כרטיס אישי

לימור שושני

אשה, רעיה ואמא. מאוהבת במילה הכתובה, עיתונאית ופותחת בטארוט. מחברת קובץ הסיפורים "אהבת ילדים", מפנטזת על רומן קלאסי. חווה תשוקה פראית לחיים. מתגעגעת לזמנים שלא היו טלפונים ניידים, והיינו משאירים איש לרעהו פתקים מלאי רגש ופיוט במקום סמסים לקוניים. הולכת בדרך ומתפעלת. משתתפת במעגל השרינג.

http://hereandnow.org.il

[email protected]

שתף

לימור שושני

השקט שבתוך הסערה

30.03.16

 התבוננות מודעת היא התרופה הצנועה של האנשים המוארים בתולדות האדם, מתנה לכוורת האנושות הרוחשת תמיד

 רוב הזמן אני רודפת אחרי הזנב שלי. בין עבודה וקריירה, בית וילדים, זוגיות והורות, מנסה להשיג ציון "מאה" בכל מעשיי. למרות שיש ימים שגם רק לסמן "וי" יכול לספק. כל כך חזק הפנמתי את המסר שצריך להשיג משהו... רק אלוהימה יודעת מה... ואז אהיה מאושרת. באמת.
שמתם לב שבחיים הפוסט מודרניים אין שעונים? יש אפליקציה בנייד אבל הזמן בתכל'ס אף פעם לא עוצר מלכת. תמיד קורה משהו, חדש, מרגש, מסקרן, אחר, במקום אחר, אצל מישהו אחר.

אני נכנסת ויוצאת מרשת חברתית וירטואלית למרחב סוציולוגי מוחשי. במימד מקוון אני קוראת על אנשים וחווה את החוויות שלהם מיד שנייה, במרחב גשמי אני מתחבקת, נוגעת, לוחצת, מושכת, נרתעת ולפעמים סתם מתנדנדת במנעד לא נשלט של התניות ישנות בדמות רגשות.

אבל אף פעם אני לא נחה, לא עוצרת, תמיד בתנועה, תמיד זמינה.

הגוף שלי הוא הראשון לקרוס ממאמץ יתר, הוא מאותת על ידי כאב קל אבל קבוע במפרק היד, שכמות דואבות שאין עיסוי בעולם שיכול להרגיע, לחץ מתון בחזה שמזכיר לי שאני לא רק מכונה - יש לי גם לב. יותר מדי קפאין, סוכרים, פחמימות ריקות – בקיצור, כל אבות המזון שאני מספקת ואחר כך מתפלאת למה אני צונחת לתוך שינה בלי חלומות ומתעוררת בבהלה מכל רשרוש אקראי.
כן, אני חיה את החלום, כלואה בעולם של מכונות, מספרת לעצמי שאני בדרך הנכונה.

לפעמים אני מצליחה להקשיב פנימה, זהו רגע נדיר. יכול להיות שבדיוק נכנסתי לאוטו, ועצרתי לשנייה. לפני שהתנעתי, לפני שלחצתי פליי על דיסק רועש במיוחד, לפני ששאטתי למטלה הבאה שלי. והקשבתי.

השקט יכול לעורר פחד. כל מיני שדונים יכולים לצוץ, המחשבות נשמעות פתאום כל כך חזק, ואין הסחת דעת חיצונית היכולה להסתיר אותן, לרכך אותן. השטף קצף של המלים, המשפטים, המחשבות, הביקורת העצמית, השיפוטיות, השנאה, האהבה, הכעס, העצבות, הבדידות הקיומית הזאת. כן אני בדיכאון, כן אני חסרת אונים, כן אני מרגישה כל כך אבודה.

להפסיק את הזמזום הטורדני לסוף שבוע אחד
לשבת בשקט ולהתבונן זו "מא". אותו מושג הלקוח מהתרבות היפנית המציין את אותו אין פעולה בין שתי פעולות ושימת הלב אליו. כמה רב חשיבות הוא אותו ריק, ואקום, כלום. הוא נמצא, למשל, בין אותו רגע שהרגל הורמה לבין הרגע שהיא נוחתת שוב על הקרקע וממשיכה בצעידה.

התבוננות שקטה ומודעת היא התרופה הבסיסית של כל האנשים המוארים בתולדות האדם, מתנה צנועה לכוורת האנושות הרוחשת תמיד. תרשו לעצמכם לסוף שבוע אחד, להפסיק את הזמזום הטורדני, לדומם מנועים, לפנות את כל תשומת הלב פנימה, אל מי שלא נמצא שם.

זו דרך מצוינת למלא מצברים, להיטען, ללחוץ shut down ולא רק לרפרש את המוח. ללכת עד הסוף עם המנוחה. כן, מותר, רצוי, אפשר. כל העולם יחכה, אני רוצה לרדת, להתמלא – ואולי אחר כך גם הבחירות תבואנה ממקום בהיר יותר, ברור, מדויק ומחובר יותר לעצמי.

ויפאסנה - "לראות את הדברים כפי שהם באמת", ישיבה שקטה והתבוננות פנימית.
יוגה - התבוננות פנימית דרך תרגול אסנות (תנוחות) ונשימה (פראניאמה).
לפרטים ולהרשמה: 054-7267997
לינק לאירוע:
https://www.facebook.com/events/466717226854849
 

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©