כרטיס אישי

חגית אלמקייס

מנחה סדנאות "מסע במילים" ומלווה תהליכי שינוי והתפתחות באמצעות כתיבה אינטואיטיבית וביבליותרפיה.
כותבת כדרך חיים. עיתונאית וצלמת.

לפייסבוק שלי

שתף

חגית אלמקייס

להעיר את הקריאה הפראית

28.06.15

על קריאת הספר "רצות עם זאבים" מאת קלאריסה פינקולה אסטס

"הספר הזה יושב אצלי על המדף כבר שנים ומעולם לא קראתי בו", "קראתי פרק אחד בספר ולא ממש המשכתי לקרוא בו...", "קיבלתי אותו במתנה, אבל לא פתחתי אותו מעולם". "אני יודעת שיום אחד הרגע שלו יגיע, אבל עוד לא מצליחה לגשת אליו...". אלו משפטים שאני שומעת באופן די תדיר מנשים שמספרות על חווית אי-הקריאה שלהן את הספר "רצות עם זאבים" מאת קלאריסה פינקולה אסטס. אני יכולה להבין. הספר, 450 עמודים בכריכה שחורה, קשה ומהודרת, נראה מאיים למדי, ויש מי שכבר צלחו את העמודים הראשונים, אך לא התקדמו בו הרבה.

הספר הזה, שמשמש לי היום כסוג של תנ"ך נשי, לא תמיד היה כזה עבורי. קיבלתי אותו לפני הרבה שנים מחברה יקרה, שביטאה בדרך חייה בדיוק את מהותה של אותה אישה פראית מיתולוגית המתוארת בספר. גם אצלי הוא צבר אבק. הייתי אז רחוקה מאוד מלהיות אישה פראית, אפילו לא חלמתי להיות כזו. "אישה פראית" היו אז צמד מילים שהדהדו אלי מאיזה מקום רחוק, רחוק מאוד.

הספר חיכה לי בסבלנות. מדי פעם הייתי מעלעלת בו, אבל חוזרת ומוצאת אותו "אקדמי" מדי או "יומרני" מדי, ומשיבה אותו ביאוש למקומו. לא הבנתי מה קלאריסה הזו רוצה ממני, לא הבנתי שאת הספר הזה לא קוראים כמו שלמדנו בבית הספר – מההתחלה ועד הסוף. הספר הזה הוא מסע שאי אפשר לגמוע בבת אחת, לפי סדר ובצורה מובנית. לפחות לא אני. הספר הזה הוא אחר.

יום אחד, תקופה אחת, כשהייתי בתהליך של פירוק והרכבה מחדש, תקופה של חיפוש אחר האישה שהייתי רוצה להיות במקום זו שהייתי - משהו בי נפתח, ושבתי אליו. ופתאום, לא יכולתי להניח אותו מהיד, קפצתי קדימה ואחורה, מנושא לנושא, נאחזת, מחבקת, אוספת, משוטטת כמלקטת ומחפשת עוד ועוד מילים מנחמות, משפטים להיתלות בהם. מצאתי פסקאות שמתארות בדיוק את מה שאני יודעת ומרגישה ושמעולם לא הצלחתי לבטא. בכל עמוד מצאתי איזו אחות אבודה שלי, מישהי שיכולתי לחזור איתה סוף סוף הביתה. לראשונה בחיי הרגשתי נורמאלית, שהכל בסדר אצלי, שזה הטבע שלי. ושאלה אחת ליוותה אותי לאורך כל זמן הקריאה- "איך לעזאזל לא קראתי בספר הזה עד היום, כשהוא ישב מונח כאן לנגד עיני :-) ?" 

תהליך החיפוש הפנימי שלי היה תהליך הדרגתי, חיפוש אחר הטבע הנשי שנטשתי במהלך השנים. בשלה לשינוי, הזאבה שבי ביקשה לצאת לאור. הייתי מוכנה ללכת עם הספר לקצה, לעשות איתו אהבה, לצעוד איתו יד ביד, עד לאן שאגיע. הבנתי שעם הספר הזה אני יוצאת למסע שיש לו התחלה, אבל לא בטוח שאראה את הסוף. לפחות לא בגלגול הזה. על הספר הזה לא מסמנים √, זוהי דרך שהעיקר בה הוא ללכת, לא להגיע.

השבוע צלצלה אלי חברה ואמרה: "אני קוראת את כל הפוסטים שאת מעלה, את הציטוטים מתוך הספר, אני ממש רוצה לקרוא בו והוא שוכב אצלי ליד המיטה, אבל אני לא מצליחה. מה עושים?". אז החלטתי לעשות מעשה ולכתוב. אני מרגישה סוג של שליחות בדרך שלי, להנגיש את היצירה המופלאה הזו עבור נשים אחרות, שהספר שוכב אצלן באיזו פינה זנוחה, כי הן לא מצליחות לפתוח אותו, לצלוח אותו, כל אחת מסיבתה, ובוודאי כמה מהסיבות שהיו לי. אז הנה כמה טיפים שאולי יכוונו ויעודדו אתכן (וגם אתכם, אם תרצו) לפתוח את "רצות עם זאבים" ולצאת איתו למסע אישי, נשי ואנושי.

קריאה פראית
"רצות עם זאבים" הוא לא עוד ספר שאת יכולה לקרוא רגע לפני שאת הולכת לישון ולקבל ממנו ליטוף עד שאת נרדמת. הוא ספר שמזמין אותך להיות שותפה ערנית לתכנים שבו. הקריאה המומלצת בו אינה "קריאת ספוג" שבה אנחנו מקבלות מידע באופן פסיבי ופשוט "בולעות" אותו, אלא קריאה אקטיבית שבמהלכה אנחנו חוקרות, בודקות ומהרהרות לעומק במה שהספר מציע לנו. והכי חשוב: יש לנו הזדמנות לעשייה ולשינוי משמעותי בהשראת הספר.

כך, למשל, בפרק המדבר על "הזנת החיים היצירתיים", אסטס מדברת על רעיון לפיו - אם מכינים מקום נפשי מיוחד ליצירה, הכוח היצירתי ישמע על כך, יגשש את דרכו למקום וישתקע בו. בדומה לוירג'יניה וולף שדיברה על יצירת "חדר משלך", אסטס העניקה חשיבות להכנת מרחב מתאים המעודד את כוח היצירה הגדול שבתוכנו להתקיים. אפשר לקרוא את הפסקה הזאת וללכת לישון בתחושת "כן, בטח, החדר הכי אינטימי שלי כרגע הוא חדר הכביסה". ואפשר לקרוא את הפסקה הזאת, לתת לה להפיח בנו חיים ולבחור ליצור עבור עצמנו מרחב יצירה חדש ומרענן.

בפרק העוסק ב"גבולות הזעם והסליחה", מספקת אסטס המלצות והזמנות לעבוד עם הכעס שלנו. לא להתכחש לו, אלא לראות בו מורה דרך. לשתות איתו כוס תה, לאפשר לו ביטוי ולתרגל צעד אחר צעד שלבי סליחה שיש לעבור דרכם.

הקריאה בספר משקפת לנו הרבה פעמים את המקום בו אנחנו נמצאות. אפשר לקרוא פרק זה (או כל פרק אחר) ולקבל ממנו מידע חשוב, להבין אותו מהראש ולהמשיך הלאה. אבל אפשר גם לעצור לרגע. לעצור כדי להרהר, לשאול את עצמנו שאלות, לכתוב זכרונות, הערות והארות ולפתח בתוכנו רעיונות על דרך החיים בה נשאף לחיות. בעיני, כוחו של הספר הזה הוא בהזמנה אלינו לקבל את עצמנו, להיזכר, להיות.

הקריאה מומלצת עם עט או עיפרון ביד וכן עם פנקס או מחברת שתלווה אותנו. זוהי הזדמנות להעמיק את החקירה בתוכנו ולעבור מקריאה לכתיבה. אל תחששו לכתוב הערות בספר, תובנות, לסמן או להדגיש קטעים חזקים שנגעו בכן. סמנו משפטים שתרצו לחזור אליהם שוב ושוב, חלקים שהייתן רוצות לשתף חברה טובה שנראה לכן שקטע מסויים יהווה עבורה שיקוף טוב (ואז כיתבו את שמה ליד הציטוט שבחרתן עבורה). בכלל, שיתוף של חברות טובות בתכני הספר הוא דבר מומלץ מאוד.

קראתן משפט שגרם לכן לעצור? כתבו כל מה שעולה בכן בעקבות הקריאה, מה שהוא מעורר בכן - זכרונות, רגשות, תחושות, מחשבות. פתחו את הספר בעמוד כלשהו באופן אקראי, העתיקו משם משפט ופשוט זרמו בכתיבה אינטואיטיבית רצופה למקום אליו המשפט הזה לוקח אתכן.

כשאתן קוראות סיפור והוא מעורר בכן זכרון של אירוע ישן, כתבו את הגרסה שלכן לסיפור הזה. אל תישארו אדישות. זוהי הזדמנות ראויה לכתוב את הסיפור שלכן. אם אין אירוע או זכרון שמציף אתכן, אל תהססו להמציא כזה. אתן מוזמנות להיות יצירתיות, להשתמש בדמיון ולכתוב סיפור שיהיה שלכן החל מרגע זה. פשוט כי אפשר.

הספר מחולק לפרקים על פי הנושאים המעסיקים אותנו ובשל כך, קל מאוד להתמצא בו. כיוון שמדובר בספר לכל החיים, אני ממליצה להחליט על "פרשת שבוע" של "רצות עם זאבים". בכל שבוע (או שבועיים) לבחור נושא אחד אקראי מתוך הספר, משהו שכרגע מדבר אליכן ומעסיק אתכן. תנו לסיפור או לטקסט ללוות אתכן ביומיום, להדהד בתוככן במהלך כל השבוע, היזכרו בו בכל הזדמנות והעמיקו את החקירה בנושא, לא רק דרך הכתיבה והקריאה, אלא מתוך התבוננות בחייכן. אני מבטיחה לכן שיהיו לכן הזדמנויות רבות לתירגול ולהתנסות.

אם אסכם את דברי, אמליץ לכן פשוט להפוך את הספר הזה לשלכן. צאו איתו למסע, להרפתקה. "רצות עם זאבים" הוא הזדמנות לגילוי עצמי, לתהליך פנימי ולעבודת ריפוי עמוקה לכל אישה באשר היא. זהו ספר שאני תמיד חוזרת אליו, כדי להיזכר, להתעורר, להתמלא ולהיות מי שאני. אתן מורשות לעשות בו ככל העולה על רוחכן. התפרעו איתו והיו פראיות איתו. נדמה לי שזו הייתה כוונתה של הסופרת :-) 

והנה חוקי הזאבה של אסטס, היישר מסופו של הספר:

1. אכלי
2. נוחי
3. נדדי בין לבין
4. היי נאמנה
5. אהבי את הילדים
6. דלגי לאור הירח
7. הטי אוזן
8. טפלי בעצמות
9. התעלסי
10. הרבי ליילל

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©