כרטיס אישי

עדן פלד

עדן פלד מטפלת פסיכותרפיה הוליסטית, מרצה לצמחי מרפא ולפילוסופיה רוחנית "חוכמת הלב" של מרכז "תודעה".
[email protected]

אתר הבית שלי

0587496222

שתף

עדן פלד

לגדול בתוך הים

03.11.14

זה היה רגע בתוך הנצח. רגע שמנסיבות שהצטרפו זו לזו, פתאום גדל ונהיה רגע שנזכר, נטבע ונחקק...

בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חוכמה חקק אלוהים את עולמו, בשלושה ספרים, בספר וספר וסיפור. וזה הסיפור שלי....

ישבתי בכיתה, חזרנו מההפסקה שהיתה פעילה מאוד. בחוץ, על הדשא, אולי חממות, אולי כדורגל, אבל קשה לי להאמין שהיו נותנים לבת לשחק איתם. בגיל הזה, הבנים עוד עמדו על המשמר בכל הנוגע למגדריות הגברית הנהדרת שלהם. בכל מקרה, הבן הכי מוצלח בכיתה היה כרוך אחרי, וגם אני אחריו, מין סיפור של אהבה תמימה של ילדות, עם ניחוח התבגרות.

גדלתי בבית די עמוס ורועש, ככה שבין כל הרגעים, שיחקתי כדורסל, רקדתי בלהקת מחול והייתי מאוד פעילה בחינוך המשלים בקיבוץ. בכיתה התבלטתי בבינה חריפה וחדה, ויכולת לקשר בין הנושאים, בעיקר בכל הצד ההומאני. אבא שלי שהיה איש המקצועות הריאליים, לימד אותי את כל מה שחסר לי, וככה יצא שהתקדמתי הן בדרך הטבעית והן על ידי לימוד ורכישת דעת באופן מעמיק וכדרכי עד היום ללימוד, מתמכר ומשתוקק מאוד. 

ישבנו כל אחד בשולחן שלו, זיעה ניגרת על המצח, ומנוגבת כלאחר יד באיזה דרך מגושמת כזו של ילדים בני עשר. הייתה בי מין שלווה כזו ולא באמת ידעתי מה הולך להגיע. לא היה בי פחד ולא דאגה. לא היה בי חשש חברתי, לא היה בי חשש לימודי, ולא היה לי שום חשש באופן כללי, רק שקט, שקט של חיים.

מסתבר שהיה ריב בהפסקה, והבנות מהקיבוץ השני ניצבו במרכז הכיתה עם המורה, ליד הלוח, הרבה תסכול היה שם, והרגשה של מועקה ושל כעס מהולות בהאשמות. הבנות מהקיבוץ שלי ישבו במקומן, ולא הנידו עפעף... מין אופי מתנשא יותר, יהיו שיגידו אצילי. כשאתה גדל בממלכות של קיבוצים שאני תמיד רואה ככפרים בסיפורי אגדות, יש גוון והגדרה לכל כפר כזה, שאותה נושאים האנשים ומורישים לילדיהם. לפעמים מדובר במלחמות על כבוד, על אמונה, ועל דרך חיים, ולפעמים על שטויות, כמו אוסף של אנשים שהתקבצו להיות 'כפר' זה או אחר. 'הם' היו נחשבים פחות מקובלים בעמק, ו'אנחנו' יותר. ותמיד כשמתחילים לדבר על 'אנחנו' ו'הם', מתחילות הבעיות.

הייתי די מנותקת מכל המצב, אבל אני זוכרת שהרגשתי חלק מהסיפור, אולי הצטערתי שאני לא חלק שיכול להשפיע על זה, ולמה בכלל לא כולם פשוט מסתדרים יחד?

בעודי תוהה, אמרה אחת הבנות והצביעה עלי, שיש מלחמה על להיות איתי, ושכמלכת הכיתה' נוצר מצב לא נעים סביבי שאני מחליטה מי יבוא איתי ולאן. קיבלתי את המכה ורעדתי. 'אני? מלכת הכיתה? זה לא איזו הגדרה מהסדרה האוסטראלית שהייתה בערוץ 2 מדי ערב? ואני, איך בכלל נהייתי במרכז המלחמה, כשאני בכלל חיה את החיים שלי? איך נהייתי לא בסדר?'

המחמאה שהייתה כאן חבויה בלב ההטחה כמובן נמוגה בעולם בלי לב, במציאות שבה המבוגרים אינם עוטפים את הצאצאים כמו בכל גזע, ומתווכים להם את המציאות, את חוקי העולם הזה ואת התנועה הטבעית שבה נושבת הרוח. התבלבלתי ואולי בגלל שלא יכלתי להכיל שאני לא בסדר, לא טובה, לא היה לי מי להיות באותו הרגע. זה היה רק עוד רגע מאותם רגעים, ובטח הוא נצרב לי כי היתה כאן אמת שהתעוררה למולי והיתה חלק מהנתיב. אבל כשחזרתי הביתה לא סיפרתי לאף אחד, וגם לא חלקתי עם אף חברה, כי אלו, שעד לפני רגע, היו לי אחיות, נהיו אויבות הנלחמות עלי, מקנאות ובעלות אינטרס. נותרתי לבד, יודעת את את הסוד, ומצמצמת את האור בכל פעם עוד קצת. ועדיין הוא תמיד פורץ, כדרכו של האור.

אם הייתי יכולה לחבק את אותה ילדה ולספר לה ברגע ההוא, שהחיים הם כמו ים, הייתי עושה זאת. הים הוא מקבץ של גלים, שלצורך עליה, כך הירידה. גל הוא נקודה בתנועה, ובדרכו עוד נקודה שהיא גל, וביניהם יש סיפור. רגע את עם כולם ורגע עם עצמך, רגע את עם ההיא, ורגע עם ההוא, וברגע עם ההוא, את לפעמים מתרחקת. יש לנו מערכות יחסים שנעות עם הגלים, ויש כאלו שמתרחקות זו מזו עד כי הן נמוגות ואינן עוד. אך בכל תנועה, ובין כל גל וגל, יש סיפור, יש חוכמה, יש חיים. ולהיות החוסר זה חלק מהשלם, להיות בין לבין זה בדרך אל - להיות, ואני - נותרתי שקטה, ונזכרת, ונמהלת לרגע בזמן שנחקק בי, ועכשיו התנועה הטבעית והמשחררת קידמה אותי הלאה, דרך אותו הרגע. נעה אל הגל הבא.

ישבתי על הסלע הקדמי ביותר על המזח בחוף בתל אביב. הים מתחתי וגלים נשברים על הסלעים, ואני מתרגשת... מבינה עד כמה הגלים האלו הם כאן כדי להזכיר לנו את התנועה של האנרגיה, של האוויר, של החיים. מבינה כיצד כל דבר בעולם מתבטא מהרוח אל החומר, ומתגשם אל מול עינינו בפלאי הטבע, במנגנוני חיים, בצורות ותפיסות שונות. כמו סימנים ומפתחות לשערים של ידיעה כיצד העולם הזה עובד.

בנקודה הכי עמוקה בחוף
הים נפתח
יש שקט
ויש גלים גדולים יותר
מי שאמיץ דיו לדלג מעל סלעים
להתרחק מהמולת האנשים
מגלה את המקור

השמש ממול קדימה ולמעלה
הים נפתח מאופק ועד סוף
ולרוחב עיר שוקקת
חכות הדייגים נשלחות עם ברכת מזל
ואהובים דולים עוד רגע נחת

לבי נפתח אל הנצח
נעמד מול רום כבודו
הפלא נחשף בין כל גל ואבן
ומגדלים מעשה ידי אדם

ארץ מופלאה נתת
יפה השלם מכל חלקיו
אל עבר עולם חדש אני נכספת
לעומקו ואל גליו

תן לי לגלות חן ויופי
מבקשת
תן ואדע היכן פוסעות רגליי
גן של אושר
ממלכה של אור
ובתוכם חיי

לכונן גן עדן מקדם
להכיר בשלל גוונים
להיות עדה לקסם
ששוזר גלי חיים

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©