כרטיס אישי

יהודית גליק

נזירת זן. מורה למדיטציה וטרילותרפיה. הקימה את דהרמה- מרכז זן. מלווה קבוצות ויחידים במסע לשקט הפנימי.

[email protected]

www.dharma.co.il

052-4561766

 

שתף

יהודית גליק

הההההמון זמן....

05.04.15

חזרתי מהודו לפני כמה ימים...
איך היה?
נו באמת, נראה לכם שאוכל להשיב על השאלה הזאת במאמר אחד קצר???

דווקא היום בא לי לכתוב על מה שהביא אותי לראשונה להגיע להודו.

מי שמכיר אותי יודע שהאגו שלי הוא משקל כבד, בעוד אני משקל נוצה.
לכאורה נשמע כמו "קרב" לא הוגן.
בדרך כלל בכל ענף ספורט הקרבות הם בין בעלי אותו משקל או לפחות באותה קטגוריה.

מה לעשות? נולדתי עם אגו שכזה ובמהלך צעירותי אני חושבת שעסקתי בין יתר הדברים, בהעלאת הקטגוריה שלי ממשקל נוצה לפחות למשקל בינוני.
עברתי סדנאות, תרפיה ואפילו השתייכתי לקבוצת ספורט קבוצתית שבה האגו קצת יורד לטובת הקבוצה והביטחון העצמי מתבסס על מה שאני באמת ולא על תדמית. כי בספורט או שאתה טוב או שלא. אי אפשר לזייף את זה. בספורט קבוצתי או שאתה מועיל לקבוצה או שבעונה הבאה אתה מוצא את עצמך בחוץ...

בכל מקרה, היה שלב בצעירותי שהבנתי שיגיע יום שבו אצטרך להכניע את האגו שלי מול מורה והעדיפות שלי היתה למצוא מורה חי.
את הבודהה הכרתי בגיל 14. שכנה שלי הראתה לי פסל שלו ואמרה שאם אתפלל אליו, יהיה לי מה שאני רוצה.
אבל הבודהה כבר מזמן לא ממש חי.

ב-2008 , לשמחתי, מצאתי את ניסים אמון. הוא לימד אותי המון אבל בשלב מסויים חזרה אליי ההשראה למצוא מורה מואר שיראה את המיינד שלי בשקיפות מלאה.
2009 היתה השנה שבא אכן אזרתי אומץ, כמה גרושים בכיס ויצאתי. מאז לא נחתי.

דצמבר 2012 היה החודש בו זה קרה.
מצאתי את המורה הזה. המורה שחיפשתי.
מצאתי את המורה המואר שמייד ראה אותי שקופה. הרגשתי את האהבה שלו חודרת לכל תא ותא בגוף שלי.
"חיפשתי אותך במשך 4 שנים!" אמרתי לו.
הוא ענה בחיוך, כמו שבדרך כלל הוא עונה.
חיוך של "אני יודע".
ומאז אני איתו בלב ובנפש.
אין לי תיאור מילולי לחוויית החיים עם מורה.
מורה שאומר " השאירו את הצרות שלכם לרגליי. אני אטפל בהן"
אבל מוסיף ומבקש: "זיכרו להיות נוכחים בכל רגע ורגע. אל תתנו למיינד שלכם לקחת אתכם לקורבנות, להאשמה, לשינאה, לתלונתיות"

נשמע קלי קלות?
בהתנסות שלי, על אף שנדמה לי לפעמים שאני יודעת למה הוא מתכוון, אני רק מגלה כל פעם כמה לא הבנתי עד עכשיו כלום.
הענווה הזו היא הענווה שהמורה מזמין אותנו להנחיל בליבנו.
אני רואה את עצמי בדרך לו יהי ואגיע לענווה של "אני לא יודעת".
המיינד כל הזמן מתעקש לשכנע אותי שאני יודעת.
אני יודעת שאני לא יודעת אבל עדין מתנהגת כאילו שאני כן.
זה הקרב הפנימי הזה בין משקל כבד של מיינד למשקל נוצה של אני טהור ואוהב.

המורה שלי מקבל אותי איך שאני וזה רק מביא אותי לרצות לצמוח עוד ועוד ולהתקרב אליו.

בברכת חג חירות שמח,
גיתה

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©