כרטיס אישי

סיגל ביבר

מורה ליוגה ומטפלת ביוגה תרפיה. מנחת קבוצות. מכשירה מורים לאימון הגוף והנפש לליווי נשים המתמודדות עם סרטן השד. מרצה על צמיחה מתוך משבר ומשבר ויוגה כמורי דרך.
אתר שלי  
[email protected]

Maitri Yoga-Sigal Bieber - הפייסבוק שלי

שתף

סיגל ביבר

מעבדות לחירות

18.04.16
לפני מספר ימים הלכתי לבקר חברה שהסרטן מבקר אותה לעיתים תכופות לצערי.
היא מתנהלת עכשו מול התפרצות שישית של המחלה.
ישבנו בחצר ביתה בבוקר אביבי נהדר. כל מהותה קרנה ממנה בחיוניות החוצה. אם לא יודעים עם מה היא מתמודדת , אי אפשר לנחש. אנרגטית, חיובית, חייכנית, נראת נפלא.
היא ספרה לי שלאחרונה היא מקבלת יעוץ תזונתי מיוחד מידי נתורופתית מצויינת. אבל ההבדל הגדול הוא שלראשונה היא דבקה בהמלצות ולא מתפתה אפילו לפיתוי הקטן ביותר.
היא ספרה לי שהיתה באירוע שוגשו בו מטעמי הארץ והיא לא נגעה בדבר. " בכל פעם שנגשתי למוס שוקולד, שאלתי את עצמי- את רוצה לחיות, או שיהיה לך מתוק בפה עכשו לחמש דקות?"
"זה עצוב " אמרה לי " שצריך להגיע למצב כזה, לאיום ממשי על החיים, כדי לעשות מה שבאמת טוב לנו".
שתינו הסכמנו שבעבור הדברים החשובים ביותר אנחנו משלמים את המחיר הגבוה ביותר.
בכל דבר.
שיעור ראשון בקורס מבוא לכלכלה באוניברסיטה- מחירו של מוצר/ שירות/ כל דבר, הוא מה שהצרכן מוכן לשלם עליו.
וכדי להמשיך לחיות, אנחנו מוכנים לשלם הכל.
"התשוקה לחיים עלתה על התשוקה לטירמיסו" חייכה אלי.
נזכרתי במחיר אחר שהיה עלי לשלם בעבור הגשמת התכלית ההורית שלי, וכמו שאימי אומרת- להבדיל אלף אלפי הבדלות,
כדי להגשים את התשוקה הגדולה שלי, ולהיות לאמא, הייתי מוכנה לשלם את המחיר הכבד ביותר בעיני דאז והוא- החופש שלי.
מחיים חסרי דאגות ורווי תענוגות ובעיקר לילות בהם שנתי היתה רצופה ונינוחה, כדי להעניק חיים ליצור חסר אונים ומתוק להפליא הייתי מוכנה לשלם את המחיר הנקוב בתוית- חופש. רוצה אושר צרוף ואהבה חסרת גבולות- שלמי את המחיר.
קבלתי תמורה מלאה ושווה עבור הרכישה הזאת :)

בכל אחד מאיתנו יש קול קטן פנימי שיודע טוב מאוד מה טוב עבורינו. קול שאנחנו משתיקים כל אחד בדרכו.
קול שיודע שלאכול תפריט מסויים- למשל נטול גלוטן, או דל סוכר, ייטיב עימנו, עם בריאותינו. אל מול הקול הזה מתקיימת התשוקה- לעוד פרוסת עוגה, לעוד שוקולד, לעוד סיגריה, לעוד זוג נעליים. תשוקה לשאחר שהיא מסופקת אנחנו משלמים בכאב בטן ושילשולים או בגרעון בבנק וארון נעליים מלא ומכוסה באבק.
בתוכנו אנחנו יודעים שאנחנו לא צריכים את זה. שזה גם לא יספק אותנו לאורך זמן- כי תשוקה,ברגע שמספקים אותה תוך פרק זמן מסויים, רוצה עוד.
אנחנו משכנעים את עצמנו שההרגשה הטובה שנשיג שווה הכל. ש "חיים רק פעם אחת" ש "ההנאה ומה שהמוח מפריש כשאני נהנים לא פחות חשובים לי" ועוד כהנה וכהנה. מכירים את זה.
אנחנו מזדהים עם התשוקות שלנו. כשלא תמיד הן מה שטוב לנו באמת.
ואנחנו בתוך תוכנו הרי יודעים מה טוב לנו באמת, ולרוב זה ל מושא התשוקות- לא העוגה, לא הנעל ולא הסיגריה.
התשוקה לחיים היא התשוקה הגדולה ביותר. כי באנו לכאן כדי לחיות.
"אני לא יכולה לעמוד בזה" אני אומרת לאישי שמביא הביתה לחם טרי וריחני. אבל אני יודעת שהלחם הזה לא טוב למערכת העיכול שלי.
כנראה רק כשאני חשה איום ממשי על חיי אני מסוגלת לוותר על סיפוק התשוקה הרגעית.
.ויתור על הלחם החם או על קוביית השוקולד המשובחת אפשריים כנראה רק כשלמולם סכנת חיים אמתית. אז ברור מה חשוב יותר.

אם כך= התשוקות שלנו הן הסוהר שלנו. אנחנו עבדים להן אם אנחנו לא יכולים לרסנן. הן מכתיבות לנו מה לעשות וכך נראים חיינו.... אם אני לא מצליחה לעמוד בפיתוי, הרי שאני אסירה של הפיתוי.
מנו את רשימת הפיתויים שאינכם יכולים לעמוד בפניהם- והרי לכם רשימת הסוהרים שלכם. אלו שיש להם שליטה מלאה על חייכם.

רוצים לצאת לחופשי? לחיות מאותו מקום ממנו נובע הקול הקטן ההוא שיודע מה טוב לנו באמת ולא נוהה אחר כל גחמה? צריך ללמוד להכיר את כל רשימת הסוהרים ולשאול כל פעם מחדש- מה אני מעדיף? לחיות או להתפתות ולספק לרגע את התשוקה הרעבה וחסרת הסיפוק?

בכתבי היוגה העתיקים, בספר הבהגווד גיתא, עומד גיבורו ארג'ונה אל מול כל סוהריו- והפעם סוהריו עוד יותר קשים לויתור- כל מורשתו, כל מוריו, כל מה שהביא אותו עד הלום, הם בגדר אלו המונעים ממנו לחיות חיים מאותו מקור קטן חבוי וסודי.
הסירה עימה חצה את הנהר, הפסיקה להיות רלוונטית אל מול ההר שעליו לטפס. וכעת עליו לוותר על הסירה הנאמנה הזאת, שהוא מאוד אוהב. היא רק עוצרת אותו בדרך אל פסגת ההר.
ומה עליו לעשות- לוותר על הטיפוס לפסגה שכול חייו הכינו אותו לרגע הזה, או להשאר עם מורשתו מאחור ולא להגשים את תכליתו?

התשובה ברורה.

וזה לא שזה לא קשה! זה קשה מאוד!!

אבל זו מהותה של פריצת דרך.
להבין את מהות החיים, להבין מה באמת מזין אותה ומקרב אותנו אליה.
ולשם כך צריך להשתחרר מהכבלים ששומרים עלינו במקום בטוח, במקום אחד. מונעים מאיתנו להתקדם הלאה.

וזו מהותו של החג הזה בעיני.
להשתחרר מהתשוקה המספקת סיפוק מיידי וקצר טווח כדי להתקדם אל עבר אושר ממשי תמידי. האושר לחיות.
וכמה סימבולי וחכם בעיני למנוע מבעדנו לחם- התשוקה הגדולה שלי.
תלמדי לשלוט בתשוקה ללחם, תראי מה תשיגי.
התשוקה הכי בסיסית שלנו, תבדקו מה התשוקה הכי בסיסית שלכם ותראו כמה קשה לוותר עליה.
וזה בדיוק העניין- עבור אושר אמיתי, חיים מלאים, חופש מוחלט, צריך לשלם את המחיר הכי גבוה שיש.
ועכשיו נותר לשאול- מתי אהיה מוכן לשלם את המחיר הזה?
מחיר שיגבה שוב ושוב ,מדי יום, אל מול כל כיכר לחם טריה.
לזכור בכל רגע נתון שהתשוקה לחיים, לאושר האמיתי גדולה מכל תאווה קטנה בדרך.

חירות אמיתית!!!

והערה קטנה לסיום- זה לא שצריך להסתגף- מדי פעם אפשר לבוא לביקור, מדי פעם אפשר להתענג על בורקס טוב. דרך האמצע. המינון. כשאני בוחרת.
ואם הבחירה בקוביית השוקולד פורצת רסן עצום של תשוקה....מעולם לא השתחררתי ממנה. הרי לכם מבחן אמיתי.

חג חירות שמח לכולנו, מוזמנים להגיב.
 
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©