כרטיס אישי

יעל צבעוני

כותבת ויוצרת במילים וכדרך חיים. מחברת הספר 'אחרי סוף הסיפור'. מייסדת 'מבעד למילים - בית ספר לכתיבה יצירתית'. MA בספרות בתכנית לכתיבה יוצרת. מנחה סדנאות כתיבה - קורסים שנתיים, ימי כתיבה חווייתיים, סדנאות לצוותים וארגונים, מעגלי נשים. מלווה תהליכי כתיבה ויצירה אישיים.


[email protected]
www.mi-la.co.il

מבעד למילים בפייסבוק

שתף

יעל צבעוני

מילים שהשארתי מאחור

07.03.15

מילים על קצה הלשון
כל כך הרבה מילים עומדות על קצה הלשון, מחכות שאכתוב אותן. לפעמים, לפני שאני נרדמת, אני כותבת לעצמי בפנים ואומרת שהלוואי והייתי עכשיו יושבת וכותבת, אבל העייפות גוברת ואני נותנת לעצמי להישפך ומקווה שעוד מעט ממש אוכל לכתוב אותן. אוכל לכתוב אותי. עוד מעט יהיה לי את המקום הזה שאני אוהבת.

ולפעמים פתאום הכול מתאזן. לפעמים אני לא עייפה ולא צריכה לעשות משהו מיוחד ואז אני נזכרת למשל למתוח את הגוף שלי לכל הכיוונים ואז אני נזכרת בעוד כמה דברים שהשארתי מאחור כמו שולחן העבודה עם כל הדפים המפוזרים שמחכים שאתייק אותם. זה לא כל כך דחוף, אמרתי לעצמי והותרתי אותם ככה, עד הפעם הבאה.

המבחן האמיתי
זאת לא אני, אני חושבת לעצמי כשכל כולי עוברת מדבר לדבר כל היום. ואולי זאת כן אני ואולי עכשיו זה המבחן האמתי של כל החיים הרוחניים שלי, של כל מה שלמדתי עד עכשיו. איך ליישם את הכול כשאין זמן, איך לקחת נשימות בתוך החיים כשאי אפשר להפסיק אותם, איך אפשר להתרווח גם כשיש כאבים בגוף, איך אפשר בכל זאת להיות אימא כזאת מכילה ומצחיקה ואיך אפשר להישאר אישה ולא איזה משהו כזה עם גוף ואיך אפשר לא לכעוס על אנשים אחרים בגלל שלפעמים אין לי איפה להוציא אנרגיה מיותרת. בגלל שלפעמים אני הולכת לישון במקום לעשות איזו הליכה שהייתי עושה, אם היה לי את הכוח.

מה שיש
ויש את שיעור היוגה שאני בשום אופן לא מפסידה, את הפעם הזאת בשבוע שבה כל השרירים שלי נמתחים.

ויש את הג'ינסים שאני לובשת בלי סוף גם בבית כדי כל הזמן להיות אישה.

ויש את הקורסים שפתחתי ואת האהבה שלי שמתחלקת לעוד אנשים.

ויש את הרצון לתת הרבה יותר. יותר לדניאל. יותר ליריב. יותר בכלל.

ויש את מה שאני לא מצליחה יותר מדי. כמו לבשל ולסדר את השולחן בחדר העבודה.

ויש את הוויתור. את זה שלפעמים אני מגיעה להבנה שזה מה שאני יכולה, שאני עושה את כל מה שאני יכולה ועל השאר אני מוותרת כרגע. ואז, ברגע שחוזר אליי שבריר של כוח, אני קמה בכל הכוח, בכל מה שיש לי, ועושה את כל מה שאני יכולה.

ויש את הפעמים שבהן אני לא יכולה. ואני רוצה לצעוק שאני לא יכולה, אבל אז רואה עוד ועוד אחד שלכוד בבועה שלו הזאת ואני לא רוצה להיות שם גם, כשאני שומעת מהצד השני – גם אני לא יכולה. כלומר, אני לא רוצה לפסוע בנתיב הזה של החיים, זה לא מה שבחרתי. אני דווקא בחרתי להיות כן יכולה. אני דווקא בחרתי ללכת רק בצעדים שיש לי, ללכת ולתת את מה שיש ולא לפסוע על ריק. להשתמש באנרגיה שיש לי ולהיות נוכחת בכל צעד. ועכשיו לפעמים אני לא מצליחה לעמוד בבחירה הזאת שלי.

ויש את האמירות של כולם.

ואת אלה שיש להם עוד המון ילדים. אז מה הבעיה שלי בכלל.

ויש את זה שזאת בכלל לא בעיה, אני למעשה מלאה ומאושרת כשמישהי נרדמת לי בידיים וצוחקת ומלטפת אותי בכל הנקה. יש את הניצוץ החדש בלב ובעיניים. ויש אותי רכה כל כך שרה לה שירים. ויש את המדיטציות שמתקיימות כל הזמן כי אתה אי אפשר אחרת. כלומר, אם אני לא מחוברת לעצמי, אם אני לא מאוזנת, זה ישר משפיע עליה, על המלאכית שלי, שהיא הדבר הכי אלוהי שאני מכירה. והיא מכוונת אותי כל הזמן לאמת הכי גדולה שיש.

תכף אלך לחתוך תפוחי אדמה
ויש את עכשיו כשאני כותבת ומיד דמעות מגיעות. אולי מתרגשות, אולי מקוות שאוכל להגיד את כל מה שיש להגיד בזמן הזה, כשיום שבת ודניאל ישנה ויריב בבית ותכף אלך לחתוך תפוחי אדמה. אבל רק תכף. ואז אני יודעת שאין סיכוי, אין סיכוי שאצליח להגיד את כל הדברים שיש לי להגיד, את כל המילים שנאגרו – על הלידה והחיים החדשים ועל מה שהשארתי מאחור, את כל מה שנערם בפנים.

אבל אמרתי. וזה בכל זאת משהו.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
13/03/15 08:48
05/04/15 15:02
17/03/16 14:07
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©