כרטיס אישי

עדן פלד

עדן פלד מטפלת פסיכותרפיה הוליסטית, מרצה לצמחי מרפא ולפילוסופיה רוחנית "חוכמת הלב" של מרכז "תודעה".
[email protected]

אתר הבית שלי

0587496222

שתף

עדן פלד

הדרך הביתה

18.10.15
מרחב של לב נפתח, עולם של אפשרויות - והכל נעים נעים... כוחה של המוסיקה ליצור מציאות, כוחה של אהבה להיות המרחב המאפשר הזה, וכוחו של אומץ הפורץ דרכו ומייצר מציאות, מייצר עשייה מבורכת, ותקווה שאין לה סוף.
הדרך הביתה - המסע המופלא בניצוחן של דפני ליף ויעל דקלבאום היה כאן אצלנו בישוב, ואני עדיין מבקשת לשזור את הרגעים למשהו שניתן להביע בשלמות.. כדי לעכל ולנצור את מה שקרה כאן בינינו. כדי שהשרשרת הנוצצת הזו תזהר למרחקים.

הכל התחיל בפסטיבל צלילים מרפאים האחרון בפארק הירדן, במופע האיחוד של הבנות נחמה - עמדתי שם בקהל, מתוך המקום העירני שלי היום ובין גלי המוסיקה של אז, ומולי על הבמה שלוש נשים עוצמתיות ויפהפיות ששרות על אהבה, על אור, על אלוהים. ואני רוקדת ונפעמת מהעומק של המילים, מהיכולת שלהם לגעת בי, פנימה, ממש בלב. יעל דקלאום היתה שם על הבמה, גדולה, יפה, זוהרת, ושרה את אנוש - השיר מהאלבום החדש.. שרה על המקום שבו השמש נוגעת באדמה. על העולם שלנו כאן ואיך להתרומם ממנו. התרגשתי מאוד, עידכנתי סטטוס בפייסבוק, מהללת בתשבוחות מפה ועד יפן, תמונה, כמה מילים מאחד השירים, ומאז פשוט הקשבתי לה מדי פעם, מתענגת על צלילי הרוח הרכים. 

"כן הכל כשורה
אמון ואהבה 
שימי מבטחך ברוח 
תני עצמך באדמה"


באוגוסט נכנסתי לויפיאסאנה של שבוע - ריטריט מטהה ב'תובנה' בצפון, שבו הדהדתי אהבה, חמלה, סליחה ושמחה בשמחת האחר, איכויות מופלאות של הלב. כשיצאנו, פתחתי את הנייד, נוחתת לחיים מחדש, והכל היה מוצף... בין השאר, גיליתי על הרצח שהיה במצעד הגאווה בירושלים, ונכוויתי- איך מתוך כל האור והיופי שהייתי בו שבוע שלם, התוודעתי למצב שאנחנו עומדים בו היום, כולנו יחד - המציאות היומיומית שלנו. חזרתי הביתה... שוב, מעדכנת סטטוס בפייסבוק - אך אני, חזרתי למציאות, והכל- על מי מנוחות מסביבי.

"מפליאה ומאיירת חיי בכל עת
מנשימה את נשמתי 
משמיעה את הגיגי"   

זו מציאות שבה ביומיום האישי שלי - הכל טוב, שגרה של חיים מלאי לב והתממשות, מציאות שבה החיים שלי מאירים לי פנים, ואלוהים מחבק. ומדי פעם, סטטוסים בפייסבוק, וממשיכים... לחיות. נכון שמסביב סדום ועמורה, אבל לעמוד ולהחזיק בתוך הסערה הזו, ולהמשיך להאמין - זאת מטרה טובה.

והמשכתי לחיות, ולהאמין ולהיות - וקצת לפני ראש השנה, לאחר חגיגות ראש השנה שלנו, גרעין הראל, נסעתי ללילה לבן בירושלים בפסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת. זה היה פסטיבל מרגש ועוצמתי כולו, חוויה של עיר דוד המתעוררת לחיים חדשים ומכילה בתוכה את המפגש בין תרבויות, דתות, אנשי רוח ומיסטיקה, והכל באמצעות מוסיקה - אקורדים, צלילים, כלי נגינה ואלו שפורטים עליהם, נושפים בהם, מקישים איתם,אלו הנושמים דרכם ומנשימים אותנו. בסוף הלילה, עם שחר, מופע הזריחה של הבנות נחמה החל. הבמה עומדת במיקום המדויק ביותר בעיר דוד, ואני בלב העיר, יושבת קרוב קרוב, מוקסמת, צוחקת ומתגלגלת, מתרגשת ועם השמש העולה - גם מתעלה אני... ומרגישה שהכל מדהים, מדויק, אמיתי. שוב, יעל דקלבאום שרה את 'אנוש', ובהמשך גם את יצירת המופת "שוב אל האור", ומיד אחריהם עוצרת הכל ומתחילה לדבר. מעליה במרחב שאני יכולה לתפוס עומדים אנשים על החומות בכל מקום, מסביבי מרבדי קהל אחרי לילה לבן ארוך וחוויתי, והשמש מטפסת וצובעת את השמים בצבעי זריחה, כאלו שמשאירים אותך בידיעה ברורה שיש כאן אמן ענק ומוכשר מאחורי הקלעים, אי אפשר שיהיה אחרת.  יעל פותחת ומספרת על הפרויקט של "הדרך הביתה", המסע של דפני ליף ושלה, ומצביעה על דפני שישבה ממש לידי על הטרסה, מצלמת את כל האירוע ומחייכת בצניעות. מספר, שאחרי הרצח בצעד הגאווה היא יצאה לחפש כיצד להפיץ תקווה ולחבר בין אנשים, וביחד הן הולכות לתור בארץ ולבדוק מה אנשים לחושבים, ולהעיר קצת את האנשים, את הלבבות- לאפשרות של תקווה.

את דפני ליף כולנו מכירים מהמחאה החברתית. כל אחד היכן שהיה באותם ימים. אני אישית הייתי בחופשה של כמה חודשים בצפון, בכפר ילדותי בכנרת, נופשת מהעשייה האינטנסיבית של גרעין הראל שלנו, שהיה עוד אז בעיר. יצאתי לרחובות, השתתפתי בהפגנות וכתבתי כמה פוסטים בבלוג כאן, ופרסמתי עוד מספר סטטוסים בפייסבוק. דפני כל הזמן הזה המשיכה ועשתה.. ועשינו במקביל כולנו, עדיין בדרכים מקבילות שלא נפגשו. בימים שהיינו על ההר, פנינו אל דפני ליף להגיע, אך ביום שיצאה לדרך, החל הפינוי מההר, והמסעות שלנו המשיכו זה לצד זה...

שמעתי את הדברים האלו, של יעל דקלבאום, ובאותה נשימה גם קול שהיה ברור ובהיר - הן חייבות לעבור אצלנו בישוב, בפינת גן העדן הקסומה שהקמנו, ממש כדי לבשר תקווה, כדי להיות האפשרות והיש, ולחקור באיכויות שלנו כחברה וכאנשים. אנחנו כאן כדי לחיות ולהיות, תמיד בטוב, מכוונים לטוב וליותר טוב וליותר טוב...

"ופרח האש בו מלחש 
חזור אליי חזור חזור 
שוב אל האור" 
 

חוזרת נרגשת מהפסטיבל בירושלים, מסתובבת בישוב המופלא שלנו ומספרת לכולם ששנה הבאה עולים לרגל כולם! אני מארגנת ביבייסיטר המוני! התיישבתי בכניסת שבת, רגע לפני שהתאספנו לארוחת ערב וקידוש, וכתבתי ליעל בפייסבוק את ההודעה הזו: 
"יעל יקרה, כמה דברים לי אלייך. ראשית ההופעה שלכם בירושלים הביאה אותי לרגעים גבוהים של אושר, אתן פלא. המילים שלך... הן אור, מדויק וטהור.
שנית, כמוהן שנתמוך במסע המרגש שלכן. יש לנו ישוב מיוחד שהקמנו בדרך מיוחדת ומהותו היא לבשר תקווה. מזמינה אתכן לעבור כאן במסע, להופיע ולראות אותנו.. יש לי הרגשה שתקבלי כמה תשובות טובות. אנחנו גרעין הראל ויש לנו דף בפייסבוק. אבל את הטעם האמיתי והקסם מרגישים שבאים לכאן. אנחנו יושבים בעוטף עזה. בהצלחה בהכל:) המון אהבה, עדן פלד"

לאחר יומיים שקד מהדרך הביתה מתקשרת ואני מספרת לה מי אנחנו. משם אני עוברת לקובי ולגל המפיקים, והכל מתחיל לרוץ. יש התלהבות משני הצדדים, אנחנו מתרגשים לארח פרויקט כזה מקסים אצלנו, והם, מרגישים שיש כאן מקום מיוחד ששווה להכיר, ולי ברור שמה שיצא מהמפגש בין שתי שמשות כאלו, יהיה רגע של התעוררות - שנולד בזריחה והבשיל כשהיום מעלינו. כשדברתי עם גל נאה המפיקה, היא שאלה אותי: "ומה אתם עושים שם?", אז אמרתי לה בבטחון: "אנחנו חיים את החלום". גל אמרה לי: "לא, אל תגידי את זה", שאלתי 'למה?', אבל במפגש חזר המשפט ועלה, ואנשי המסע אמרו שזה נראה שיצרנו אואזיס קטן, חיים את החלום.  

שבת בערב, הישוב לובש חג, ואנחנו מתכוננים לאירוע. השיירה מגיעה, נכנסת בשער הישוב, ומאותו הרגע - כאילו מישהו חיבר חוט חשמל לחוט הנוצץ שלידו וישנו פיצוץ, מתיז גיצים לכל עבר, וגדל עם כל רגע שעובר בינינו ואנחנו מעמיקים את ההיכרות. החבר'ה על אף שהגיעו אחרי חודש ויום לא פשוטים, אינטנסיביים ומאתגרים, אחרי שבוע של תנאים לא פשוטים בכלל, ויומיים בפסטיבל מוסיקה - כמו נמלים, אצים ומסדרים הגברה להופעה של יעל, פורקים ציוד מטבח, ציוד אישי, מתארגנים בעצמם ופנויים כל הזמן הזה לחייך, להודות, להיות.. שואלים עלינו ואנחנו עליהם, וההתרגשות בשיאה.


"אם‭ ‬מאחורי‭ ‬השמים‭ ‬ 
ובמעמקי‭ ‬המים‭ ‬יש‭ ‬אור 
אז‭ ‬במעלה‭ ‬ההר 
במעלה‭ ‬ההר‭ ‬מחכה‭ ‬לי‭ ‬לבטח 
רק‭ ‬טוב" 
 


כשאנחנו מתיישבים כולנו יחד, אחרי ארוחת ערב מפנקת - פותחים רונה ורועי שלנו ומספרים על המקום, על הגלגולים שעבר הגרעין ועל ההר שהיה, והיה אבן דרך משמעותית שהולידה לנו את כל מה שאנחנו היום. את התחנות שעברנו בדרך, את האנשים הטובים שפגשנו, מלאכי השביל שלנו, ואת המראות הטובות שקבלנו עד כה ונתנו לנו את הכח להמשיך. מספרים על כוחה של קבוצה, על העוצמה שלבאמונה וביכולת לחלום וגם להגשים אחרי זה את אותם החלומות. דפני ליף עולה ומתחילה לדמוע, ואנחנו איתה. מספרת על המסע שעברו ועל החלום שזרעיו נזרעו אי שם, ואת נבטיהם קוטפים כולנו עכשיו. דפני מתרגשת, ושוב, כולנו מתרגשים דרכה. מראה שקופה וטובה. מודים כולנו, בהודיה גדולה.

יעל דקלבאום עולה לבמה, ושרה את אותם השירים שהדהדו בעוצמתם דרכי והובילו לרגע הנכסף הזה. כולה של המוסיקה לשנות תודעה, להפוך עולמות ולעבור דרך, בקלילות ובפשטות, להמיס חומות ולשחרר משהו אמיתי בכולנו להיות - מעורר.
ההופעה מהפנטת, ובו בזמן מצחיקה, כל כך מצחיקה ומלאת אושר. ההתרגות מהמילים, מהדיוק ומאינסוף הקולות שהיא מוציאה מגרונה ומושכת אותנו להוציא.

"הו כמה קדוש יש לנו קסם 
רק שמש ואור טוב 
וברכת האלוהים"


רגעים של שיחות בין ההופעה והמעגל הגדול של השיתוף נמהלים בהרמוניה מושלמת של קצב, ואנחנו מתיישבים למעגל שיתוף ושואלים את עצמו- כיצד נעלה את התדר בחברה יחד, כאנשים שחיים, פועלים ומכוונים על אותה המטרה - לעשות שיהיה כאן טוב! והשיחה זורמת והקולות מגוונים ומשמחים, ואנחנו נהיים לאחד - לב אחד פועם בקצב אחיד. הרגשה טובה ממלאת החדר, גודשת את הלב, ואנחנו מסכמים בהבטחה לשיתוף פעולה אקטיבי, ולכך שככל שנהיה אנחנו האור ונעלה בתוכנו את התדר - נגדיל את האור מסביבנו והתדר יעלה גם הוא.

הערב אינו מצליח להגמר, ואנחנו נשארים יחד עד השעות הקטנות. מכאן יוצאת הבטחה להיות התקווה ולבשר תקווה, בכל דרך - אם במוסיקה, בטיפול, באקטיביזם ובכל דרך אחרת - ובלבד שנזכור להיות האור, ולהעיר ולהתעורר ולהיות באמת.

הוקסמתי מהאירוע היפה הזה, הוקסמנו כולנו. אני מאחלת לכולנו ימים של תקווה, ימים של אהבה, שנדע את הדרך הביתה, ונכונן פה גן עדן מקדם, שיהיה לנו טוב לחיות כאן.

"רק‭ ‬עוד‭ ‬ועוד‭ ‬בדרכנו‭ ‬לצעוד 
כמהים‭ ‬אל‭ ‬היעד‭ ‬הבא 
מה‭ ‬נלמד‭ ‬אם‭ ‬לא‭ ‬נעצור‭ ‬ 
מזמן‭ ‬לזמן‭ ‬לשאול" 

 
אני ממש מזמינה אתכם וממליצה בחום, לקחת חלק במסע המופלא של "הדרך הביתה" - להשתתף, להנות מהמוסיקה ולהשמיע קול, שיהדהד כמו אדוות של אור ויהווה עוד כח במארג הכוחות שאנו אורגים על מנת להיות מסה קריטית ולייצר עולם שפוי, בריא, יפה ושופע טוב! הם בדרכים עוד שבועיים, ולאחר מכן מסיימים במופע גדול ומרכזי בירושלים. אני שם, להיות, לתמוך, להוות חלק באמירה היפה הזו. וגם כדי לסגור מעגל - על כוחה של המוסיקה לחלחל ולהמיס בכולנו חומות של אדישות, של חוסר מודעות, ומעבר לזה, ולשלב ידיים יחד כדי להיות האור, ולתת לטוב לנצח! 
ואנחנו, גרעין הראל ויש לנו מקום מופלא - מוזמנים להתנדב או לבקר, פשוט תבואו באהבה!



שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©