כרטיס אישי

שרון שטרן

פסיכותרפיה גופנית- מפגש עם הגוף, הרגש והרוח. מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית-איזון גופנפש ומנחת סדנאות. מונעת בעבודה שלי מתהליכים אישיים, מהסיפור האישי שלי ושל אחרים. שם אני מוצאת את עצמי נפתחת, מנסה להבין, מתקרבת, גם שהדברים מוכרים ומוכרים פחות. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח ובחינוך מאוניברסיטת חיפה. חוקרת יבשות, שפות, ריחות וטעמים... מקווה שתצטרפו אליי.
[email protected]
simplyu.cafe.themarker.com

 052-2667381

שתף

שרון שטרן

מה יהיה הסוף?

25.06.18
 הנה מגיע הקיץ ואיתו גם סוף שנת הלימודים...
בשביל הילדים מגיע סוף סוף החופש הגדול וסיום שנה.

עבור כל ילד/ה השנה שהיתה מסמלת משהו אחר וכך גם תחילת שנת הלימודים שתבוא אחריה..
בשביל חלק מהילדים- השנה שהיתה עברה בקלות (יחסית) והפרידה מהלימודים/הגן והחברים היא זמנית, בשביל אחרים היא סיום של תקופה ומעבר למסגרת חדשה, חברה חדשה, צוות חדש ובעצם סביבה לא מוכרת.
יש ילדים שעבורם סוף השנה הוא מפלט סוף סוף מקשיים שאיתם היו צריכים להתמודד במהלך השנה- בלימודים, מול חברים או דחייה חברתית, מול מורים או גננת שאיתם ממש לא הסתדרו או חוויות אחרות שבסופו של יום העיבו או פגעו ביחסים עם הסביבה, ההורים או המשפחה.

רובנו לא אוהבים להתעסק ב"סופים" ולא אוהבים פרידות.
לכן כל אחד מאיתנו המבוגרים פיתח מנגנון אחר כדי ל"דלג" על השלב הזה.
חלק פשוט לא נפרדים ואומרים עוד נפגש..
אחרים פשוט "נעלמים" מבלי שאמרו אפילו שלום...
יש כאלה שנפרדים בכעס וטענות או תחושת אשמה
או יש כאלה שפשוט נשארים בקשר,כזה או אחר , ומסרבים לנתק את היחסים שכבר נוצרו...

מ-ע-ט-ים נעצרים לרגע לברר מהי הפרידה עבורם?
האם היא מעוררת עצב? שמחה?פחד? התרגשות? מה היה שם וכיצד רוצים להפרד? ומה הם מבקשים עבור עצמם הלאה..

אנחנו לא עושים זאת לא בגלל שאנחנו "טיפשים או חכמים", "רעים או טובים", "עצלים או חרוצים",
אנחנו לא עושים זאת כי פשוט לא הורגלנו לזה,
ברוב הבתים פשוט כל התעסקות בסופים או פרידות -זה היה תפקיד הגננת, בית הספר, המורה בחוג....
והמבוגרים בבית - "פשוט המשיכו הלאה"....

ליכולת להפרד, לדבר על הסוף יש יתרון אדיר בכל גיל.
החיים שלנו מלאים בהתחלות וסופים בכל מקרה!
אבל אם למדנו "לא לברוח" מהנקודות האלה בגיל צעיר - יש סיכוי טוב לכך שנעבור את הצמתים האלה בצורה תומכת ופחות מבלבלת ופוגעת בהמשך חיינו הבוגרים.

תנו לילדכם את ההזדמנות להפרד בסוף שנה - מהגן, בית הספר,חברים או חברות, חוויות ששמחים להשאיר מאחוריהם או זכרונות שחשוב להם לקחת איתם להמשך הדרך.
אפשרו להם תת מקום לסוף או לפרידה ע"י זה ש"סתם" תשוחחו איתם על סוף השנה ואיך היא היתה עבורם ומה הם מבקשים לקראת שנה הבאה.
אפשר להחליט על צעד יותר חגיגי כמו לציין את הארוע, לעשות מסיבה או פרידה ממסגרות בהם זה מקובל ומתאים לשני הצדדים,
או שאפשר לעשות טקס שכל ילד/ה בוחרים איך להפרד ממקומות ואנשים שהיו להם חשובים או הרגלים שרוצים לשנות לקראת שנה הבאה...

אין בעצם דרך אחת להפרד ולסכם תקופה, כל ילד/ה ומשפחה והדרך שנוחה לכם.

אני יודעת שלפעמים זה נשמע קצת מוגזם...לעשות כזה ביג דיל מצעד שעוברים כל שנה שוב ושוב....אבל אם הייתי יכולה להראות לכם כמה ההתמודדות עם סופים תשפיע אח"כ על ילדיכם באלף ואחד סופים אחרים בחיים לא הייתם מאמינים!!!
פה יש הזדמנות לתרגל....זה הדבר הראשון
והדבר השני, זוו הדרך להתקרב לילדיכם, לפתח תקשורת ואמון מגיל צעיר ולהעביר את המסר "אני כאן תמיד בשבילך ורוצה שתרגיש בנוח לשתף אותי ..."
מאחלת המון בהצלחה 
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©