כרטיס אישי

קים ברקאי

מטפל / מנחה / מלווה / מדריך בשיטת הטרילותרפיה וגם מורה לאנגלית. אחרי כמה שנים במרכז טאוס ביוון אני שוב בישראל, וממש טוב לי כאן; נראה לי שאשאר. גר בפרדס חנה. יושב מול קירות. משתדל לעשות דברים פשוט.
[email protected]

0545-879869

שתף

קים ברקאי

ביקור נוסף בהר

20.12.09
קור אימים.
ערפל שעולה מהעמק הסמוך.



גשם, ברקים, רעמים, בוץ.
אח עצים שדולק מהבוקר עד הלילה.
קשת בוואדי נחל עמוד.



עצים ערומים מעלים.
אין ספק, החורף הגיע לקדיתא.

העלייה להר

עלינו שוב לקדיתא, שלושה חברים- א., ת. ואני.
ת. היה מעט לחוץ להגיע כבר, ורק כשהגענו לשם הוא נרגע. ככה הוא לפעמים. אני יודע, ואני אוהב אותו מאוד.
א. הייתה רגועה, עם כמה ימי חופש לעצמה (וממש מגיע לה. עובדת קשה).
העלייה לקדיתא מקבילה אצלי לחזרה הבייתה- אני מרגיש שם טוב, ותמיד קורים דברים נחמדים.
הפעם למשל, קניתי פח של שמן אחרי שתמר (בעלת הבית ועוד 20 דונם זיתים) אמרה לי שהשנה לא יהיה לה שמן למכור,, כי אין מספיק זיתים. איכשהו התברר שמישהי מסקה ועשתה שמן מהקצת שהיה על העצים, והיא מוכנה למכור. קניתי בלי לחשוב בכלל.
השהות הייתה נעימה מאוד, כמו תמיד. וביום שבת התחלנו לרדת חזרה מההר.
ת. שוב נלחץ קצת. והוא היה גם רעב. השעה הייתה בערך שלוש אחרי הצהריים, ואנחנו אכלנו רק ג'חנון בבוקר.
לי היו כמה סידורים לעשות בדרך, ושאלתי את א. שנהגה אם היא מוכנה לעשות טיול קצר בדרך. היא הסכימה, וגם ת. הסכים. אז עברנו בדרך בכביש שמחבר את חורפיש ובית ג'אן (שלדעתי הוא אחד מהיפים בארץ), וירדנו דרך פקיעין לכיוון כפר יסיף, שם רצינו להצטייד בכל מיני מתוקים אצל אל-וואליד.
ת. נרדם במושב האחורי. הוא התעורר כשהיינו תקועים בפקק קטן בכניסה לכפר.

סיבה ותוצאה

ת. הוא אדם מקסים. באמת. כל מי שפוגש אותו חושב ככה. אני מכיר אותו כמעט שנתיים, ומהפגישה הראשונה שלנו אנחנו יחד. כל כך הרבה במשותף יש לנו: הזן, הטעם באוכל, החקירה הפנימית, הקרחת. יש לו חיוך וצחוק מתגלגל, ותענוג לשהות במחיצתו.
עד שהרגש שלו חוטפת את הקריזה. כן, ת. בא מעולם הרגש. וכשהיא מתעוררת- גם כדור שינה לא ירדים אותה.
כנראה שהצטרפו כמה דברים יחד: הרעב, השעה המאוחרת, הרצון של ת. לפגוש את חברה שלו כשיגיע הביתה, הפקק שהוא גילה שהוא תקוע בו כשהוא התעורר, העובדה שירדנו מקדיתא. הרגש התעוררה והתחילה לשאוג, והפעם- אני הייתי המטרה.
מרגע לרגע היא הלכה ותפחה לנגד עיניי- בהערות ומילים עוקצניות, בסגנון דיבור לא נעים ומעל הכל- בהרגשה לא נעימה שהתפשטה בחלל המכונית. ממש לא נחמד. הפקק שהיה בתוך הכפר גם לא עזר ממש, וכשחזרנו למכונית, מצוידים בכל טוב הוא אמר עוד משהו- וזה היה הקש.
הרגשתי את הסבל שעובר ממנו אליי- וכבר לא יכולתי יותר.
הסתובבתי ודפקתי לו בראש את השקית שהכילה חצי קילו בקלאווה ועוד קצת כנאפה.
סתם.
הוא לא אמר משהו נגדי, זו הייתה יותר הנימה שבה הוא אמר את זה- קוצר רוח, חוסר סבלנות, תסכול, עצבים ממצב שהוא תקוע בו. ובאותו הרגע כבר לא יכולתי לשאת את זה. אבל מה כבר יכולתי לעשות? ידעתי שהדבר הכי טוב זה לאכול עכשיו משהו, כי זה יעלים את אחת הסיבות למצב שהוא נמצא בו, ושאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול משהו.
"לא, שום דבר, רק לעוף מפה", הוא אמר.
"או שתאכל ותהיה שבע או שתישאר רעב. אבל בחייך- תשתוק".
ואז אני קולט שלא אמרתי את זה בשבילו, אלא בשבילי.
לא רציתי לעזור לו באותו הרגע, לעזור לו להיות שבע, או לעורר אותו לראות את הסבל שהוא שרוי בו באותה השניה. רציתי שיירד ממני, שיפסיק לקלקל ל-א. ולי את האוירה הנעימה. חשבתי על עצמי, ולא עליו. והרגשתי את זה אצלי, ושמעתי את זה בנימה שבה דיברתי אליו. בדיוק באותה הצורה שהוא דיבר אליי. באותו הרגע, שנינו לא היה שם. כל אחד מאיתנו היה עם הסבל שלו, שכבר לא משנה מאיפה הוא בא. והסבל של האחד הפך להיות הסיבה לסבל של השני, ולמזלנו היו שני דברים להציל אותנו:
1. א. המעולה, שנשארה רגועה לגמרי.
2. החומוסיה של אבו אדהם, מאה מטר משם.
אחרי פיתה עם חומוס וקצת כנאפה לקינוח, הרגש של ת. נרגעה. המשך הנסיעה הייתה כבר משחק ילדים.

טפטופים של סבל

סבל הוא דבר שעובר מאחד לאחד. אין מה לעשות נגד זה, אין הגנות ואף אחד לא סופרמן. אלו יכולות להיות טיפות קטנות, בלתי מורגשות או שיטפון גועש שלא ניתן לעמוד בפניו; וסבל שקופץ ככה בין שני אנשים רק הולך ומתגבר, במעבר מאחד לשני הוא צובר כוח ומהירות. מילה הופכת לשתיים, אירוניה הופכת סרקזם, לגלוג הופך עלבון, חוסר נעימות הופך לשנאה ורחמים עצמיים.
עם העבודה הפנימית, אפשר לראות את הסיבות לסבל ואת ההיווצרות שלו. אפשר ללמוד לזהות אותו כשהוא מגיע. רואים איך הסבל הוא לא חלק מאיתנו, הוא משהו שמגיע והולך. והכי חשוב- אפשר ללמוד איך לצאת ממנו, איך להפוך את הסיטואציה, לשנות את המומנטום לצד השני. אלו המעלות, המתנות של הלימוד שמביאה איתה הטרילותרפיה.
ת. חבר שלי, שנינו מתרגלים ואמונים על מלאכת השחרור מהסבל. ועדיין- זה קורה.
האם תסלח לי, חבר יקר?

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
20/12/09 21:19
21/12/09 06:59
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©