כרטיס אישי

שרון שטרן

פסיכותרפיה גופנית- מפגש עם הגוף, הרגש והרוח. מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית-איזון גופנפש ומנחת סדנאות. מונעת בעבודה שלי מתהליכים אישיים, מהסיפור האישי שלי ושל אחרים. שם אני מוצאת את עצמי נפתחת, מנסה להבין, מתקרבת, גם שהדברים מוכרים ומוכרים פחות. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח ובחינוך מאוניברסיטת חיפה. חוקרת יבשות, שפות, ריחות וטעמים... מקווה שתצטרפו אליי.
[email protected]
simplyu.cafe.themarker.com

 052-2667381

שתף

שרון שטרן

למה חשוב לילדים להפרד?

07.06.16
מ' היא תלמידה בכיתה ג'.
פגשתי אותה סה"כ- 8 מפגשים.
45 דקות. כל שבוע.

במפגשים אנחנו משחקות.
מ' משחקת בכל הצעצועים שיש בחדר...
דרך המשחק היא "מראה" לי מה מטריד אתה ומה משמח אותה, מה הדברים שהיתה רוצה שיקרו לה, מה מצחיק אותה, מה מפחיד אותה, על מה היא חולמת...
דרך המשחק אני לומדת על המחשבות והרגשות שלה.

מ' משחקת בהתלהבות, מתמסרת למשחק ולקשר איתי, בונה סיפורים שאת חלקם אני יכולה להבין ואת חלקם אני לא מבינה כלל... אני לא מפריעה לה, נותנת לה להיות כפי שהיא- דרך המשחק.

לפעמים אני חלק מהמשחק ולפעמים רק צופה מהצד,
לפעמים אני משחקת בהתלהבות, הופכת לדמות עם רגשות ורצונות, עם "חיים" משלי,
ולפעמים אני זו שנותנת שם, הכרה ולגיטימציה לרגשות של מ'
וכמו פרשן כדורגל עוזרת לה להבין את המשחק ואת המהלכים שקורים בתוכו, עושה סדר...

עם מבוגרים אפשר לדבר, זה הכלי העיקרי כדי להבין את הדברים איתם הגיעו לטיפול.
עם ילדים "הצעצועים הם האותיות והמשחק הוא המילים",
זו הדרך שלהם להביע את עצמם ולספר על רגשותיהם ועל התמודדותיהם בשלבים בהם ההתפתחות הקוגטיבית והרגשית רק נבנת.

אחרי 8 מפגשים. אנחנו מפסיקות להפגש.
יש משבר אמון של האם מולי והאם מחליטה לסיים את הטיפול.
היא מסרבת בתוקף שאקיים פגישת פרידה.
צוות בית הספר "מוותר" גם הוא ואני "מוצאת" את עצמי מקבלת את המצב כפי שהוא,
מוותרת על פרידה כלשהי, משכנעת את עצמי שאלו הן סה"כ 8 מפגשים ו"מי אני בסה"כ"....

אני לא רואה את מ' מס' שבועות ארוכים ופתאום היא מופיעה מולי במסדרון ביה"ס,
חולפת על פניי ומתעלמת ממני,
אבל אני,
אני רואה על פניה את הכאב, האכזבה, הפגיעה הכעס...
אני מרגישה את החמיצות שלה ומרגישה שנכשלתי.

נכשלתי ברגע קטן בו הייתי צריכה להיות "המבוגר האחראי" ,
זה שחושב מחוץ לקופסא,
זה שרואה 2 צעדים קדימה,
זה שמגונן ומביא יציבות,
זה שיכול לשקול רווחים ונזקים, גם את אלה שהילד עדיין לא רואה או יודע.

"במלכודת" של עולם המבוגרים,
"הכל עובר עד החתונה",
"כל מה שלא הורג מחשל"
אם מדברים רק במונחים האלה
אז-
מ' "תחייה", גם בלעדיי...

אבל אם נסתכל על כל הסטואציה מנקודת מבט אחרת ונשאל את עצמנו
אלו חוויות אנחנו רוצים לנטוע אצל ילדינו?
איזה טעם וזיכרון אנחנו רוצים להשאיר או לבנות בסיפור החיים של הילדים?
את מי משרתות ההחלטות שלנו? ומאיפה אנחנו פועלים?
האם מעשינו נובעים מהאגו או מרגשות כמו כעס, נקמה, תסכול או פחד?
האם עם הדחפים שלנו עמדנו קצת לפני הצרכים של הילד/ה?

אם נדבר במונחים האלה, אז מ' הפסידה..
היא הפסידה את היכולת להפרד,
להבין שהיא לא הגורם להפסקת המפגשים (כי ילדים הרבה פעמים מרגישים שאם משהו הסתיים אז יש להם חלק בעניין, הם אשמים או שמשהו בהם רע או פגום..)
היא הפסידה הזדמנות לחוות פרידה באופן חיובי,
להיות חלק ממנה ולא משהו שנגזר מלמעלה...
היא הפסידה את הזכות לומר איך היא מרגישה ולשאול שאלות,
היא הפסידה את ההזדמנות לפרידה במקום לחוות העלמות או ניתוק.

מ' ואני הפעם הפסדנו.
אני מקווה שיהיו לה הזדמנויות אחרות בחיים לתיקון. 
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©