כרטיס אישי

עדן פלד

עדן פלד מטפלת פסיכותרפיה הוליסטית, מרצה לצמחי מרפא ולפילוסופיה רוחנית "חוכמת הלב" של מרכז "תודעה".
[email protected]

אתר הבית שלי

0587496222

שתף

עדן פלד

התמסרות

18.04.15

כשאני בוחרת לעצמי פרויקט רוחני חדש בתוך המרחב הזה שמורכב מהחיים עצמם וממני, אני בוחרת בדרך כלל במשהו שאני יכולה לשים בו את עצמי, ואפילו לרגע. לחיות, לחוש, להרגיש... לחוות באמת.

כשמשהו בי פקע והרגשתי שהפרויקט החדש הוא התמסרות, התנפץ לי מרחב מאוד בטוח בהגדרה העצמית שלי, כי לרגע הבנתי שהמרוצה הזו בין פרויקטים, ההישגיות הזו שהתלוותה לדרך רוחנית או להתפתחות עצמית מודעת, היא הקו השובר את הקסם שנמצא בהתמסרות. ההתמסרות היא זו שבין הדברים, שאינה שוברת או משלימה את הרצף, כי היא הרצף, היא השלמות, היא המחברת את הלב ומטמיעה אותו בחיים, בעצמי.

כשהייתי נערה ושיחקתי כדורסל, הרגשתי שאני מוצאת באימונים האלו במשך השבוע מקום לביטוי עצמי, מרחב שנהיה חברתי, בריא, מרגש וגם הרבה פעמים מאוד מקצועי וממצה איזה שהוא חלק בי שחיפש להצליח. גדלתי בבית של ספורטאים - ההורים שלי שניהם והאחים כולם תמיד היו מוצלחים מאוד, כל אחד בתחום אחר בספורט, אבל המכנה המשותף היה כדורסל, ואני השתלבתי בזרם. בהתחלה ממש מוצלחת, ואחר כך פחות, ואני בכלל רציתי לרקוד ולנגן... 
אז שיתפתי פעולה, ועזבתי את הריקוד (שגם הוא היה מאוד מצופה ממני בבית) ואת הכדורעף (שהצלחתי בו יותר) והמשכתי להזין את הכלי הזה של אימוני ומשחקי כדורסל, מחפשת בו משמעות עמוקה, איזה שהוא ראי לפילוסופיה שלי לחיים, מה שאולי ירמז על העתיד (התקפה, הגנה, והאומץ שבין צעד וחצי לשלשה).

ישבתי עם חבר שהוא מאמן כדורסל היום, ושומעת על החיים בתור נער שחי בין עשרה אימונים בשבוע ליעדים שהציב לעצמו. ההתמסרות שלו איפסה אותי והמחישה לי את היכולת להחיות כלי והגדרה ריקה מתוכן, מבלי להתמסר ולשים את עצמך עד הסוף במה שכל ליבך מכוון אליו, ומכאן הדרך להצלחה. הרי מה ההבדל בין זמר מוכשר לזמר מוצלח? היכולת לשים את עצמך ולשיר את הלב שבך, עם הפוטנציאל שיש לך ולממש אותו באמת, בפועל.

ההתמסרות הזו היא תנועה של למסור את עצמך לדבר, וגם אם לפעמים זה הישגי, הרי זה נועד להגיע לאיזה יעד מסוים, וגם אם זה משוחרר מדעות, אמונות ותפיסות - הרי שיש בזה שלמות של תנועה שממלאת את החיים שלך בעצם היכולת שלך לנוע עם עצמך לכל מקום, מגבש ומגדיר את הכלי הזה של הנשמה שלך עוד ויותר. ולמצוא את עצמך בין הדברים ובתוכם.

כשאנחנו מחפשים כיצד להתמסר, יש לנו דמויות שקופצות, אחת או יותר, שלא תמיד ממש תפורות על הנשמה שלנו כמו שצריך. אנחנו חייבים דמות כדי להתממש בעולם הזה, כדי לנוע בתוך המציאות הזו ולעשות בה דברים, כמו כפפה על יד שהיא הנשמה. השאלה האם הדמות הזו נותנת חופש לנשמה שלנו להתממש דרכה בכל ליבה, או שהיא מתחילה לייצר אותנו, בעזרת קווי אופי וסטיות תקן שהצבנו מבלי מודעות (או שהציבו בנו מסביב).

אם אנחנו מחפשים בעצמנו את הקול שמציע לאן ללכת ואיך להיות, אפשר להקשיב בעדינות, אם הוא מתחשב בהרגשה שלנו, או שמתעקש ודורש לוותר על משהו בנו כדי להיות משהו אחר. לוותר על משהו בעצמנו כדי לגדול ולהיות יותר זה נפלא, אבל אם משהו מתריס ומתנגד, ויוצר הפרדה ולא אחדות, אינו נאמן לשאיפת לבנו ולאו דווקא למה שאנו מכירים - אולי כאן טמונה הבעיה, כאן הסימן שמדובר בפיצול, דריכה במקום ותרומה לאגו במקום ללב. קולו של הלב חזק ונשמע היטב, ועם השנים וחוסר ההקשבה הוא מטושטש בתוך סבך קולות שאנו מייצרים בתוך עצמנו ומתחזים לנו. 

כשאנחנו מתאהבים, זה ברור מאליו, אנחנו ממש שומעים את הקול של הלב, ולפעמים לא. לפעמים הנסיבות מתאימות וזה בדרך כלל מתנפץ לאחר תקופה קצרה. כשאנחנו יוזמים פרויקט חדשני או מציתים בעצמנו איזה שהוא רעיון, זה קולו של הלב שנדלק ומפלס לעצמו דרך - לעשות הסבת מקצוע, ללמוד משהו מטורף, שכולם אומרים שאין לו עתיד, או אפילו לעבור לגור במקום אחר  - ולפעמים זו תשוקה רגעית של שינוי שבמהותה היא אמת אבל בפועל היא מתממשת לרעיון שלא בהכרח משרת את הלב. אז זה מבלבל, נכון, ומי שיודע זה הלב. כשמסירים את הקליפות לאט לאט, נחשף מרכז חישה עוצמתי שיודע להכיל את החיים ולעבוד איתם, כשבראש סדר העדיפות שלו היא ההתפתחות של הנשמה בדרכה. ולזה כדאי להתמסר.

אם התמסרות מובילה אותך בעיקר ליכולת להיות בכל המלאות של הלב בכל רגע בחיים שלך - באמת ובשלמות, אז אני נותנת צ'אנס, כי זה נראה שלנו אין מושג בכל הרבדים הנמוכים שבנו - העצמי (האגו, הכלי של הנשמה), הבסיס ומרחבי הגוף הפיזי והנפש. לנו, שנקלעים בתוכם יש אשליות שאנו חווים כצללים על קירות של מערה, אבל בחוץ קורה הכל, והנשמה יודעת וזוכרת, הלב הוא החיבור ביניהם. הלב הוא איבר החישה, הלב הוא המרכז שמעביר דרכו את החיים, את האור, את הדברים, והוא זה שיודע לכוון, כמו רכיבים כימיים בגוף, אותנו אל הדרך המתאימה ביותר לנו, לאדם המתאים ביותר לנו, ואל המקום שיהיה לנו הכי נוח בתוך עצמנו, ושהעצמי הזה יבטא יותר מכל את גוון האור הייחודי של הנשמה שלנו.
וזה דורש התמסרות.
והתמסרות היא רק התנועה, השלמות היא המתנה.

שכבתי על הדשא ליד הנחל, העצים מעלי מתנועעים עם משב הרוח, ואני מאבדת תחושה של ממשות, מתמסרת לפשטות שבחוויה הזו של פשוט להיות, כאן.

האמת שבין הגבעולים
השקט שבין העננים
התחושה שמעבר למילים
ואני
ביניהם

רציתי להרגיש את החיים עוברים דרכי
רציתי להיות אני באמת
רציתי ורציתי עד שלא נותר בי עוד
אני

מעבר לרצון נמצאת המהות
מעבר למילים יש אופק
בתוך מרחב נקי
אני נמצאת
ומרגישה
היות

ציפור כחולה שעפה מעלי
מסיטה את המחשבה
וזו מתפוגגת אל מעבר לאשליה 

טיפה של מים ניתזת
ממקדת תחושה
ומתפוגגת בתוך התפאורה

ואני נשארת
ואני משתנה
עם כל רגע
באהבה

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©