כרטיס אישי

רונית טוירמן

רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע" (אלברט איינשטיין).
כל חיי אני מנסה לראות כמה רחוק אוכל להגיע. ניסיתי המון דברים, חוויות וסוגי טיפולים. כל אלו עוזרים לי לראות את העולם והאנשים בו מזוית קצת אחרת.
כיום אני עוזרת לאנשים להתרגש מחייהם באמצעות הכלים שרכשתי בתור מאמנת אישית ועסקית, מרצה ומדריכה.
מוזמנים לכתוב אלי בכל שאלה, בקשה או דבר חוכמה:
[email protected]

שתף

רונית טוירמן

הגעת לגיל שאפשר להפסיק

31.01.17
 "הגעת לגיל שאפשר להתחיל" – המשפט הזה חקוק לי בראש חזק, למרות שאף פעם לא הבנתי אותו באמת. אם הגעת לגיל שאפשר להתחיל בגיל 20, אז מה קורה בגיל 40? האם המשפט המתאים הוא "הגעת לגיל שאפשר להפסיק?", להפסיק לחשוב שאתה מגניב? להפסיק לחלום חלומות? להפסיק לחפש את היעוד שלך? להפסיק לאכול ג'אנק ולאכול רק בריא וללכת לישון ב-22:00 ולעשות יוגה כי זה בריא לעצמות ולהפסיק לרוץ ולנוח? מה??

לפני כמה חודשים קיבלתי מתנה מיוחדת מהגוף שלי בדמות מחלת הנשיקה. למי שלא מכיר זו מחלה ויראלית שגורמת לעייפות גדולה ותשישות וחום ויכולה להימשך שבוע עד מספר חודשים. למזלי קיבלתי אותה בצורה "קלה" והייתי עייפה מאוד במשך תקופה אבל חשבתי שזה בגלל השילוב הקטלני של עבודה+3 ילדים +תינוקת שלא ישנה טוב+ מיליון דברים על הראש+ תחושת חוסר מימוש עצמי מספק. הרגשתי כמו זקנה בת 80, לא היה לי כוח לכלום וכאשר האנרגיות שלנו נמוכות הכל נראה בעיניים של הישרדות. רק לעבור את היום, רק שלא יבלבלו לי את המוח יותר מידי, רק שלא ירצו ממני יותר מידי, רק שיעזבו אותי בשקט.

המחלה הזו לא באה סתם, כמו כל דבר שקורה לנו בחיים (יסלחו לי הספקנים הבלתי רוחניים/מאמינים) וניסיתי להבין מה משמעות העיתוי. למה דווקא עכשיו הגוף שלי עושה את זה? הגעתי למסקנה שזה כנראה wake up call קטן עבורי.
הבנתי שהגעתי לגיל שאפשר להפסיק. אבל לא להפסיק לחשוב שאתה מגניב, להפסיק לחלום או להפסיק לחיות. להפסיק לדפוק חשבון לאנשים, להפסיק לחשוב שהאושר נמצא בחוץ, להפסיק לעשות דברים שאני שונאת או לא מאמינה בהם. להפסיק לחיות למען משהו אחר ולהבין שהגיע הגיל שאפשר להתחיל לחיות בשבילי. להיות בשבילי. אז נכון שהעובדה שיש לי זוג תאומות בנות 4 וילדה בת שנה קצת יוצרת דיסוננס כי לחיות בשבילי כשצריך לטפל ולהיות שם בשבילן כל הזמן לא תמיד הולך ביחד, אבל ההבנה העמוקה שלי היא שזה לא להיות להתחיל להיות שם בשבילי מבחינת זמן או בילויים. להיות נאמנה לעצמי, לעשות דברים שחשובים לי, לייצר סדרי עדיפויות של דברים שימלאו אותי באנרגיה.

הגיע הגיל שאפשר להתחיל לחיות באמת. כי זה לא הסוף וזה לא ההתחלה. זה הסוף של ההתחלה. סוף התחלת החיים, התקופה שבה מתנסים ומתעצבים ולומדים על עצמנו ואוכלים הרבה חרא כדי להגיע למקום יותר יציב עם עצמנו. זו ההתחלה של שארית חיינו אבל ממקום הרבה פחות אבוד והרבה יותר שלם. אז הנה משהו שהמחלה לימדה אותי, ובזכותה מצאתי את הזמן לנוח בבית ולחזור לאהבה הישנה שלי – הכתיבה, פה בבלוג.

תודה לך וירוס ה- EBV ונשיקה גדולה, אני מתחילה להנות מהסוף של ההתחלה...
 
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©