כרטיס אישי

שרן אלרן

מודט מקצועי בדימוס ואמן קרמי בהתהוות.

www.sharanelran.com

[email protected]

שתף

שרן אלרן

געגועים לשטעטעל

22.11.09

החתונה

לא מזמן הייתי מוזמן לחתונה יהודית ניו יורקית. לבשתי חליפה לראשונה בחיי, עלינו על מונית וירדנו באחד מבתי הכנסת באפר איסט סייד. הקהל הצטופף בלובי של הבניין סביב הכלה, ואז הגיע החתן לצלילי כליזמרים ומצהלות החברים שלו הרוקדים לפניו וצועדים לאחור. הרב הסביר באנגלית ובירך בעברית עם מבטא כבד וחוברת בשתי השפות הסבירה לנוכחים מה קורה בכל שלב ושלב. רוב הנוכחים היו יהודים כך שהם לא ממש היו צריכים הסברים בכל מקרה. אח"כ עברנו לתוך בית הכנסת שנראה קצת כמו שילוב בין כנסיה ומסגד דווקא. שם היתה החופה. החתן לבש קיטל לבן מעל הטוקסידו וזמרת (אולי חזנית) שרה ברכות ושירי אהבה בעיבוד אופראי. השלב הבא היה קוקטייל וארוחת ערב, עם הפסקות לריקודי "הבה נגילה”, סלואו ראשון של הזוג וכן הלאה.

לכאורה זה אוסף של שמאלץ מתקתק ודביק. ואולי לא רק לכאורה, אבל כמה וכמה פעמים במהלך האירוע הזה שהתפרש על כל היום שלי מצאתי את עצמי מתרגש עד דמעות מחתונה של זוג שאני בקושי מכיר.

 

חלוקות

היא לומדת לתואר שני יחד עם אשתי, הוא עורך דין צעיר מתמחה בבית המשפט או משהו בדומה. הם בני 25 בערך ילדים טובים ניו יורק. הם לא דתיים במונחים שלנו אם כי הם מגדירים את עצמם ככאלה. הם יהודים קונסרבטיביים. ההגדרות האלו לא ברורות לי ואני מניח שלרוב הישראלים, בשבילי העולם מתחלק לחילוניים,מסורתיים, כיפות סרוגות ודוסים.

ואני... ובכן חלקי עם הראשונים והחברה עם הכיפות הסרוגות וצפונה... שמור מרחק. הזוג הזה הוא מבחינתי מהמחנה שלי, אנשים כמוני רק אמריקאיים. ולכן זה היה כל כך מפתיע מבחינתי לראות שהם מתחתנים בחתונה כל כך מסורתית, אם זה היה בישראל הם היו משוייכים מבחינתי לדוסים\כיפות סרוגות והחתונה הזו היתה מעוררת בי התנגדויות עצבניות.

אבל יש הבדלים, החתונה למרות הסגנון המאוד מסורתי שלה היתה שוויונית, היתה אשה חזנית ולא רק רב, הקהל ישב בבית הכנסת ביחד גברים ונשים ובאופן כללי לא היה נראה שרק החתן לקח על עצמו תיק. תוך כדי אפילו לא ממש שמתי לב להבדלים זה רק עכשיו כשאני מנסה לפענח מה היה שם שהשקיט את התנגדויות שלי שאני משחזר את הפרטים האלו. במהלך כל האירוע הייתי בתמיהה איך יכול להיות שאני בסיטואציה כל כך דתית וכל כך נינוח, אפילו מתלהב.

 

געגועים לשטעטעל

בחתונה הזו פתאום הבנתי מה זה קהילה יהודית, על מה דיברו איתי כשסיפרו לי בבית ספר על היהודים בגלות. רק שבחינוך שלי ואני מניח של רובנו הקהילות האלו הוצגו באור שלילי, יהודים רדופי פוגרומים ונאצים, מסכנים עניים ועלובים, וכאן כשאני רואה את זה בזמן אמיתי אתה מבין שקהילה יהודית יכולה להיות גם משהו מלא שמחה ועוצמה, ואופס... זה לא חייב להיות בישראל. כשעמדתי שם ומחאתי כפיים לזוג המתחתן בעוד הקלירנט בוכה משמחה הרגשתי כאילו התחברתי לאיזה מקור קדום שלי שעד עכשיו אסור היה לגשת אליו. הגעגוע הזה כבר גדל לו מאז שאני כאן, הריחוק מ"הבית" מהמוכר והאהוב בישראל ומהמשפחה והחברים שלי גורם לי להתרגש בקלות מגילויים של משהו מוכר. וטקסים דתיים כאלו מכוונים הישר לתוך המקום המתגעגע הזה. אבל מעבר לכך פתאום צומחת בי ההכרה שהחיים ב"גולה" הם גם אופציה. ולא רק אופציה לקריירה\חיפוש דרכי בעולם אלא גם אופציה לגלות מימד אחר של היהדות שלי שהוא דווקא אטרקטיבי. סוג אחר של יהדות שהיא לאו דווקא קשורה לאלוהים ולרבנים כועסים אלא קשורה לקהילתיות ותרבות וקשר לשורשים שלי. פתאום אני מבין שלפני שאני ישראלי, אני יהודי, השורשים שלי מתארכים למזרח אירופה ולאו דווקא, או לפחות לא רק למזרח התיכון.

 

נו שויין

כמו עוד הרבה דברים שמלהיבים אותי, אני לא בהכרח עושה עם זה משהו, זו היתה חוויה חזקה שבינתיים אין לה ממש המשך. לא התחלתי לחפש לעצמי קהילה להשתייך אליה, לא התחלתי לקרוא ב"מקורות". בינתיים זו רק אנקדוטה בחיים שלי, אבל זו היתה איזו נקודת ציון חשובה בשבילי, פתאום הבנתי שיש איזה ערוץ פתוח אצלי שמחפש את התדר הזה. כמו הרבה "גילויים" רוחניים זה לא באמת חדש לי, גדלתי בבית חצי דתי כך שיהדות דתית היא בעצם החוויה הרוחנית הראשונה שחוויתי. ולא פעם מצאתי את עצמי שר שירים מבית הכנסת כשאני לבד במדבר או בעודי מסתובב במקדש בהודו... אני מת על מוסיקה של כליזמרים ואני מצטט המון ביטויים דתיים בשפה היומיומית שלי. רק שעד עכשיו זה היה רק ביני לבין עצמי, היהדות בישראל בשבילי היא עולם מדכא ולא פעם מרושע ממש, הגילוי הגדול מבחינתי היה שיש בעולם עוד אנשים שאני יכול לתקשר איתם.

 

על יהדות אלטרנטיבית בישראל

אולי אתם תוהים איך עד היום לא פגשתי קהילות כאלו בישראל, הרי יש קהילות רפורמיות ו"רוחניקיות" בישראל בשפע. אז כמובן שפגשתי אותם בכל מיני נסיבות, אבל לא מצאתי את עצמי נמשך לזה בגלל המהפכנות שלהם או בגלל שהרגשתי זילות (המקרה החמור ביותר היה כמובן “הרב” גפני) . היה במה שפגשתי תחושה מוגזמת של ניסיון להתאים, לדבר בשפה אטרקטיבית לחילוניים\רוחניקים וכו'. היה בזה משהו יותר מדי מאולץ ובמקרים חמורים ממש מניפולטיבי. מה שריגש אותי בחתונה הזו בניו יורק היה המסורתיות שלה דווקא ואיזה איזון עדין בין מסורת לקידמה. אני מאמין שגם בישראל זה יתפתח בסופו של דבר, נראה לי שכרגע זה פשוט עדיין בשלב מוקדם, ומההסתכלות שלי עכשיו, אני מפרגן לניסיונות האלו יותר. אנשים כמו אוהד האזרחי ואחרים עושים עבודה מאוד מרשימה ואולי זה פשוט קשה בישראל בגלל החיכוך העצום עם האורתודוקסיה ועם המיתוס הציוני על הגלות. אבל אם כופר כמוני מתרגש מקצת יידיש קייט כנראה שהביקוש יצור את ההיצע.

 

שבת שלום עכשיו

שרן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
25/11/09 10:25
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©