כרטיס אישי

יעל צבעוני

כותבת ויוצרת במילים וכדרך חיים. מחברת הספר 'אחרי סוף הסיפור'. מייסדת 'מבעד למילים - בית ספר לכתיבה יצירתית'. MA בספרות בתכנית לכתיבה יוצרת. מנחה סדנאות כתיבה - קורסים שנתיים, ימי כתיבה חווייתיים, סדנאות לצוותים וארגונים, מעגלי נשים. מלווה תהליכי כתיבה ויצירה אישיים.


[email protected]
www.mi-la.co.il

מבעד למילים בפייסבוק

שתף

יעל צבעוני

סיפור על יתושה

17.07.14

14.4.2014 - אני לא מצליחה להירדם.
הכול התחיל ביתושה קטנה, רציתי לכתוב, אבל הכול בעצם התחיל ביתושה גדולה, ממש. היתושה הזאת עקצה אותי במצח ועשתה לי נפיחות ענקית. ולא רק זה אלא שעקצה אותי גם באצבעות הידיים שזה מקום מרגיז במיוחד. קמתי לוחמנית לגמרי. מה זה הדבר הזה, לא עוקצים אישה בהריון. מה, יתושים לא יודעים את זה, ועוד היא, שהיא אישה? לשמחתי גם יריב התעורר ויחד נכנסנו לקרב שנראה פשוט למדי בהתחלה.

ערכת לכידת היתושים ניצבת ליד המיטה. מה שיש לעשות הוא ללכוד אותה בתוך קופסה ולהוציא החוצה (הנחיות בהמשך). פעמיים היא נראתה בחדר והקופסה הייתה קרובה אליה אבל מהפעמים הבאות שבהן שמענו זמזום לא היה כל סימן ליתושה. היא, כנראה, יודעת לא להיות במקום אחד שיכול להסגיר אותה, או מצאה לה מחבוא מצוין. אני בינתיים כבר איבדתי את הרצון לישון, ההורמונים השתוללו לי בגוף. נהיה לי חם וקר ושוב חם והתהפכתי לכל הכיוונים ולא מצאתי שום דבר לעשות אלא לקום. ועכשיו לכתוב. הגרון התחיל לגרד, כמה אפצ'יים לא קשורים לכלום. לשום דבר לא היה נוח ולא קרה משהו שיכול להוביל לדבר המיוחל בשעה אחת בלילה שקוראים לו לישון.

שתיים בלילה, ה-14.4.2014, ואני יושבת מול המחשב ערנית לגמרי בזמן שיתושה אחת כבר נרדמה מרוב נחת באחד החדרים, אולי היא אפילו ישנה עכשיו במיטה שלי.

שתיים ותשע דקות, אני עדיין פה. העייפות עוד לא. אין לי דרך טובה להמשיך את סיפור היתושה שנמצאת לי אולי בחדר, אולי השארתי אותה לבד עם יריב. ואולי בינתיים הגיעה עד לכאן בעקבות האור. סך הכול ערב פסח.

כעבור שלושה חודשים
14.7.14 - אני לא מצליחה להירדם.
היתושה עקצה אותי בלי סוף ורציתי לכעוס עליה, באמת, וכמעט והרגשתי כמה שאני מסכנה כשהיא עוקצת אותי מכל הכיוונים ואמצע הלילה עכשיו ומחר אני עוברת בית ואני אישה בהריון יתושה, את לא רואה את זה? נורית רצתה לזרוק את ערכת הפלסטיק בסידורי הבית, אבל הסברתי לה שלא, זאת הערכה ללכידת היתושים. יתושים הורגים, היא אמרה לי. יתושים לא הורגים, אמרתי לה.

זה הלילה השלישי ברציפות שבו אני חיה אתה בסוג של שלום אם אפשר לקרוא שלום לזה שאני מאפשרת לה לעקוץ אותי, ושמה לב שהיא לא מגזימה, ומ מתישהו במהלך הלילה היא מניחה לי לישון כמו שצריך. אבל הלילה הזה כבר התעוררתי בפעם השנייה לגל חדש של עקיצות וכשלשנייה אחת השארתי חריץ בשמיכה, קיבלתי עקיצה גם בישבן. אז התחלתי להתעצבן ממש על היתושה ולחשוב עליה מחשבות אלימות אבל כל הזמן יש לי את התמונות של הילדים בעזה ושל מה שקורה להם עכשיו כשאין להם חשמל ולאחרים אין בית ואחרים חיים בפחד ונכון שמחר אני עוברת בית, אבל בכל זאת יש לי את כל מה שאני צריכה. אז לא יכולתי להרגיש כל כך מסכנה בתוך כל סיפור היתושה ובכל זאת, ולמרות שהסיפור שלי אולי לא חמור מדי, כבר קמתי ולקחתי לי איזו כפית דבש לגרון וגם כוס מים והתיישבתי פה. היתושה בהחלט הפריעה לי לישון ואף מחשבה על עזה לא יכלה לשנות את זה.

ארבע לפנות בוקר, אני שומעת שירה מהחלון מימיני וזה נשמע כמו המואזין רק שהפעם הוא נשמע אחר. הקול שלו מחלחל אליי ואני נזכרת ביום המעבר לכאן כששמעתי אותו והרגשתי משהו נעים בלב. והנה קול של מואזין נוסף משתלב, הפעם משמאלי, ושניהם ביחד כל כך נעימים ואני יודעת שאנחנו לב אחד וזה כמו שיר פרידה ליפו, לבית הזה. ואת כל אלה לא הייתי שומעת אם היתושה לא הייתה מעירה אותי הפעם באופן די מוחלט שלא מאפשר לישון אתה בשקט. אז מה? דרכי שלום? אני מנסה. אם בדרך זה מוגזם? יכול מאוד להיות. אם אהרוג אותה, יכול מאוד להיות שתבוא אחת אחרת. אם היא תעבור עוד את הגבול גם בבית הבא שאגור בו, אצטרך להחליט. וכשתגיע התינוקת, האם אתן לה לעקוץ אותה כך? אני מתארת לעצמי שלא, שאז חומות ההגנה שלי יתעבו.

הוא עדיין שר אליי או לכל מקום ששומע ולא שומע והשירה שלו יפה כל כך. לא יכול להיות שהוא רוצה מלחמה כשהוא שר ככה. לא יכול להיות שהוא מבקש משהו אחר ממני.

היא תמשיך ותעקוץ אותי ככל שתוכל אם לא אשים לה גבולות. מה אכפת לה. היא צריכה את הדם שלי ואני נותנת אותו. אני מרגישה את העייפות חוזרת, יודעת שלא אדליק את האור כדי לחפש אותה עכשיו. יריב הרי ישן. בשעות האלה היא בדרך כלל כבר מתכנסת לארון הבגדים שלי, שעכשיו כבר ריק, והולכת לישון, גדולה ומלאה. עד ללילה הבא. כבר לא נהיה פה מחר, אני רוצה להגיד לה. אין לך מה לחכות.

וכשהקולות משני הכיוונים ממשיכים, אני נותנת להם לגעת בי ושולחת את ההדים יחד אתם לאנשים כולם שזקוקים לאהבה ומקווה שיהיה להם מה שצריך כדי שיתעוררו מיתוש בלילה עצבניים ויוכלו לקום, לגשת למחשב ולכתוב סיפור על יתושה.

שבע בבוקר
מה זה היתושה הזאת? יריב שואל אותי. איפה הקופסה? 
כבר לא צריך להוציא אותה, אני אומרת לו. אנחנו הולכים.
היא כל כך אדומה שהיא לא יכולה לזוז, הוא אומר, לוקח את הקופסה ובשנייה מוציא אותה החוצה.

נספח - ערכת לכידת יתושים - עשה זאת בעצמך

מדובר בקופסת פלסטיק פשוטה וקטנה. כזאת למשל שמוצאים בתוכה שקדים, אגוזים או זיתים. במקרה של יתוש או יתושה שמזמזמים או עוקצים, חפשו אותם נחים על קיר הבית. לפעמים צריך לשם כך סבלנות. פתחו את הקופסה ובמהירות הניחו אותה על היתוש כך שיתרוצץ בתוכה. אז, תשחילו מתחת, לאט ובעדינות את המכסה עד שהקופסה תיסגר ובתוכה הדבר העוקץ. תוכלו לראות אותו מתרוצץ בקופסה. שימו לב, קודם לשחרר את כל היד מבעד לחלון ורק אחר כך לפתוח את הקופסה. ולסגור מהר את החלון. היתושה תתגעגע מיד ותרצה לחזור.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©