כרטיס אישי

יעל צבעוני

כותבת ויוצרת במילים וכדרך חיים. מחברת הספר 'אחרי סוף הסיפור'. מייסדת 'מבעד למילים - בית ספר לכתיבה יצירתית'. MA בספרות בתכנית לכתיבה יוצרת. מנחה סדנאות כתיבה - קורסים שנתיים, ימי כתיבה חווייתיים, סדנאות לצוותים וארגונים, מעגלי נשים. מלווה תהליכי כתיבה ויצירה אישיים.


yaeltzivoni@gmail.com
www.mi-la.co.il

מבעד למילים בפייסבוק

שתף

יעל צבעוני

בזמן שכתבתי

16.10.17
בזמן שכתבתי לדניאלי שלי ברכה ליומולדת שלוש, הבנתי שאיך שאני כותבת ואיך שאני מדברת אליה זה לא אותו הדבר. בהתחלה ניסיתי לכתוב פשוט אליה, כמו שאני מדברת אליה. התחלתי ככה. כתבתי כמה משפטים. ואז נתקעו לי המילים. הרי לא ככה אני כותבת. יש לי עוד משהו שאני רוצה לכתוב ואני עדיין לא כותבת. אני כותבת החוצה. ואני לא אוהבת לכתוב החוצה. אני אוהבת לכתוב את הכול. אז עברתי לכתוב פנימה וכתבתי לה כאילו שאני כותבת אליי, בטח לא לילדה בת שלוש. כתבתי לה את מה שרציתי לכתוב לה או לי. אני לא בטוחה.

איך אקריא לה את הברכה הזאת שבטח לא ניסחתי לילדה בת שלוש? אז לא הקראתי אותה בפני כולם, אבל בערב באמבטיה שאלתי אותה, שאני אקריא לך את הברכה? כן, היא אמרה לי. והקראתי לה, מהססת. פעמיים אמרה לי, זה שיר מצחיק. וראיתי אותה מחייכת. והיא סיפרה לי סיפור שכמעט ושכחתי, שנזכרה בו בעקבות אחד המשפטים שלי.

פתאום נוצרה תקשורת אחרת.
פתאום היא לא הייתה סתם בת שלוש ואני אימא שמנסה להתאים משהו למישהו. פתאום צחקנו ופתאום הרגשתי שנגעתי בה בכל זאת יותר מהרגיל, גם אם לא הבינה את כל מה שהתכוונתי. גם אם שיחקה באותו זמן בבקבוקים שבאמבטיה שלה. פתאום היא שמעה את אימא שלה כותבת וכותבת לה. אולי איזה צד אחר, שאני לא מראה לה. ולמה לא בעצם.

אז כנראה עדיין לא אכתוב לה מכתבים שמביעים את כל מה שיש לי להביע, בינתיים. ואולי בכלל. בתור אימא שלה, אשמור עליה גם מעצמי הרבה פעמים.
אימא תלטפי אותי, היא אמרה לי לפני השינה. ואני כבר רציתי לעזוב את הכול ולכתוב את כל התובנות שלי מהמקלחת וממה שהיא. לכתוב עוד משהו שלא תקרא. בינתיים. אימא תשבי לידי ותלטפי אותי. אז ליטפתי אותה עד הסוף וגם נישקתי.

ואז רצתי לכאן.
מנסה שהכול יהיה באותה השפה.

והנה הברכה בשתי השפות:

דניאלי
ילדה אהובה שלנו.
את כבר בת שלוש.
נכון שאת עדיין קטנה, כמו שאת אומרת, אבל את גם גדולה.
קודם היית בבטן של אימא ואחר כך יצאת והיית קטנה כמו ליאה. אחר כך למדת לאכול לבד וללכת. ואז דיברת והתחלת לרוץ. ואנחנו מביטים בכל צעד קטן שלך ומתרגשים. מכל מילה שיוצאת לך מהפה. מכל מבט שלך. מאיך שאת בעולם. מאיך שאת כלפי העולם.

והתלתלים השמחים שלך והחיוך הזה.

אני כותבת לך ואז שומעת אותך קוראת לי. אימא. עוד לא הלכת לישון.
אימא בא לי שתלטפי אותי, את אומרת.
אז תעצמי עיניים, אני אומרת לך ומחליקה את שיערך.

ליום ההולדת ביקשת כרית וגם ביקשת בועות סבון. אז אני מלטפת אותך והראש שלך על הכרית החדשה שמתאימה בדיוק אלייך. מי כמוך יכלה להגיד בדיוק את מה שהיא צריכה. ואת רק בת שלוש. ואני מתרגשת רק מעצם זה שאני כותבת אלייך, מעצם זה שיש לי ילדה שאפשר לכתוב לה. מישהי ששומעת באמת. מה את אומרת לי אימא? תשאלי אותי אחר כך כשלא תביני את כל המילים. מה הוא אמר לך? מי זה האיש הזה? אבל מה הוא אמר לך? את שואלת שוב, כשאני לא אומרת את המילים המדויקות.

ואת, את כל כך בדיוק.

ילדה שלנו, אנחנו אוהבים אותך בלי סוף. כל רגע איתך הוא מתנה גדולה, הוא אושר.
אנחנו מאחלים לך לגדול ולהיות את, הכי את שאת. ואנחנו נעשה מה שנוכל כדי לתת לך אותך.

באהבה
אימא, אבא וליאה 
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©