור לספרים הישנים, לקרוא את השורות שסימנתי פעם ולמצוא אותן רלוונטיות לרגע הזה.
"רצות עם זאבים" הוא ספר שאני תמיד חוזרת אליו, כדי להיזכר, להתעורר, להתמלא ולהיות מי שאני: אישה פראית.   

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©